מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית

מאת :

23 ביולי 2013 | 8 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית וזה לא בא לי טוב בכלל.

מבינה שזה שלב הכרחי הלא לתת מעצמי, כדי להגיע לאיזון, אבל זה רק במודעות שיש הבנה שזה שלב ותיכף יתאזן. בלב זה לא כיף בכלל.

אני מבינה, עדין לא לגמרי מרגישה, שאחרי שלוש שנים של נתינה ללא תמורה כספית, זה כבר לא מתאים לי יותר ולא עושה לי טוב. מבינה שזהו, כבר אי אפשר להמשיך ככה יותר, כי אחרת זה פשוט לא יוכל להימשך וחבל. זה יהיה ממש חבל.

ובינתיים, אחרי נתינה קיצונית, אני בסוג של קמצנות קיצונית. מחשבת כמה זה עולה לי (נפשית), מה זה גובה ממני (משפחתית), האם בא לי ומה התחשיב של זה.

ממש לא קל לי במקום הזה. קשה לי מאוד.

מרגישה שאני צריכה להתנתק כדי לחשב מסלול מחדש. להתנתק למקום שייאפשר לי שלא להיות בנתינה ללא תמורה ולא בקמצנות. מקום רחוק שבו לא אצטרך להתמודד עם הדילמה הזאת אם לתת או לא לתת.

אז מתנתקת.

צריכה הפוגה כדי לנשום, להתמלא, להיות בטוב, כדי שאחר כך אוכל להשקיע מחשבה באיך לעשות את זה יותר טוב. איך לשלב בין נתינה לתמורה. איך לשלב בין רצון להשפיע לקבלה.

אני מרגישה שלגמרי אין לי את התשובות כרגע, אבל מרגישה שכבר הזמן להחליט, כי אחרת לא אוכל להמשיך.

אני אפילו שמה לב שאני מתקמצנת על המילים עכשיו :). שגם זה מגיע במין חישוב כזה של- האם להשקיע בלהסביר או לא? ההסבר גובה ממני אנרגיה. אבל אז לא אהיה מובנת.. האם יהיה לי נוח במקום הזה של לא להיות מובנת?

כרגע כן.

ייתכן שהקמצנות משתלטת עליי 🙂

אז נפרדת לתקופה.

בטוחה שניפגש.

בטוב.

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

8 תגובות ל- “מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית”

  1. אוסי הגיב:

    לימורי,
    סוף סוף!!!!!!!!!!
    שחררי.
    כבר מתגעגעת 🙂

  2. עינת דורפן הגיב:

    אני כבר לא זוכרת כמה שנים אנחנו מכירות אינטרנטית אבל אני חייבת להודות שתמיד הייתה בי השאלה, "איך היא עושה את זה?"

    מאיפה היא מביאה את הכוחות והזמן? להקדיש תשומת לב עקבית, להיות תמיד מוכנה ותמיד מכילה(לפחות ממה שאני ראיתי).

    המון פעמים תהיתי עם עצמי ועכשיו אני מבינה שאולי הייתי צריכה לשאול אותך על זה? לשקף לך את התהייה הזאת בדרך כלשהי.

    מצד שני כל דבר יש לו זמן הבשלה והנה הוא הגיע.

    אני מאמינה שכל מה שהשקעת וכל הטוב שפיזרת לעולם יכול וצריך להתמסד בדרך כלשהי שתשרת אותך כדי שתוכלי להמשיך לשרת את קהילת הנשים סביבך.

    יש אנשים שהעשייה שלהם כל כך חשובה ומבורכת שאין מנוס לעולם ליצור להם את התנאים הנכונים להמשיך בה, שחררת לעולם את משאלת הלב שלך ואת יוצאת לתהליך פנימי שיש לו השלכות על העולם החיצון ועכשיו אני מאוד סקרנית לדעת לאן תתגלגל העשייה שלך ותמיד ארגיש גאווה גדולה על כך שהייתי שם כדי לראות אותך צומחת מרחוק ומהצד.

