זוגיות ואונס

מאת : רות רזניק

11 ביוני 2013 | 2 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, קוראות לשינוי

 

האונס הנפוץ ביותר והכי פחות מדווח הינו אונס במסגרת הנישואים.

אונס זה אינו חד פעמי אלא מתמשך, אונס המתבצע על גופה של אישה נשואה בידי הגבר האמור לאהוב אותה , לכבדה, לפרנסה, ולדאוג לכל צרכיה עד ליום מותם.

לעתים תכופות מלווה האונס בהשלמת הקרבן כי זהו המחיר עבור נישואים (זוכרים את הבדיחה האנגלית: הנערה התמימה בליל נישואיה שואלת את אמה: כיצד אנהג בליל הכלולות? והאם משיבה: נשכי את השפתיים וחשבי על אנגליה)…

המונח conjugal rights הינו זכויות מיניות לגבר המוקנות מעצם הנישואין. אקט אלים המתבצע בתדירות על גופה של בת הזוג אינו קשור כלל באהבה, התעלסות, הרצון והיכולת לעורר חושים ויצרים שהיו רדומים או לא מודעים אצל הצעירה חסרת הניסיון. זהו

מעשה של כיבוש יעד וקביעת שליטה על גוף בת הזוג. "את אשתי ואני אעשה בך כרצוני". ביהדות עצם המושג: בשלושה נקנית האישה- בשטר, במטבע ובביאה. הגבר כופה רצונו על קניינו. והלא בעבר הלא רחוק מכרו נשים בתמורה לגמלים, כבשים ועזים.

המאבק על שוויון זכויות הנשים נמשך מאות שנים ומצא את ביטויו הפוליטי הראשון במאבקן של הסופרג'סטיות באנגליה, ארה"ב וארצות רבות אירופה. היה זה מאבק בן עשרות שנים עד שנשים זכו לבחור ולהיבחר באותן מדינות. זאת במטרה להגיע למאבקים נוספים במסגרת החקיקה בארצותיהן.

שולמית אלוני הייתה ח"כ בועדה שהגדירה את מונח האונס בישראל הפותח במשפט " הבועל אישה בניגוד לרצונה…" בא ח"כ דתי וניסה להשחיל שתי מילים נוספות " הבועל אישה שאיננה אשתו…" כמובן ששולמית אלוני נאבקה ושכנעה את חברי הועדה למחוק תוספת משפילה זו שבעצם באה להנציח מצב שהיה קיים כל השנים כ- .conjugal rights

לא בכדי הייתה אחת הסיסמאות של התנועה הפמיניסטית: הגוף שלי שייך לי. מאז מלחמת האזרחים האמריקאית באמצע המאה

ה-19 חדלה להתקיים עבדות חוקית בארצות המערב. אולם שעבודן של נשים במסגרת הנישואין קיימת עד עצם היום הזה במקומות רבים, בחברות שונות, בדתות ובעמים במערב ובמזרח.

תופעת אלימות נגד נשים בה אני עוסקת החל משנת 1977, החלה להיחשף כבעיה כלל עולמית של נשים מתחילת שנות השבעים של המאה העשרים. דבר זה דרבן קבוצות נרחבות של נשים בכל רחבי העולם להתמודד עם תופעת אונס ואלימות נגד נשים במשפחה.

בעבודתי הנחיתי קבוצות אין ספור של נשים פגועות ונתקלתי באלפי נשים שחשפו את חייהן, סבלן, כאבן והשפלתן בתוך מערכת הנישואין. נשים רבות סיפרו כיצד הוכו, הושפלו נפשית ולאחר מכן בן הזוג אילץ אותן לקיים יחסי מין כאשר הן בוכות, כאובות, מלאות חבלות.

במצב שכזה אין אישה שתחפוץ בקיום יחסים מרצון. אותם גברים עריצים ברצונם להוכיח מי השליט בבית, מכריחים את הנשים לשכב עמם. האלימות מגבירה את רצונו של הגבר האלים לקחת בכוח את מה שהם רואים כזכותם הטבעית. אבר מינה של האישה. חלקם

המכות, הבעיטות, הביזוי והקללות. האישה שנזרקה כבובת ברבי מרוסקת על המיטה או בכל מקום אחר, מיוסרת וכואבת, אינה יכולה להינות מיחסי המין הכפויים וממתינה שהם יסתיימו במהרה. לעתים הגבר קם ,ממשיך להשפיל אותה בקללות, מאשים אותה בבגידה כי הרי היא שוכב ת קפואה ואינה נהנית כלל מהמשגל הכפוי "בטח יש לך מישהו אחר, לכן את כל כך קרה…". היו נשים שדיווחו שהבעל השתין עליהן, זרק שטר בן עשרים שקל ואמר "את אפילו לא שווה מה שאני משלם לזונה"…

אולי אסיים באחד מהמקרים הקשים ששמעתי: זוהרה הגיעה למקלט כאשר על פניה סימני חבלה. כאם לעשרה ילדים שעברה שלוש הפלות "טבעיות", כתוצאה מנחת זרועו של הבעל.

