לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא

מאת : אמא אנונימית

13 ביוני 2013 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, קושי אחרי לידה

 

פורסם לראשונה בדף פייסבוק של האתר

מתביישת בעצמי.
לא ככה רציתי להיות, לא כזו אמא.
הפכתי לעצבנית, כועסת, מאיימת, מפחידה.
המרירות זולגת ממני.
אני מחליקה, שוקעת, טובעת בתוך בוץ טובעני ולא מסוגלת להתנגד.
לא מגיע להם כזו אמא. לא מגיע לי להיות כזו אמא.
יודעת שאני יכולה להיות הרבה יותר טובה מזה, אבל זה פשוט לא מצליח.
מתוסכלת, פוחדת, מבוהלת, תשושה.
כל דבר דורש כל כך הרבה.
נגמר לי הכוח,
רוצה דממה סביבי,
רוצה לברוח.

עוד אמהות שרוצות להיות אמהות אחרות: 

אני מצטערת שתינוק מדהים כמוך קיבל אמא כמוני… / הכי אמיתית

איזו מין אמא אני שלאחרונה רוצה רק שקט / ענת

אולי לעולם לא אהיה האישה ש.. / תניה תוויל

 

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק  ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הומיאופטיה לטיפול בדיכאון אחרי לידה

מאת : קרן שרגנהיים- שלם

27 במרץ 20110 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

במקרים עם מצב נפשי עמוק כגוון דיכאון אחרי לידה התהליך ההומיאופתי נעשה בזהירות רבה ובתמיכה מלאה.

ברוב המקרים בהם נוצר שינוי במצב הנפשי לאחר לידה, לא צפיתי בהחמרה הומיאופתית. מאחר והרמדי ההומיאופתית מותאמת באופן אישי ולפי רגישות המטופלת, ניתן המינון המינימאלי שיאפשר יצירת שינוי במצב ללא החמרה.

לידה במתנה – חוויה מתקנת של ניתוח קיסרי

מאת : יעל דימנשטיין

28 באפריל 201416 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

ההחלטה הנכונה עבורי היא קיסרי, אבל, הוא יתנהל אחרת!

בחיפוש אחר ניתוח "אחר", הבנתי שבעולם ישנה גישה של ניתוחים בגישה טבעית, אחרי חיפוש כיצד זה נעשה בארץ- הגעתי לאישה מיוחדת בשם מליסה בר אילן, שהסכימה לשתף אותי בחוויה האישית שלה והפנתה אותי למקורות נוספים שאוכל לקרוא ולקבל מידע נוסף.

הרגשת בדידות

מאת : אמא אחרי לידה

10 באפריל 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

אני כבר כמעט חודשיים וחצי אחרי וברוך השם הכל תקין.

רק שיש ימים שאני מוצאת את עצמי נשארת בבית, כי נמאס כל יום לצאת מהבית בשביל לא להיות. חשוב ביותר לציין שאני לא גרה קרוב לאמא או למשפחתי, אני גרה קרוב לחמתי ולגיסות שלי. רק אופס, כמה חבל שאף אחת מהן אפילו לא פעם אחת התקשרה ושאלה אם אני צריכה משהו???? או שאלה אם בא לי לבוא איתן, אם הן עושות משהו ?

כלום, פשוט כלום, אז כן יש לי את הימים שאני עייפה מלצאת מהבית ובא לי להישאר לנוח בבית עם הילד, אבל אז אני מוצאת את עצמי כל היום לבדי עד שבעלי מגיע מהעבודה וגם אז בא לך שמישהו יבוא לבקר, אבל אף אחת מהן אפילו לא מתקשרת לשאול אם אני צריכה עזרה במשהו, אז למה שתבוא? ואופס, שוב אני בוכה בגלל זה, זה כל כך פגע ופוגע. מה, איזה אדם זר פתאום ??