להחליט או להשקיט?

מאת : לי-את דנקר

3 ביולי 2013 | 0 תגובות

רגעעע. זו כולה דילמה, ממתי היא הפכה לעיר?

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

 

בקשתי ממתאמנת שלי לצייר לי את המילה דילמה, היא ציירה הר!

המפגש שלנו עם דילמה מתחיל מהרגע בו הפכנו לברי דעת. הרי עוד כשהיינו תינוקות עברו מעלינו כמה כאלה שנראו אז הכי משמעותיות. הנה כמה, לא בהכרח בסדר הזה:

את זה או את זה?

לפרק את הקוקו או לא?

לשחק עם צילי או עם גילי?

לקשקש על הציור של ענת או לצייר אחד משלי?

לחטט לאמא בתיק או לא?

לבחור קרטיב או גלידה?

לגלות או לא לגלות?

להישאר או ללכת?

לבכות או לצחוק?

לאהוב או פחות?

ובכל זאת, לקחו לנו רק כמה שניות להחליט, לגשת לכבוש, לקחת, להיות. גם אם זו התבררה כשגויה או כמסבכת.. הרגע הזה שהלכנו על כל הקופה הוא רגע מכונן שאוסף בתוכו המון מידע על היכולות האמיתיות שלנו, על המודעות שלנו כלפי הצרכים שלנו, כלפי ההבנה שמגיע לנו, שמותר לנו או שאנחנו פשוט "רוצים".

כילדים, הדילמה לא עסקה ב"מתי" אלא ב"איך". הדילמה נשארה במבנה הבסיסי שלה עם לוח זמנים מצומצם של מ"עכשיו לעוד רגע". ואז גדלנו ואיתנו גדל גם המבנה של הדילמה. ולדילמה הזו נולדו ילדים שקוראים להם 'התלבטות' ו'שוקלת'. הדילמה הפכה לגדולת מימדים, עד ששכחנו מי מנהל את מי, מי בא קודם למי או איך לעזאזל הגענו למצב שאנחנו אספני דילמות, שהולכים לפותרי דילמות, שהם בעצמם למדו את רזי הדילמה בכל מיני מקומות בעולם, מנהלים פורומים שלמים וקבוצות תמיכה בשם הדילמה.

רגעעע. זו כולה דילמה, ממתי היא הפכה לעיר?

כך קרה שבעולם כולו מסתובבים אנשים בכל מיני צבעים וצורות עם מסך טאצ' ענק ומקלדת מכובדת עליה הם מקלידים ושומרים בתיקיות (בסדר מופתי), דילמות שאפשר לדחות למחר.

ומה עם הדחופות, אני שואלת.. מה עם הדילמות שהן בין להיות או לא להיות, בין לקחת או לקבל?

יותר ויותר אני פוגשת אנשים שבכל רגע בו הם פוגשים בדילמה, השאלה היחידה שעולה לפניהם היא-

להחליט או להשקיט?

 

 

לי-את דנקר, פזמונאית ומאמנת אישית לחשיבה יצירתית.

אתר: www.liatdanker.co.il  אל לי-את דנקר בפייסבוק לחצי כאן

 אל הבלוג שלי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ההכנה ללידה: "נחשוב טוב, יהיה טוב". לידה טבעית – מסע אישי. חלק 7

מאת : לימור לוי אוסמי

23 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אחרי שלמדה את הנושא במסגרת הקורס באוניברסיטה, היא ידעה שככה היא רוצה ללדת. שהיא רוצה ללדת בבית, במקום הפרטי והמוכר שלה, מבלי שרופאים ייכנסו וייצאו מהחדר. מקום שיאפשר לה להיות רגועה ומשוחררת, כפי שהיא הרגישה שתהליך הלידה מבקש. מחשבה על לידה בבית החולים גרמה לה ללחץ ומתח גופני והיא ידעה שהיא לא רוצה את המתח הזה, במיוחד אחרי שקראה שמתח ולחץ בזמן הלידה עלולים לעכב אותה.

להיות עוד קצת עם הרגע

מאת : לימור לוי אוסמי

17 באפריל 20140 תגובות

מתוך לכל אמא

היום הייתי עם נוגה בחי בר. נכנסנו לממד זמן אחר. הכל היה שקט, היינו לבד רק היא ואני. שתינו והטבע. ראינו את הנשרים חגים מעלינו, את יערות הכרמל מסביבנו והתקדמנו אט אט בקצב של ילדה בת שנה ושמונה חודשים.

לנצור את זה. לתעד. מבינה קצת יותר את הצלמים, שמבקשים להיות עוד קצת עם הרגע, עם חוויה פנימית שהם מרגישים ורוצים לשמר, להעמיק, לתעד, לחוות אותה בממד נוסף.

מכון פוע"ה: "הבקשה שגברים בלבד יעבירו את ההרצאות בגניקולוגיה מעוגנת בהלכה"

מאת : לימור לוי אוסמי

11 ביולי 20125 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

מסתבר שהבטחות לא חייבים לקיים ושמה שהיה נכון ורלוונטי מאוד ליומיים לפני כנס שעורר לחץ ציבורי אדיר ובריחה של מרצים ממנו, יחד עם איום להפגנות מחוץ לכנס, כבר ממש איננו רלוונטי לכמה חודשים לאחריו, כשהשקט שורר.