אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת ש..

מאת : תניה טוויל

10 ביולי 2013 | 4 תגובות

אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת, ״האישה האחרת״ שתמיד חשבתי שנמצאת מעבר לפינה. שחשבתי שאני צריכה להיות, אני הרבה מתאבלת עליה, על האישה ההיא

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מה עם הצרכים שלי?, רגשות אשם אחרי לידה

אני מאד מאד עייפה. יש ימים טובים ויותר וימים הרבה פחות טובים. דיברת שם על לשנות את הסביבה שתתאים – אני לא יודעת בדיוק מה אני הייתי רוצה לשנות. לא יודעת להגדיר בדיוק מה.

בפנטזיה, בא לי להיות לפעמים במקום אחר, לשחות בתוך מים נעימים ולהיות נטולת דאגה. מצד שני, הבת שלי היא הכל כרגע, אני אוהבת אותה כל כך ולא רוצה להיות בלעדיה. בא לי לישון, שעות ושעות, שינה עמוקה – כזאת שלא שומעים כלום ולא מרגישים כלום.

בא לי לשכב במיטה במקום אחד ושיביאו אליי את הכל, שיאכילו אותי, יזינו אותי, ילטפו אותי, יטפלו בי, שידברו איתי. בא לי מישהי לידי שאוכל תמיד לפרוץ בבכי מולה. ושפכתי כבר כל כך הרבה דמעות.. יש לי ממש עוד קצת. בא לי טיפולי ווטסו, והרבה. המים כל כך נעימים ומלטפים ומקבלים אותך בכל מצב. בא לי לפעמים לצאת לנשום, אוויר צח. בא לי לקחת נשימות עמוקות שממלאות את כולי.

בא לי להיות נטולת דאגה ובעיקר בא לי להיות נטולת ״איך זה אמור להיות״. אז מה אם לא הצלחתי להכין את הפשטידה שתכננתי או לסיים את כל הכלים. אז מה שאני לא לוקחת אותה כל יום לפעילויות עם תינוקות אחרים.. אז מה שלפעמים אנחנו לבד בבית אני והיא ואני עייפה ואיטית..

אז מה ..

אז האשמה. זה מה.

מכרסמת בבטן , לפעמים מכאיבה ממש.

אני שוכבת על מיטה בחדר, בעלי חזר מוקדם והוא עם התינוקת. ואני לא מצליחה לישון, אבל מצליחה לפנטז על קצת זמן לעצמי. לפנטז על כל מה שהיה בא לי. זה גם משהו.

אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת, ״האישה האחרת״ שתמיד חשבתי שנמצאת מעבר לפינה. שחשבתי שאני צריכה להיות, אני הרבה מתאבלת עליה, על האישה ההיא. ורואה שאני בעצם רק מי שאני. אולי יש בי דברים מדהימים, בטוח שיש, אבל לא אוכל לראות אם כל הזמן אחפש להיות האישה ההיא.

אולי לעולם לא אהיה מישהי שהכל תמיד מסודר ומאורגן אצלה, כמו הבת זוג של אבא שלי.

אולי לא אהיה זאת שמצליחה לקיים את עקרון הרצף, כמו המנהלת של הגן האנטרופוסופי.

אולי לא אוכל לשנות אמונות בשליפה פשוטה כמו כל אלו שמתרגלות תטא הילינג.

אולי לעולם לא אהיה כמו חמותי ש״הצליחה לעשות הכל לבד״.

אולי אהיה פשוט אני, קצת משתדלת יותר מדי, קצת שוכחת, ונזכרת שוב. קצת לא מצליחה להתמסר לגבר עד הסוף אפילו שכבר נשואה. קצת ילדותית יחד עם הבת שלי, קצת בוגרת גם.

אולי לעולם לא אצליח ליישר את כל מה שעקום סביבי, ואולי גם את עצמי, לא איישר במכה אחת ועד הסוף. אולי פשוט אהיה אני, עם הנשמה הגבוהה כל כך והידע הרחב שעדיין מחפש לו מקום בעולם הגשמי הזה. עם התדר הרגיש כל כך שעדיין לומד איך לחוש תדרים גסים יותר ולא להיפצע. עם ההשתוקקות, הכמיהה, והחוסר ידיעה לפעמים , מה לעשות איתה..

אולי אהיה זאת ששוכבת על המיטה עכשיו ובעלה מכין לה טוסט עם גבינה צהובה ועגבנייה ולא זאת שמצליחה תמיד לאכול אורגני וטבעוני.

אולי אהיה זאת שלא תמיד יודעת. עם החוסר שלמות, עם החוסר מושלמות, התכוונתי, כי אני שלמה – כך אומרים לי.

ואני יודעת שאני שלמה. אני יודעת שאני בסדר, בדיוק כפי שאני. אני יודעת יודעת יודעת אבל הדעת הזאת – מתי היא פוגשת את הגוף והנימים שלי? מתי היא נהיית חלק מהנשימה שלי?

