הההההכל תקין. אז מה לעזאזל לא הולך?

מאת :

16 ביולי 2013 | 0 תגובות

כבר זמן רב שאנחנו מנסים...  אוף, למה זה לא מצליח על הפעם הראשונה? 

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

 

אז אה….. איך מתחילים לכתוב בלוג מתוך באסה?….

או שאולי זו הדרך הכי טובה להתחיל לכתוב משהו?… מתוך כאב רב או מתוך אושר רב?… האם הרגש הקיצוני הזה הוא שמביא אותי עכשיו לשבת ולכתוב?

תמיד אמרו לי שאני כותבת יפה, תמיד במשפחה הייתי זו שסינג'רו אותה לכתוב ברכות לכולם – חרוזים, שמחרוזים, כן אוהבת לא אוהבת כן מכירה לא מכירה- אני הייתי זו שכותבת… ואיכשהו זה תמיד היה יוצא נחמד….. דווקא בשנים האחרונות שמתי לב שאני כבר לא משהו כמו שהייתי פעם, כבר לא חדה כל כך….

טוב אז אני אתחיל פשוט מההתחלה… למרות שזו לא ממש ההתחלה, אלא ההווה… ההתחלה נוטה להיות העבר ואני כל כולי בתוך ההווה..

אני בת 32, נשואה באושר (כן! בהחלט באושר… לא תמיד בקלות, אבל תמיד שאני מסתכלת על הריבים או הוויכוחים או המשברים גדולים ו/או קטנים ככל שיהיו, אישיים או זוגיים – אני מגלה שמהם רק למדתי, גם על עצמי וגם על היחסים שלי עם החצי…. אז כן – נשואה באושר) ואמא לאוצרית מדהימה בת חמש וקצת… שנים כן? לא חודשים……. מדהימה – מדהימה. אין מילה אחרת שתתאר אותה. עד כמה שהיא מרכז עולמי, היא לא העיקר בכתיבה הזו ולכן – אני לא מרחיבה עליה…. אבל היא באמת מדהימה! פיקחית וחכמה ושנונה וגאונה ("גאונית קטנה" – כמו שהיא אוהבת להעיד על עצמה במילים שלנו…) וטובת לב… פשוט מושלמת.

היא הגיעה אלינו כל כך בקלות… על הניסיון הראשון! לא ברור איך זה קרה – אולי כי הייתי צעירה בשש שנים ממה שאני כיום, אולי כי היינו סטודנטים ועיקר דאגותינו היו האם נעבור את מועד א' או לא, אצל מי נאכל ביום שישי הזה כי נשארים בבאר שבע ולא עולים הביתה להורים ואם למישהו נשאר איזה ג'וינט קטן ואצל מי בכלל רואים את מכבי בחמישי הקרוב.. אז כן  –  הקטנה הגיעה אלינו על הניסיון הראשון, הפסקתי לקחת גלולות ו..הופ! אני בהריון. נס. תענוג. "פפפ זה היה כל כך קל!!!"

אחלה הריון, שכלל בתוכו מעבר דירה, חזרה לצפון לרגל סיום התואר של האהוב, נסיעות לבאר שבע עם בטן של חודש חמישי, שישי, שביעי, שמיני ואפילו תשיעי רק כדי להמשיך לראות את החבר'ה (ובאמת כדי לסיים את התואר הזה….), בחיי שאפילו המשכתי לרקוד עד חודש שישי שכבר לעשות פירואטים היה קשה ולא ממש יציב ו/או בטיחותי…. אחלה הריון בקיצור…

תאמינו או לא – אחלה לידה… 13 שעות של צירים, מהציר הראשון, שכמובן קרה שעה אחרי שהאהוב יצא מהבית אחרי שבילינו יום שלם יחד והוא יצא לחתונת חברו הטוב ביותר…. שקבענו מראש שהרי שקוף שאלד ביום של החתונה (מי קובע חתונה בתל"מ של-האישה-של-החבר-הכי-טוב?!?!?ממש חוסר התחשבות.. אין לי אייקון של ציניות להוסיף לפה אז דמיינו) התקשרות לאבא שהתייצב תוך עשר דקות לידי, אמא איתי בחדר לידה, האהוב מסיים את החופה ברחובות וטס לחיפה, ג'קוזי, מיילדת מקסימה ועדינה, גז צחוק ואפידורל (ונדמה לי שהייתה שם גם הופעה של שלמה ארצי בטלוויזיה, לא סגורה על העניין….), הצעת נישואין למרדים של האפידורל ("אם תעשה שלא ייכאב לי יותר אני מחר מתחתנת איתך!!" אני לא זוכרת את זה אבל שני העדים – האהוב ואמא שלי – נשבעו שזה מה שאמרתי), כמה לחיצות, וואקום ו…אני אמא…. כל חיי קיבלו משמעות שונה. טוב נו – הגיוני.

אני לא ארחיב יותר מידי על האמהות הזו, כי עד כמה שהיא מכילה והיא כל כולי… אני כותבת פה מתוך סיבה אחרת…  מתוך הכאב הכה גדול של להיות אמא שוב….