    שולחת חיבוק ואהבה

    • מהממת שאת, תודה. מתרגשת.
      "יש אנשים שהעשייה שלהם כל כך חשובה ומבורכת שאין מנוס לעולם ליצור להם את התנאים הנכונים להמשיך בה"- אמן אמן אמן אמן

  3. מיכל גולדן הגיב:

    לימור יקרה, תודה על כל הנתינה והמילים החשובות שנמצאות באתר. זה הקסם ברשת גם שאת הולכת למצוא איזון, המילים שלך נשארות כאן וממשיכות את העשייה שלך. בהצלחה.

  4. ג'ודי ברנדס הגיב:

    לימור היקרה,
    אמנם לעולם לא שיתפתי ולא הגבתי על הטקסטים שלך, אך קראתי אותם תמיד בשקיקה. הכתיבה שלך, הכנות שלך והאומץ שלך ראויים להערכה והערצה. עזרת לי ולאימהות אחרות להתחבר לרגשותיהן ומחשבותיהן. אני מקווה שתצברי כוחות חדשים ותמצאי מחדש את המקום הטוב ביותר עבורך כי מגיע לך. בהצלחה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך זה הגיוני שאנחנו לא מצליחים לסגור את החודש?

מאת : שני אביטל-יעקב

15 בנובמבר 20114 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

אני בדרך כלל בנאדם מאוד אופטימי מטבעי, בעיקר מאז הלידה. רוב הזמן הכול ורוד ויפה וגם מה שלא בסדר- יהיה בסדר. אבל לעיתים האופטימיות, ללא הודעה מראש, בוחרת לצאת לחופשה קלה… ומשאירה אותי לבד, חשופה, עם מיליון חששות וחרדות.

אתמול היה היום הראשון של החופשה שלה… זה התחיל כשקיבלתי בבוקר טלפון מהבנקאית שלנו שאומר שככה אי אפשר להמשיך… אז הגענו אליה לפגישה ואנחנו בחריגה (שוב..) אז לקחנו הלוואה (שוב…) ואני מרגישה שאנחנו רק הולכים ומתדרדרים ובדרכנו גורפים איתנו את כל השלג בדרך והופכים לכדור שלג ענק שעלול כל רגע לפגוע בתחתית ולהתרסק…

מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?

מאת : מירב שרייבר

29 בינואר 2012תגובה אחת

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אגתה כבר בת 9 חודשים. היא ערנית וסקרנית ונראה שהיא יודעת מאד מה היא רוצה וצריכה. את זה כבר חשתי בבטן. ידעתי שיש לה אישיות חזקה. איך? התנועות שלה היו מאד מפוקסות. כשלא אהבה משהו, כמו מוסיקה חזקה או ריח סיגריות, הייתה בועטת מבפנים, כשרצתה שאוכל משהו או אשתה, הייתה מתנועעת בחוסר נחת ומעירה אותי באמצע השנה כדי לאכול. כשעמדתי קרוב מדי למערבל כדי להכין עוגה, היא סימנה לי בברור, שהרעש חזק לה מדי ושאתרחק.

איך הבנתי מה היא אומרת או צריכה ממני? התחושה הייתה שהיא מדברת איתי בלי מילים. לא הייתי צריכה לנחש או לנסות להבין. זה היה חד וברור. זו לא הייתי אני שחשבתי עבורה, אולי זה לא נעים לה, היא פשוט דיברה איתי.

אני מנסה לחזור אחורה להחלטה שלי ללדת בבית ואני שואלת את עצמי, אז מי בעצם עשתה את ההחלטה הזאת, אני או היא? אף פעם לא חלמתי או דמיינתי ללדת בבית. לא הכרתי אף אחת שילדה בבית. אמא שלי אחות בבית חולים והדרך לבית היולדות באיכילוב היה די ברור עם כל הקשרים שיש לנו שם. אך הסיפור שלי מוביל אותי לאיטליה, שם חייתי בארבע שנים האחרונות, שם התאהבתי, הריתי וילדתי.

הנקה IN תחליף OUT

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

נדיר שיש לנו הזדמנות לראות איך מול עינינו משתנים ערכים תרבותיים, נורמות תרבותיות וחוקים חברתיים והנה, זה קורה. לאט לאט הולכת ותופסת מקום ההנחה שהנקה היא עדיפה, הנקה הכי טובה ובכלל, שהנקה זה הכי הכי.