למה לא אמרו לי ?!

מאת :

10 ביוני 2013 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

הכל התחיל לפני 3.5 שנים.

בשעה טובה ילדתי את בני. והנה, הוא נולד, בריא, מושלם. מושלם? לא, בעיני הוא לא היה התינוק הכי יפה בעולם. יצא קצת מעוך. המיילדת נתנה לי אותו וישר שמתי אותו על הציצי. ככה צריך, לא? שיתחיל לינוק, נעשה bonding.

הו, כמה שרציתי להניק. בחלומי אני אמא אדמה, שמנה, דשנה, מצמידה אל חזי תינוק עגלגל ורוד- לחיים. עד שייצאו לו השיניים אניק אותו.

וכך הנקתי, מהיום הראשון.

כעבור יומיים הפטמות שלי כל כך כאבו, כמו פצע פתוח. מותר להניק ככה? נהיה לי גודש בשדיים, הפכתי לפמלה אנדרסון! השדיים קשים כמו אבנים. אולי נסתמה לי צינורית חלב? מותר להניק ככה?

באינטרנט כתוב לא לחלוב את השד, לא להשפריץ חלב כדי לשחרר את הגודש, כי זה רק יגביר את יצור החלב. אז מה עושים? עלי כרוב? טוב, גיהצתי 2 עלי כרוב ותקעתי בחזיה. לא עזר.

ובני, גוזל קטן, סומא, חלש, אפילו לא מחפש עם פיו אחר הפטמה. אני מגישה לו אותה, מניחה בפיו. והוא יונק, יונק ונרדם. אויש, לא עשה גרעפס. עוד מעט תכאב לו הבטן ויצרח.

מרחתי משחה על הפטמות. המשחה תרפא ותקטין את החיכוך. משחה דביקה, מלכלכת. כל החזיות שלי הוכתמו ממנה.

 

באו אנשים לברך, משפחה, חברים, חברות.

ואני בקושי זזה, תפרים בנרתיק, מדדה, יש לי טחורים, אני מתישבת בקושי. השדיים כואבים. תשתו משהו? יש עוגה.

ואז זה מתחיל: "את יוצאת איתו החוצה?", "נעים בחוץ, תשבי בבית קפה", "הוא יונק כל שעתיים?! אין לך מספיק חלב!".

ואני סמרטוט, לא מחייכת, עיפה כל הזמן, בוכה מכאבים בהנקה, ולא מבינה- הלוא אחותי היתה מניקה את בתה 7 דקות, מחליפה לה חיתול, שמה אותה בעריסה לישון ו מ ש ת ע מ מ ת. לא יודעת מה לעשות עם עצמה בחופשת הלידה.

ככה, יולדות יקרות, מתחיל לו דכאון אחרי לידה; הפער הענקי בין "מה שחשבתי שיהיה" לבין איך שזה במציאות, לטפל בתינוק. התלות המוחלטת שלו בך, סדר היום הרעוע שסובב סביבו, וחוסר השליטה המוחלט שלך- מעכשיו יש בוס חדש בשטח.

ומעבר לציפיות הלא מציאותיות מחווית האימהות, יש גם את הציפיות שלי מעצמי: להמשיך לתפקד בבית- כביסות, בישולים, קניות, נקיון, לשדר "עסקים כרגיל" למשפחה ולחברים, ולהיות האישה הנחשקת שבעלי הכיר והתאהב בה לפני שנהיתה צל אדם עייף, רופס ודואב.

שאלתי את עצמי איך נשים אחרות עושות את זה,הלוא להרבה נשים יש מספר ילדים, והן עובדות במשרה מלאה, ומצליחות בכל האגפים.

 

לצערי, רק כשבני היה בן שנה ו-3 חודשים, ואני כבר בהריון השני שלי, נפל לי האסימון שאני בדיכאון אחרי לידה.

פניתי לפסיכולוגית ותוך 7 מפגשים יצאתי מזה. נכנסתי לפרופורציות, הפסקתי עם כל ה"מה יגידו" ומה אחרים חושבים. עשיתי מה שראיתי לנכון עבורי, לבני ולבעלי.

 

כשהרמתי קצת את הראש מתוך ההתעסקות בעצמי ונפתחתי ודיברתי עם אמהות אחרות, גיליתי שהרבה אמהות עוברות את אותם החוויות והתסכולים.

