הדרך לאמהות שלי….

מאת :

25 ביוני 2013 | 3 תגובות

מתוך הריון

לפני חמש שנים, בדיוק, אני ובן זוגי נכנסו תחת חופה קידושין ואהבה.

במהלך שנות החברות שלנו, רחמי התחיל לדבר מכאובים…

וכאישה שמקשיבה לגופה ולכאביה (וכאחת שמגיעה מתחום פסיכותרפיה גופנית) החלטתי ללכת לרופא הנשים שלי לברר את פשר העניין. כל חודש בזמן המחזור מאז שאני נערה, יש לי כאבים חזקים, שלעיתים תכופות מאד נאלצת לקחת משככי כאבים על מנת שלא ארגיש את הכאב ואוכל לתפקד.

וכיאה לרופא נשים, מתחילים באולטרסאונד, ובדיקות דם.

באולטרסאונד רואים צ'יסטות יפות וקטנות, אבל לא מתרגשים. הוא שולח אותי לבדיקת דם שנקראת 125-CA.

וכמו כל אישה, אני שואלת, מה זו הבדיקת דם הזו? ותגובתו המקסימה, אל תתרגשי בנתיים, לכי להיבדק ותחזרי אליי עם התוצאות.

חוזרת… והרופא המקסים אומר לי, כנראה שיש לך "אנדומטריוזיס".

"אנדומטריוזיס: היא מחלה גינקולוגית, אשר בה ניתן למצוא תאי רירית רחם (אנדומטריום) מחוץ לרחם, באזורים שונים בגוף. האזורים הנפוצים ביותר בהם ניתן למצוא את רירית הרחם הם איברי הרבייה והאגן. כמו כן ניתן לעתים למצוא נגעי רירית רחם באיברים הקרובים לאברי הרבייה, כגון: שלפוחית השתן, הרקטום והמעיים ובמקרים נדירים מאוד אף בריאות או במוח". (ויקפדיה)

מכאן ועד היותי אמא הדרך ארוכה כאובה עצובה מעצבנת מייאשת מכעיסה מבודדת ומתהפכת למעצימה מרגשת מלטפת מכילה אוהבת משמחת ומאושרת.

נשלחתי למחלקה בתל השומר אשר מתמחה במחלה הזו, לא הסכמתי לקבל את הבשורה הראשונה שאני צריכה לעבור ניתוח בכדי לנקות את הציסטות ומה שעוד יש שם….

נלחמתי בהחלטה הזו שנתיים.

אחרי החתונה, ניסינו להכנס להריון, ועברנו עוד סידרת בדיקות שהתוצאה הייתה, המחלה החמירה, חצוצרה נסתמן. הציסטות גדלו וחסמו את הרחם ואפילו הגיע למעיים.

בלית ברירה ועם הבנה שכנראה המחלה הפעם קצת יותר חזקה ממני, מסכימה בגופי ובליבי, להיכנס לחדר ניתוח.

הניתוח נערך כמעט חמש שעות. במהלכו הורידו לי חצוצרה אחת שתי צ'יסטות מהשחלות, שמסתבר לאחר מכן שפגעו ונגעו בהן קצת יותר מידי… ועוד מוקדים, שלפוחית השתן וחלק מהמעיים….

יצאתי עייפה אך מאושרת, הנה עכשיו נוכל להיקלט להריון בקלות, אזור נקי לפעולה  🙂

מסתבר שכבר לאחר הניתוח, המנתח אמר לבעלי, עכשיו ישר לטיפולי פוריות…

לא רוצה לא רוצה לא רוצה!!! מנסים לבד!!! האהבה שלנו יכולה לנצח הכל!!!

אז מנסים לבד… ומבינים שוב שכנראה נצטרך עזרה מבחוץ… הזמן עובר וכל קבלת מחזור מסכנת את בריאותי…

מתחילים טיפולים, הזרקות מדדים מעקבים. במהלך התקופה הזו המון חששות תהיות וחפירות נפשיות…

אולי אני לא אמורה להיות אמא? אולי אני לא אהיה אמא מספיק טובה ובגלל זה זה לא קורה… אולי אולי…

לאחר שנתיים של טיפולים, עם בשורות, שכל טיפול שואבים "רק" שתי ביציות. וכנראה שהמחלה מאד פגעה בשחלות, והשחלות שלי לא מניבות ביציות יפות 🙂 ואין ברירה צריך עוד ועוד ועוד טיפולים עד ש"נקלע למטרה". הרופאים לא מעודדים ואפילו להפך.. ומסתבר שכל טיפול מאפשר למחלה להתפתח יותר ויותר.

מחליטה שזהו!!! לא רוצה יותר מזרקים, לא רוצה אולטרסאונד שיבדוק כמה ביציות הרחם שלי הנביטה הפעם, ולקבל את אותה תשובה: "מצטערת שלילי". לא רוצה להיות בהשתוללת של הורמונים. לא רוצה שירדימו אותי ויחפרו לי ביד שעות עד שימצאו וריד.