כבר זמן רב שאנחנו מנסים… היה הריון כימי לפני שנתיים, ואז עשינו הפסקה של כמעט שנה כי שנינו התחלנו עבודות חדשות ניהוליות ולי לא התאים יותר… די, רציתי שקט. רציתי להתרכז במה שאני עושה ולא בלנסות להיכנס שוב להריון. ואז לפני שנה התחלנו שוב לנסות.

 אוף, למה זה לא מצליח על הפעם הראשונה? ולמה  זה לא מצליח שוב? ואז שוב ושוב? טוב נו – בדיקות דם, כל העסק. בדיקות זרע – שנינו תקינים. הההההכל תקין. אז מה לעזאזל לא הולך?

מחליטים שזה טיימינג. לחץ. עושים עוד חודש הפסקה. עוד חודש. שוב לא הולך. אה כן – בל נשכח את החברות שלי, כווווווווווווווווווווווווווווולן בהריון…. כמובן שכולן גם לא תכננו את זה כל כך מהר…. לרובן זה היה "אופס…. לא תכננתי עכשיו"…. וכן – ברור אני שמחה בשבילך, וכן, ברור שאני שמחה בשביל הנשים האהובות עלי שהן בהריון, אבל מצד שני : עופו לי מהפרצוף, סבבה? אתן וההריונות שלכן. (אגב – נא להוציא מהמשפט הזה את גיסתי ואת חברתי הטובה ביותר, שהן ההריוניות היחידות שלא רציתי שיעזבו אותי בשקט ושלא הפריע לי לעמוד לידן במהלך ההריונות שלהן) . ועוד יותר עופו לי מהפרצוף – אתן והעגלות טרולי שלכן.

כל היום אני רואה נשים בהריון. ונשים אחרי לידה. בסוג העבודה שלי נתקלים בעיקר בנשים כאלה במהלך היום. לא בא לי לראות את העגלות המגניבות שלכן ובעיקר לא בא לי לשמוע על הלידה הטבעית ה"רוחנית והמיוחדת והנעימה כל כך שהייתה לי…..כל כך התחברתי לעצמי…ומה שהטבע התכוון שאעשה"… אוי נו באמת… תעשו לי טובה – זובי טבע, אוקיי? אני אנטי טבע!  אין אישה שעוברת לידה ואומרת שזה היה "נעים" אז בחייאת – לפחות בלי לקשקש….

אז לאחר שהרבה זמן ניסינו "לזרום עם הטבע", החלטנו שדי – הולכים להתייעץ.

שלושה חודשים אני כבר בתוך התהליך של ההזרעות. שלושה חודשים שזה לא מצליח.

היום בבוקר שוב קיבלתי.

וכנראה – שזו רק ההתחלה של מסע טיפולים שכל כך קיוויתי להמנע ממנו ולא להגיע אליו….

אבל – כמו שאמרה חברה יקרה ומוכשרת שאף קראה לספר שלה ככה "כמה רחוק את מוכנה ללכת"?….  הנה אני. עכשיו אני מוכנה ללכת. ואולי אפילו רחוק. ועד לפני חודשיים לא הייתי מוכנה ללכת רחוק. היום? אני אלך עד שיהיה לי תינוק.

אולי גם יעניין אותך:

למרות כל הידע, לא ידעתי מספיק/ שרית ב.

ההריון יגיע גם אם לא תירגעי/ גלית שושן

כמה רחוק את מוכנה ללכת/ מאירה ברנע גולדברג

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כמה לשחרר? הצד שלו והצד שלה

מאת :

20 בדצמבר 20109 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

לגברים יש קטע כזה של לקרוא לנשים היסטריות. אולי לא בדיוק היסטריות, אבל לחוצות.
אתם, כידוע, האבות הכי רגועים בשכונה, אלה שילדיהם מתפלשים בבוץ, מקפצים על הנדנדות ועושים תמרונים של קמיקזה בין המגלשות. אנחנו ? היסטריות. מספיק שהילד נדקר מאיזה מזרק תועה וכבר אנחנו רצות איתו למד”א.

אי-מהות- שוברות את קשר השתיקה גם באמנות

מאת :

4 במאי 20114 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, יצירה נשית

מחר – יום ה' 05.05.11- נפתחת תערוכה חדשה וייחודית שנקראת "אי-מהות- דיכאון אחרי לידה" על ידי האוצרת נורית טל- טנא.

באתר אנחנו כותבות לא מעט על התחושות שלנו אחרי לידה, לעיתים אנחנו קוראות לזה 'דיכאון אחרי לידה' ולעיתים התחושות קצת פחות ברורות או מוגדרות. ובאמת, האם זה משנה איך קוראים לזה?

מה הצד של האבא בתוך המשבר הזה ?

מאת :

18 בדצמבר 201113 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

שלושה גברים הגיעו אליי בשאלות דומות:

"מה היא רוצה?"

"מה אני יכול עוד לעשות שלא עשיתי?"

"אני לא מבין מה עובר עליה".

המשפטים האלה הם משפטי מפתח בהתבוננות בפערים וההבדלים בין גברים ונשים.