אז הנה דברים שלא אמרו לי וחשוב לי להגיד:

1. אם לא התאהבת בתינוק בשניה שהוא נולד, זה בסדר. את לא אמא לא טובה.

2. יש תינוקות קטנים שיונקים מעט בכל הנקה ולעיתים תכופות במשך היום. זה לא סימן שאין לך מספיק חלב.

3. הרבה תינוקות סובלים מגזים בשלושת החודשים הראשונים וצורחים 3 שעות ברצף בכל יום בגלל גזים. זה שאת לא מצליחה להרגיע אותו זה לא אומר שאת אמא לא טובה.

4. הרבה אמהות לא מרגישות בנוח להניק במקום ציבורי. עד שתצברי בטחון בהנקה, את לא חייבת להניק באמצע בית-הקפה.

5. יש תינוקות שישנים בלילה עשר שעות ברציפות והם בדרך כלל התינוקות של חברות טובות שלך. התינוק שלי – לא. גם 3 שעות שינה ברצף מידי פעם זה נחמד. בתור התחלה.

6. אם את לא נהנית מההנקה, אל תניקי. דורות שלמים גדלו על חלב פרה ועל תחליפי חלב.

7. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות עבור תינוקך הוא לחבק אותו, להחזיק אותו קרוב אליך.

8. הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות עבורך הוא להקשיב לעצמך. להתחשב גם בצרכים שלך. מותר לך.

ואל תהססי לשתף נשים אחרות ולבקש עזרה.

 

 

עוד אמהות מספרות על ההפתעה בקושי שאחרי הלידה:

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי / אמא ל 3

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן/  אמא של שירה

קשה לי/ שירה דרוקר

רק אל תגידי שקשה/ אמא טרייה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “למה לא אמרו לי ?!”

  1. בת-אל הגיב:

    כ"כ מזדהה… גם לי לקח המון זמן עד שנפל האסימון, אפשר לומר אסימונים!!! ההנקה שברה אותי ל-1000 רסיסים קטנים ועייפים ועדיין לא ויתרתי לעצמי! אני חושבת שכל אם טרייה צריכה להתחיל בויתור העצמי להניח לעצמך לפעמים מהדרישות המוגזמנות ומהאידיאל הנשגב! ביתי מחר בת שנה… ואני עדיין עובדת ומנסה לצאת מהחור אליו נשאבתי כל יום שחולף מחדיר איתו קרן אור קטנה ושברירית נוספת ואני אוספת אותן לאט לאט אחת אחת… מאחלת לכולנו היכולת להיפתח , להתרחב, לקחת נשימה עמוקה ולהאמין בעצמינו!

  2. Lakshmi הגיב:

    I was really confused, and this answered all my quionests.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"אני פשוט מרגישה מטומטמת.. לא מצליחה לארגן את השינה ולא מסתדרת עם ההנקה" – שאלה של אמא

מאת :

14 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

"אני פשוט מרגישה מטומטמת. התינוקת שלי בת חודשיים ואני לא מצליחה לארגן טקס שינה או סדר יום מינימאלי עבורה. ניסיתי כבר את כל הטכניקות ורשמתי כמה ימים בקפידה את סדר היום שלה ושום דבר לא עוזר. הקטנה לא מבחינה בין יום ולילה. בנוסף להכול, אני כבר ממש מותשת מההנקות. גם בזה, אין שום דפוס קבוע. יש […]

וזוהי רק ההתחלה- תחילת המשבר אחרי לידה

מאת :

25 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

אני כבר פחות מחייכת, בקושי אוכלת ובעיקר מתקשרת עם אביה שצומחת בתוכי, מדברת אליה, שואלת אותה: מה קורה חמודה? לא טוב לך בפנים? קשה לך גם? תני לי סימן שאבין איך את מרגישה, שאבין מה קורה. אולי את שם בפנים תוכלי לתת לי יותר תשובות.

משפחה שלמה (?) עם ילדה יחידה

מאת :

16 בינואר 201143 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

כתבתי בגוגל "ילד יחיד" "קבוצת תמיכה"… מנסה למצוא עוד אנשים כמונו: אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו.
לא, לא מבחירה.

קפצו בגוגל מלאי של קבוצות תמיכה…. לאימהות יחידות, להורים לילדים הומוסקסואליים, לאימהות בטיפולים…
ומה עם זוגות עם ילד אחד…? – נאדה.