10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"

מאת : לי-את דנקר

7 במאי 2013 | 2 תגובות

מכיוון שאני מאמינה שכל אחת יכולה לעוף, אני משתפת בכמה טיפים ל"עפה מתחילה"

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות

 

כן.. אני יודעת, זה נשמע קצת אגרסיבי, אבל בנינו מי לא אומרת לעצמה אחת לכמה ימים, או פחות, "ססס.. בא לי לעוף מפה" או "דיי בא לי לעוף", או רק "אעע". אם גדלת בבית מאופק בלשון המעטה יתכן ותסתפקי בפנים אדומות, כיווץ שפתיים ובמקרים קיצוניים "שתיקה מכאיבה".

לפתע… את פוגשת אותי ואני "עפה" ידועה, אינדיאנית, צוענייה, שמרנית בכל הנוגע ללומר את האמת. (דיי מקפידה על זה ולכן יש המקדימים עוף לפניי, מחשש לפגוש באמת כולה). נולדתי עם כנפיים, פעם קראו לזה "שוברת מוסכמות", אז כילדה לא הבנתי למה, חשבתי שמרחב התעופה בשמיי הרגש פנוי באופן קבוע, היום אני יודעת שישנם עוד אנשים שהמריאו לפניי או במקביל לכן, הכרחי לתאם את מרחב התעופה בכל פעם מחדש.

היום אני "עפה בטוח" אך עדיין באומץ, בכל מזג אוויר, תוך התחשבות בקהל אבל, עם יעד ברור לנחיתה. מכיוון שאני מאמינה שכל אחת יכולה לעוף, אני משתפת בכמה טיפים ל"עפה מתחילה":

טיפ מס' 1:

וודאו שאינכם נושאים על גבכם מטען חורג – כנפיים הם איבר עדין, ומטען חורג זה כל דבר שעלול לשבור אותן, כמו פחדים ישנים, חוויות מהעבר, טעויות של אחרים, אי הצלחות, ניסיון קודם,מצפון וגורמים מעכבים כאלה או אחרים

 

טיפ מס' 2:

השבחת הגב עליו בכוונתכם להצמיח כנפיים – כנפיים לא צומחות ביום אחד, ואתם לא רוצים שיצמחו עקומות או חסרות כוח. פרגנו לעצמכם בכל דרך אפשרים, יש לכם זמן אז נצלו אותו לזרוע בעצמכם כוח ומחשבות חיוביות, טפחו את עצמכם בכל דרך שעושה לכם טוב, וכן… קחו עזרה אם צריך. אחרי הכל אתם לפני צעד חשוב.

 

טיפ מס' 3:

תכננו את יום ההמראה הראשון שלכם – כנפיים צעירות יכולות לחוות קושי בזמן תעופה ראשונה, למזלכם הן מחוברות בקו ישר עם הלב והנשמה. דמיינו ותרגלו את רגע ההמראה, תראו בעיני רוחכם את הדרך להצלחה, מה יש בה, ממה היא מורכבת, מי תפגשו בדרך, דאגו להכיר את המסלול טוב טוב, כדי שתרגישו שהוא מוכר לכם כבר מהתחלה.

 

טיפ מס' 4:

הכינו רשימת מתנות שתאספו בדרך – מהרגע שתלמדו לעוף, לא ירחק היום בו תגבירו מהירות. לכן הקפידו לאסוף מתנה בכל תחנה בה תעצרו, כדי שזו תזכיר לכם איפה התחלתם ולאן הגעתם. המתנות האלה הם דלק לימים בהם הכנפיים עייפות. מותר לנוח, להתבונן באוסף המתנות ולהתענג על ההישגים.

 

טיפ מס' 5:

למדו מהי מהירות התעופה שמתאימה לכם – לעולם אל תמהרו להגיע, קצב אישי זה דבר חשוב ואפילו מקודש. גם עף מדופלם יכול להתרסק אם המריא או נחת בטרם עת, אם לא הקפיד על מהירות מתאימה. תסתמכו על עצמכם, מי שעף מגיע.

 

טיפ מס' 6:

סננו רעשים צדיים – לעוף דורש אומץ, ריכוז, מיקוד. יתכן שתחוו עיכובים או קולות מן העבר, שלכם או של אחרים שאינם מתאימים לאנשים עפים. סננו אותם, הם לא שייכים ל"אני" החדש שלכם יותר.

הם אולי שרתו אתכם בעבר, עבל עכשיו הכל שונה… וקליל יותר.