שיתופים נוספים של אמהות:

להשלים עם עצמי=לעשות שלום עם עצמי / אמא

אשמה תמיד / ענת גל-און, התמקדות בבית

איזו מין אמא אני שלאחרונה רוצה רק שקט / ענת

 

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק  ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

התמונה צולמה על ידי © Michael Jastremski מאתר   freenaturephoto.com

4 תגובות ל- “אולי לעולם לא אהיה האישה הזאת ש..”

  1. ארץ הגיב:

    כתבת מרגש. בתור אחת שמתמודדת עם אותן ציפיות ואשמה זה אפילו היה קצת מנחם לקרוא את המונולוג שלך/ שלי. ולקרוא מה"צד".
    תוך כדי קריאה עלה לי צירוף המילים

    לאבד שליטה

    פתרון (זמני רחמנא לצלן) להבראה
    או שהצרוף הזה הוא בעצם הכמיהה שלנו במצב האינטנסיבי הזה.
    הצורך לאבד שליטה.

    האם זה אפשרי?
    איך עושים את זה?
    מה זה?

    • שלי דוד הגיב:

      אומרים שכשנולד תינוק – נולדת אמא.
      והאמא הזאת תמיד תהיה אחת ויחידה מיוחדת במינה. לעולם לא היתה ולא תהיה עוד אישה-אמא כזאת.
      ויחד עם זאת את לא מנותקת מהסביבה וטבעי שתישאי עינייך לנשים שסביבך ללמוד מהן. את לא יכולה לגבש לך אמהות בחלל ריק. הן הדוגמא שיש לך ואת מחליטה אם זו דוגמא מתאימה לך או לא, אם יש בהן משהו שתוכלי לקחת או שלהיפך, תדחי אותו ותפעלי הפוך.
      זה נכון ללמוד מאחרות שעשו זאת כבר, אבל לדעת שזה לא יהיה בדיוק אותו דבר.
      זה יהיה בסגנון שלך, בדרך שלך, בדרך שלכם. אין נכון ולא נכון.
      מתי זה יהיה חלק מהנשימה שלך? – זה מרגיז לשמוע, אבל ככל שהזמן יחלוף. כשתראי שהתינוקת גדלה ומתפתחת, ותגלי שאת בכל זאת יודעת לעשות את זה ואפילו די טוב. כשתגלי שהבחירות שעשית עד עכשיו היו טובות ולטובתה, וגם אלה שפחות לא היו אסון… וגם כשיתחיל להתפנות לך קצת יותר זמן (כן זה מגיע בסוף…), ותוכלי לחזור ולתת לעצמך ולא רק מעצמך.

      אני שומעת עכשיו ברדיו את הפרסומת על נהג חדש שחייב מלווה חצי שנה – וחושבת לעצמי מי מלווה את האמא החדשה??…

  2. רות הגיב:

    מרגישה שכתבת בדיוק עליי…
    תודה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

רציתן גברים מעורבים בהורות, אך המהפכה לא הושלמה

מאת : אבא בתול

6 במרץ 201126 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

"נולדה לך בת, תהיה מאושר, מה זה כל המירמור הזה?!" ניסר בראשי הקול. ניסיתי להקשיב לו ולעטות על פני הבעה אווילית של שמחה, אולם עד מהרה הרגשתי מזויף. "כן, נולדה לי בת, אנחנו משפחה. אבל מעולם לא הרגשתי כל כך בודד". פחדתי מהמחשבות שהחלו לעלות בראשי, "אולי משהו בי לא בסדר? אולי אני זקוק לטיפול?"

דיכאון אחרי לידה – הגישה המסורתית

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

עד לפני כמה שנים רובנו לא ידענו מה זה בכלל דיכאון אחרי לידה ומי מאיתנו ששמעה על דיכאון אחרי לידה ידעה להגיד שזו מין מחלה או תופעה שמאפיינת ממש מעט אמהות אחרי הלידה. הייתה בנו איזו ידיעה עמומה לגבי האפיונים והמשמעויות של דיכאון אחרי לידה ובעיקר תחושה שזו תופעה או מחלה ממש נדירה.

לבחור מהבטן- האם את מממשת את זכות הבחירה שלך בלידה ?

מאת : שירה דרוקר

21 באוקטובר 20123 תגובות

מתוך הריון, חופש בחירה בלידה, קוראות לשינוי

הבעיה הגדולה בעיניי היא שבמצב הנוכחי, שבו זכויות נפגעות מדי שעה בחדרי הלידה בישראל ובעולם, יולדות כלל לא מודעות לזכויות שלהן. לא מודעות לכך שמבוצעות בגופן פעולות בעלות השלכות עליהן ועל תינוקן, לפעמים ללא הסכמה מפורשת או תוך מסירת מידע לא מדויק שיוביל אותן "לקבל החלטה" אחרת משהיו מקבלות אם היה בידיהן את כל המידע.