פרנסת המשפחה כעוזרת בית הייתה מוטלת עליה, ובדרכה הביתה גם הביאה עמה סלי מזון וסיגריות לבעל. האדון, אלכוהוליסט, לא עבד. אבל כאשר יצרו גבר עליו, היה גורר אותה לחדר השינה בשערותיה, תוך שהוא מפליא מכותיו בה. הילדים הבינו מה קורה, והיא הייתה כובשת ראשה בכר לבל תפרוצנה זעקותיה. הבושה הרבה גרמה לה להיות מופנמת והיא לא העזה להסתכל לילדיה בעיניים. למרות שבני הזוג היו דתיים והאישה הקפידה על מצוות הנידה, היה בועל אותה דווקא בעת המחזור על מנת להשפילה. היא לא נותרה זמן רב במקלט וחזרה לביתה לטפל בילדיה הקטנים. לאחר מספר שבועות פרצה למשרדי וסיפרה לי שהיא מדממת: שם למטה. שלחתי אותה מיד לבדיקה אצל אחות בקופת חולים והתברר שהאיש פצע אותה קשות בעת בעילה בפי הטבעת.

זוהרה לא העזה להגיש תלונה נגד הבעל. גם שיחות עם הרב המקומי לא שינו את התנהגותו של איש זה. היא חזרה לביתה לאחר אשפוז קצר והמשיכה לסבול ולגדל את ילדיה.

כמה זוהרות אלמוניות מסתובבות בקרבנו? בשכונות שונות, בנות לעדות ותרבויות מגוונות, נשים אמידות ונשים חסרות כל רכוש.

את קול שוועתם אמשיך לזעוק עד יומי האחרון.

 

 

רות רזניק

מייסדת ויו"ר עמותת ל.א.

לחימה באלימות נגד נשים

כלת פרס ישראל

על מפעל חיים לשנת 2009

 

עוד כתיבה בנושא:

כשאת לא יכולה להוציא כסף על עצמך/ עטרת ליפשיץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

2 תגובות ל- “זוגיות ואונס”

  1. גלי נהרי הגיב:

    רות- אכן דברים קשים וחשובים
    ותודה על העלאת המודעות- אני מסכימה עם כל מילה
    היחס של היהדות למיניות הוא ודאי רחוק מלהיות מושלם אך
    כן חשוב לי לציין שהיהדות אוסרת חד משמעית קיום יחסי מין בכפייה בין איש לאשתו ורואה בהם דבר פסול
    מכאן ועד הפרשנות אולי של נציגי הדת היהודית לצערי המרחק גדול…
    אבל בעקרון היהדות מכירה בכך שיש אפשרות כזו שבעל כופה את עצמו על אשתו והיא רואה את זה בחומרה.
    ציטוט מויקיפדיה: "הגמרא (במסכת נדרים כ) מונה תשעה (ויש אומרים עשרה) מצבים בהם אסור לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו. הגמרא מגדירה ילדים שנולדו מיחסי אישות כאלו "כממזרים ואינם ממזרים":1.בני אנוסה – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו באונס, או אף כשאינה מסכימה לכך באופן מלא…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

3 ימים לפני ניתוח קיסרי

מאת : ilym

11 בפברואר 20113 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

משם ההערכות רק גדלו עוד ועוד והנושא נסגר סופית- אין לידה רגילה, קיסרי.

אז, נכון ! אלפי נשים עושות את זה, ונכון! זה לא סוף העולם…אבל אתה הרי יודע כמה אמא מפחדת ממחטים..ופה, טוב מיותר לספר שזה קצת יותר רציני מבדיקת דם…כל כך הרבה דמעות הזלתי, כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש, לא הבנתי איך מההריון הכי נפלא ותקין בעולם הגענו למצב שבכלל לא מדברים איתי על לידה רגילה אלא על קיסרי. כל כך כאב לי שהתכוננו ועשינו הכל להיות מוכנים ללידה ובסוף בכלל לא תהיה לנו הזדמנות אפילו לנסות ליישם כל מה שלמדנו.

אני רוצה ליצור

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני רוצה ליצור,

חושבת על ליצור,

ממש מרגישה את היצירה,

אבל לא יוצרת.

זה קצת כמו לרצות הריון, לדמיין הריון, לחשוב הריון, להריח הריון,

בלי לקיים יחסי מין.

תנוחה אחת (של יוגה) ביום

מאת : לימור לוי אוסמי

23 במרץ 20140 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני כל כך אוהבת יוגה אבל כרגע כל כך לא בנויה להשתמש לטובתה בשעות בוקר של העבודה היקרה שלי וגם ממש לא בנויה לצאת בערב, וממש לא בנויה להסתכרן על יום או שעה קבועים בשבוע, ולא בנויה לשקט של תירגול במשך שעה או שעה וחצי.

אבל אני נורא אוהבת יוגה..

אז תקופה ארוכה הרגשתי מין פלונטר כזה. מסתובבת עם תחושה שמשהו לא מתאים לצרכים שלי. שנים.