אגב קיימות המון שיטות סינון: מאטמי אוזניים ועד ייעוץ מקצועי, תמצאו מה נכון לכם

 

טיפ מס' 7:

בקשר ישיר לטיפ מס 6 – הצטיידו בצפצה משובחת – אין כמו לצפצף על העולם ממעוף הציפור, אתם היחידים שיודעים מה טוב לכם ולכנפיים שלכם. ואם קשה לכם הדרך, קחו ליווי שיתמוך ויגן עליכם מתוך אמונה בכם.

 

טיפ מס' 8:        

הקפידו לישון על הגב – גם כנפיים אוהבות שדוגרים עליהם ומחממים אותם בסיפורים וחלומות על הדברים הגדולים שאתם עומדים לחזות בהם יחד. ובכלל.. כנפיים גדלות יותר טוב בשקט, בלילה.. כמו עצמות..

 

טיפ מס' 9:

ניפנוף  קצר של 20 דקות מידי יום:

אימון.. גם הן זקוקות לפתח שרירי תעופה, ואומץ. לפעמים כדאי להוציא אותן לגיחות קצרות, להתאוורר, איזו הצגה טובה, סרט, ספר, ביקור חברתי, הרצאה, או מוסיקה מרגיעה. זמן טוב לדמיין ביחד.

אפשר גם לנפנף בהן בעיניים סגורות – רק כדי לאפשר להן להרגיש נוכחות.

 

טיפ מס' 10:

זהירות מטרמפיסטים –  כבר מתחילת התהליך יזהו הקרובים לכם שאתם בשינוי. יהיו מי שיפרגן ויהיו מי שיטיל ספק. יהיו גם מי שאני מגדירה אותם "הטרמפיסטים" לפעמים קשה להבחין בהם כי הם דמויות אהובות כמו הורה, אח, חבר טוב, שכן שמנסים למנוע מכם לעוף רק כי להם אין את האומץ להצמיח כנפיים משלהם, או העדר אמונה בכללי. זה לא בהכרח שהם רואים ברעתכם, הם אנשים אהובים שאינם בהכרח קשורים למסע הזה שלכם הלאה מכאן. תציעו להם לפגוש אתכם בקו הסיום

 

נשיקות,

לי-את

 

לי-את דנקר פזמונאית ומאמנת אישית לחשיבה יצירתית, פרטני ובקבוצה.

www.liatdanker.co.il  אל לי-את דנקר בפייסבוק לחצי כאן

לבלוג שלי

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

לדבר איתי/ שיר

פצפונת / ג'ני גיטלבנד, פסיכותרפיסטית גופנית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"”

  1. דנה ליברמן הגיב:

    אוי לי-את את כותבת מדהים. הלוואי וזה היה פשוט כל כך … כשקראתי זה הרגיש לי כמו ספרי הפיות שאני קוראת לבתי מילה. מקסים!!
    דנה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עזרה טיפולית לאנשים שחווים מצוקה בעקבות האסון בכרמל

מאת : לימור לוי אוסמי

5 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

האסון בכרמל יכול לעורר באנשים שחוו טראומה בחייהם, גם בלידה, את תחושות הפחד, הכאב, חוסר האונים, חוסר השליטה, חוסר היכולת לתפקד ואת תחושת האיום על החיים. מי שחוותה את הלידה כטראומטית, יכולה להרגיש שהתחושות שהיא חוותה בלידה עולים ומציפים אותה כעת. באתר זה התנדבו מטפלים המוכנים להעניק 3 טיפולים ללא תשלום לאנשים ונשים הזקוקים לעזרה […]

אמא טובה יותר

מאת : אמא אחת

30 ביולי 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה

לפעמים אני מרגישה שמגיעה לו אמא יותר טובה ממני.

אמא יותר סבלנית. אמא שיותר אוהבת להקריא סיפור או לקחת לגינה למרות שחם. אמא שלא צריכה לא פעם ולא פעמים לעצור את עצמה לפני שהיא מרגישה בתוכה את הצורך להתפרץ או להתעצבן או לאבד שליטה. ולפעמים גם מאבדת שליטה.

לפעמים אני מפנטזת שאני לא צריכה יותר כלום. פשוט כלום רק להיות אני עצמי. בלי להעמיד לעצמי איזה רף של אמא שהייתי רוצה להיות. בלי רגשות אשמה כשאני כמובן לא מגיעה לרף של זה, או של אחרות שאני רואה סביבי. בלי לנסות לתמרן כל הזמן בין הצרכים שלי לשלו. כמה זה קשה.

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

מאת : שירה דרוקר

16 באפריל 20112 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.