מהחומר אל הרוח (או: הדרך למימוש עוברת במספרה)

מאת :

4 ביוני 2013 | 0 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

 

כבר זמן מה, ובעיקר עם בואן של רוחות הקיץ השובבות, שטורפות את הקלפים, אני לא שקטה.

אני נעה וזעה באי נוחות בתוך העור שלי, הודפת מחלות ומותחת את העצמות, כאילו מרגישה בתוך בגד שכבר קטן עלי ויחד עם זאת מתקשה להיפרד ממנו ולפרגן לעצמי במשהו מרווח והולם יותר, כיאה לאישה שאני.

בתוך הסערה הפנימית הזאת, שהיא גם מאוד גופנית, אני שמה לב שכל חיי עומדים למבחן כלשהו, לבחינה מדוקדקת ומחודשת, לביקורת… האימהות שלי, העשייה המקצועית שלי ובעיקר וכנראה שמעל הכל – הנאמנות שלי לעצמי, לאני שנמצא שם תחת כובד משקלם של תפקידיי.

ואני שמה לב שאחרי גל הביקורת המתבקש, לו אני מאפשרת לחלוף בלי להעביר ביקורת גם עליו, עולה משהו אחר. עולה הפחד לגדול, הפחד לשנות עמדות, תפיסות, אמונות, הפחד להגדיר מחדש את הזהות, לקחת את הצעד הזה פנימה ובו זמנית החוצה על הספירלה שלי. ויחד עם כל אלה עולה גם ההתרגשות. ההתרגשות להיות. להתחדש במשהו מדויק ונכון יותר, להשיל את העור המקולף והסדוק ולהבריק החוצה עם גרסה יפה וזוהרת ממש. ואני משתעשעת ברעיון שמותר לי. שאני יכולה לעשות את הפרידה הזאת ולתפוס יותר מקום. להניח לכיווץ.

ואני שמה לב שככל שאני מגייסת סבלנות ומסכימה להסתכל, רק להתבונן ואפילו לא לזוז, משהו זז. זה חמקמק מאוד, קטן ומחתרתי, אבל זה לגמרי כאן. זה מתגלם בצורה של מנוחת צהריים שאני לוקחת לעצמי ומשאירה על ילדיי עם בעלי. זה מופיע כארוחת צהריים ביתית שהולכת איתי לעבודה. זה מבצבץ בשעות פנאי שמוקדשות לטיפוח הגוף נטו, רחמנא לצלן, כאשר הוריי תופסים את הפיקוד. זה מתגנב בצורה של עיתון ובירה בשעות הערב כשאני על פיג'מה.. ואין זכר לאשמה. כן יש קול עמום של פריק קונטרול שנאלץ להרפות באי חשק ברור…

ופתאום אני מוצאת את עצמי בנהנתנות פנימית כזאת, כמעט לא חוקית עבורי, חושבת אך ורק על התחזוקה הנפשית, הפיסית, הרוחנית שלי, מסכימה לזנוח את השאר "הזנחה מווסתת".

ואני שמה לב שהנהנתנות הזאת לא מגיעה ממקום של רעב וחוסר, של בור שחייב להתמלא תכף ומיד, אלא יותר ממקום מושכל, נעים ולא קיצוני. זה קורה כמעט לבד, בביטחון שקט מהול בהססנות, אבל מה שבטוח – בלי דרמה.

ואני שמה לב שמשתרר בי שקט התחלתי והוא השקט של הגוף – גוף שנח, מוזן, מטופח וקשוב.

ואני מתחילה להבין שרק כך אני אוכל למנף אותו להורות, קריירה ויצירה. ולא רגע לפני. שממנו זה מתחיל. כלומר אני נזכרת בזה, משהו בי ידע את זה פעם והעלה אבק דרכים. פתאום אני חושבת שידעתי את זה הכי טוב בתקופה שביליתי בהודו בין ארוחות מזינות, נופים עוצרי נשימה ואפס אחריות מלבד על עצמי.

ואני שמה לב שזה נכון לי ככה. לאט. מהחומר אל הרוח. בלי שוט על הגב. בלי הבהלה. בלי פניקה. עם תגמולים קטנים של יומיום. כמו להרגיל חתול רחוב למערכת יחסים…

ואני שמה לב שזה גם לא פשוט לי בהכרח ולא יכול לקרות באגביות של החיים, אבל כבר כל כך נהנית בתוך הגילוי הזה, שכרגע לא אכפת לי להקדיש את שארית חיי לדיוקים קטנים של חומר.

 

 

עוד אמהות כותבות על דברים שהן זקוקות להם כדי להרגיש טוב:

אמא מתקלחת עכשיו / שירה דרוקר (רצון לזמן לעצמי)  (לא שמתי לינקים לפוסטים נוספים)

איזו מין אמא אני שלאחרונה רוצה רק שקט / ענת

הדרך למימוש עוברת במספרה / סשה חזנוב

מה אפשר לעשות כשהצרכים של הילד מתנגשים עם הצרכים שלך? / ליטל גרין

ואיפה אני בתוך האמהות? / ליטל גרין

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

בְּהַשְׁרָאָתְךָ

מאת : טלי בר אור

21 ביולי 20115 תגובות

מתוך יצירה נשית, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בְּהַשְׁרָאָתְךָ
אֶהְיֶה עֲדִינָה
לא אֶשְׁלַח נִימַי הַלְּהוּטִים
כְּקוֹצִים מְרוּגִים
אֲשַׁיְּפֵם ואֶהְיֶה לגִּבְעוֹל בְּעֶרְיָתוֹ
גַּם אִם אֶצְטָרֵךְ
לְהִפָּצַע

נפרדת מהבלוג, אני במקום אחר

מאת : אחת וזהו

1 במאי 20112 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

עוד מעט חודשיים מהויפאסאנה, ואני מעיזה כבר להגיד בקול רם (ולכתוב שחור על גבי בלוג) – אני במקום אחר.

הבטן לא מתכווצת לי כשאני פוגשת חברה שאוטוטו יולדת, או כשאני מחזיקה על הידיים את התינוק החדש שלה. אני בכלל הרבה פחות עסוקה בזה. העולם פחות מתחלק לי לאנשים עם ילד אחד (וזהו) לעומת כל השאר…

שחרור

מאת : אמא אנונימית

22 ביולי 20130 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

וברגע אחד של תובנה (שנמשכת כמעט עשור) מפנימה – אין אף אדם אשם במצבי פרט – אליי !

כן יקרה שלי, אני כותבת אלייך .
תעצרי – תנשמי עמוק וכדאי שתפנימי – את נושאת באחריות !

את זו שיכולה רק לבחור ולהחליט – לשחרר.

לשחרר שליטה, צפייה, אכזבה……

את זו שצריכה וחייבת (למען שפיותך ושלוות הנפש שלך) להחזיר לעצמך – אותך!!

את זו שיכולה לצאת, ליצור, ליזום, להיפגש…..