להחליט או להשקיט?

מאת : לי-את דנקר

3 ביולי 2013 | 0 תגובות

רגעעע. זו כולה דילמה, ממתי היא הפכה לעיר?

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

 

בקשתי ממתאמנת שלי לצייר לי את המילה דילמה, היא ציירה הר!

המפגש שלנו עם דילמה מתחיל מהרגע בו הפכנו לברי דעת. הרי עוד כשהיינו תינוקות עברו מעלינו כמה כאלה שנראו אז הכי משמעותיות. הנה כמה, לא בהכרח בסדר הזה:

את זה או את זה?

לפרק את הקוקו או לא?

לשחק עם צילי או עם גילי?

לקשקש על הציור של ענת או לצייר אחד משלי?

לחטט לאמא בתיק או לא?

לבחור קרטיב או גלידה?

לגלות או לא לגלות?

להישאר או ללכת?

לבכות או לצחוק?

לאהוב או פחות?

ובכל זאת, לקחו לנו רק כמה שניות להחליט, לגשת לכבוש, לקחת, להיות. גם אם זו התבררה כשגויה או כמסבכת.. הרגע הזה שהלכנו על כל הקופה הוא רגע מכונן שאוסף בתוכו המון מידע על היכולות האמיתיות שלנו, על המודעות שלנו כלפי הצרכים שלנו, כלפי ההבנה שמגיע לנו, שמותר לנו או שאנחנו פשוט "רוצים".

כילדים, הדילמה לא עסקה ב"מתי" אלא ב"איך". הדילמה נשארה במבנה הבסיסי שלה עם לוח זמנים מצומצם של מ"עכשיו לעוד רגע". ואז גדלנו ואיתנו גדל גם המבנה של הדילמה. ולדילמה הזו נולדו ילדים שקוראים להם 'התלבטות' ו'שוקלת'. הדילמה הפכה לגדולת מימדים, עד ששכחנו מי מנהל את מי, מי בא קודם למי או איך לעזאזל הגענו למצב שאנחנו אספני דילמות, שהולכים לפותרי דילמות, שהם בעצמם למדו את רזי הדילמה בכל מיני מקומות בעולם, מנהלים פורומים שלמים וקבוצות תמיכה בשם הדילמה.

רגעעע. זו כולה דילמה, ממתי היא הפכה לעיר?

כך קרה שבעולם כולו מסתובבים אנשים בכל מיני צבעים וצורות עם מסך טאצ' ענק ומקלדת מכובדת עליה הם מקלידים ושומרים בתיקיות (בסדר מופתי), דילמות שאפשר לדחות למחר.

ומה עם הדחופות, אני שואלת.. מה עם הדילמות שהן בין להיות או לא להיות, בין לקחת או לקבל?

יותר ויותר אני פוגשת אנשים שבכל רגע בו הם פוגשים בדילמה, השאלה היחידה שעולה לפניהם היא-

להחליט או להשקיט?

 

 

לי-את דנקר, פזמונאית ומאמנת אישית לחשיבה יצירתית.

אתר: www.liatdanker.co.il  אל לי-את דנקר בפייסבוק לחצי כאן

 אל הבלוג שלי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

היפופוטם, יעל ואני

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באוקטובר 201113 תגובות

מתוך לכל אמא

לפני כמה ימים עלה בי הדימוי של היפופוטם, על כך שהתכלית שלו היא לרבוץ במימי האגם ומידי פעם לצאת משם כדי ללחך קצת עשב. התחושה שהיתה נוכחת עם הדימוי הזה היתה שלפעמים זה בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות- לרבוץ וללחך. רק לשהות בתוך המים (באופן אישי, מעדיפה מים נקיים ולא ביצה עם ירוקת..), להינות מהם, וכשיש צורך, לצאת וללחך עשב שכבר נמצא שם, ללא מאמץ מיוחד להשיגו.

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"

מאת : אמא אלונה

19 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הנקה בשבילי היא חלק בלתי נפרד מהאמהוּת. מבחינתי לא קיימת אופציה אחרת להזנת התינוקות שלי (סליחה אם זה נשמע קצת קיצוני אבל זו רק דעתי האישית והאמונה שלי – אני לא באה להטיף לכל מי שבחרה אחרת).

בשבילי לא להניק ? לא רוצה לחשוב אפילו על לא להניק… אני אמות מבפנים.

ברור שההנקה היא גם בשבילי, באיזשהו מקום, והיא גם חלק מתפיסת העולם האימהית הכוללת שלי- חשוב לי להרגיש שאני מעניקה לילדיי את הטוב ביותר.

הפלה, אובדן הריון – אמהות "מוציאות לאור"

מאת : לימור לוי אוסמי

19 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

היום ניגע בנושא כאוב, שאולי לחלקכן יהיה קשה לכתוב או לקרוא עליו, אך עדיין זה נושא שרבות מאיתנו עברנו, התמודדנו או מתמודדות איתו ולכן, משהו שכדאי שנדבר עליו- אובדן הריון.
אובדן הריון הוא חלק מהחיים שלנו כנשים ועצם זה שהוא חלק מהחיים לא הופך אותו לקל יותר או עצוב פחות, כמו כל אובדן. כל אחת שהתמודדה עם אובדן מרגישה אחרת איתו, מתמודדת אחרת, חושבת אחרת, מתנהגת אחרת, נתקלת בתגובות אחרות מהסביבה הקרובה או מהממסד הרפואי ועדיין, לכולנו משותפת התחושה שהיה בנו משהו חי שעכשיו איננו. משותפת התחושה שנגמרה התמימות.