רוצה את הגוף שלי לעצמי, וגם לבעלי (כי ככה מגיעים ילדים לעולם) 🙂

רוצה את הכוחות שלי בחזרה, את האמונה שמגיע לי להיות בהריון, ללדת, להיות אמא.

רוצה בעזרת אהתבנו ליצור פרי אהבה.

אחרי שנתיים וחצי של טיפולים. נקלטת להריון בעזרת אהבתינו. אחרי תשעה חודשים יולדת את בני.

אחרי עשרה חודשים בהריון שוב, בכוחות אהבתינו, ויולדת את בני השני.

מי היה מאמין ??

אני, גופי, נשמתי, ליבי, רחמי !

תודה לכם, נשמות יקרות ואהובות שלי שבחרתם לבוא לעולמי.

ותודה לך בעלי יקיר ליבי שאתה לצידי תמיד.

תודה על המסע המופלא….

וסליחה לרופאים שהרסתי להם קצת את הסטטיסטיקה.

"כל אשר נברא, בעתו נכחד,

כל שנפרד, ישוב להיות אחד.

סובב סובב העולם, על ציר אהובי…" (שי בן-צור)

קרן פתאל ינאי

אנדומטריוזיס

פסיכותרפיסטית גופנית נשית
מלווה תהליכי פוריות וטיפול בכאבים רגשיים ופיזיים
050-2313660

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “הדרך לאמהות שלי….”

  1. דנה ליברמן הגיב:

    קרן יקרה
    מרגש מאוד ותודה על השיתוף שלך.
    כנראה שאין על כוחה של אמונה.
    מאחלת לך בריאות, אושר ונחת מילדייך.
    דנה

  2. ענבל הגיב:

    קרן , התרגשתי מאוד. הייתי במתח עד שהגיע הסוף הטוב.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידת בית ראשונה- "אני לא מוצאת את המקום שלי". לידה טבעית- מסע אישי. חלק 8

מאת : לימור לוי אוסמי

8 בדצמבר 20106 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי

אני זוכרת שהייתי בשירותים. הייתי צריכה פיפי והיה לי ציר והיה לי ל-א נ-ו-ח. וזה מה שהטריף אותי כל הלידה. ניחא הכאב, אבל ל-א נ-ו-ח. אני לא יכולה לנוח בין ציר לציר, למצוא את התנוחה, אני מתחרפנת ולא נוח לי, אני לא מוצאת את המקום שלי. זה הטריף אותי. לא נוח לי על הרצפה ולא נוח לי לעמוד ולא נוח לי שום דבר. אני זוכרת שהיתי רוב הזמן על הרצפה. אני זוכרת ציר אחד שהיה שיר אחד ברקע ואמרתי לעצמי שבא לי לרקוד וניסיתי לקום וניסיתי לזוז וממש הכרחתי את עצמי. היה לי כל כך קשה. פשוט הרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי. "

להיות שחקנית ראשית בהצגת חיי

מאת : חני סער

16 באוקטובר 2011תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, לכל אמא

לאחרונה איחל לי איש יקר שאמשיך להיות שחקנית ראשית בחיי, במקום במאית, מפיקה או שחקנית משנה.

האיחול הזה גרם לי להפליג במחשבות, ולתהות על התפקידים שאנו כאמהות עוברות, ועל ההצגה הזו שנקראת חיינו.

כשגמלה בלבי ההחלטה להביא ילד לעולם, ידעתי שאעבור להיות שחקנית משנה, שיוולד שחקן ראשי שיאירו עליו הזרקורים בכל המובנים. אהבתי את הרעיון והוא נראה לי טבעי ביותר.

כשהשחקנית הראשית שלי הגיחה לאוויר העולם, הבנתי את גודל האחריות שכרוך בכך. התינוקת המתוקה הזו זקוקה לי בכל המובנים, וכאן התחלתי להתבלבל, ולפחד נורא. האחריות הזו נראתה גדולה עליי, ובד בבד נרתעתי מלבקש עזרה. תדמית הסופר-אמא עמדה לנגד עיניי והעדפתי לא לטפל בפחדיי וברגשותיי, האמנתי שכוח האנרציה יעלים אותם.

תודה לך אמא !!

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

8 באפריל 20129 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות ובנות, אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא

החלטתי לפתוח בפרויקט קטן שמנמנם אצלי הרבה זמן בליבי, וחשוב לי מאוד , פשוט לומר לכן אימהות יקרות , כל הכבוד ותודה !

תודה בשם התינוק/ת , פעוט/ה ,ילד/ה, שלכן, כי אף אתד לא אומר וכן צריך לזעוק ולומר: "כל הכבוד לך אמא שאת משכימה כל בוקר ולעיתים אף בלילה , שותה קפה קר כי לפני אחרי ובאמצע יש סידורים ובסוף הקפה מתקרר.

לפעמים אנחנו שוכחות את עצמנו, תודה לך אמא אשר נשאת ונושאת אותי בחיקך, תודה על האהבה , תודה על כך שאת לא מתעייפת בלהיות כל הזמן אמא. תודה, פשוט תודה.