מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית

מאת : לימור לוי אוסמי

23 ביולי 2013 | 8 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית וזה לא בא לי טוב בכלל.

מבינה שזה שלב הכרחי הלא לתת מעצמי, כדי להגיע לאיזון, אבל זה רק במודעות שיש הבנה שזה שלב ותיכף יתאזן. בלב זה לא כיף בכלל.

אני מבינה, עדין לא לגמרי מרגישה, שאחרי שלוש שנים של נתינה ללא תמורה כספית, זה כבר לא מתאים לי יותר ולא עושה לי טוב. מבינה שזהו, כבר אי אפשר להמשיך ככה יותר, כי אחרת זה פשוט לא יוכל להימשך וחבל. זה יהיה ממש חבל.

ובינתיים, אחרי נתינה קיצונית, אני בסוג של קמצנות קיצונית. מחשבת כמה זה עולה לי (נפשית), מה זה גובה ממני (משפחתית), האם בא לי ומה התחשיב של זה.

ממש לא קל לי במקום הזה. קשה לי מאוד.

מרגישה שאני צריכה להתנתק כדי לחשב מסלול מחדש. להתנתק למקום שייאפשר לי שלא להיות בנתינה ללא תמורה ולא בקמצנות. מקום רחוק שבו לא אצטרך להתמודד עם הדילמה הזאת אם לתת או לא לתת.

אז מתנתקת.

צריכה הפוגה כדי לנשום, להתמלא, להיות בטוב, כדי שאחר כך אוכל להשקיע מחשבה באיך לעשות את זה יותר טוב. איך לשלב בין נתינה לתמורה. איך לשלב בין רצון להשפיע לקבלה.

אני מרגישה שלגמרי אין לי את התשובות כרגע, אבל מרגישה שכבר הזמן להחליט, כי אחרת לא אוכל להמשיך.

אני אפילו שמה לב שאני מתקמצנת על המילים עכשיו :). שגם זה מגיע במין חישוב כזה של- האם להשקיע בלהסביר או לא? ההסבר גובה ממני אנרגיה. אבל אז לא אהיה מובנת.. האם יהיה לי נוח במקום הזה של לא להיות מובנת?

כרגע כן.

ייתכן שהקמצנות משתלטת עליי 🙂

אז נפרדת לתקופה.

בטוחה שניפגש.

בטוב.

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

8 תגובות ל- “מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית”

  1. אוסי הגיב:

    לימורי,
    סוף סוף!!!!!!!!!!
    שחררי.
    כבר מתגעגעת 🙂

  2. עינת דורפן הגיב:

    אני כבר לא זוכרת כמה שנים אנחנו מכירות אינטרנטית אבל אני חייבת להודות שתמיד הייתה בי השאלה, "איך היא עושה את זה?"

    מאיפה היא מביאה את הכוחות והזמן? להקדיש תשומת לב עקבית, להיות תמיד מוכנה ותמיד מכילה(לפחות ממה שאני ראיתי).

    המון פעמים תהיתי עם עצמי ועכשיו אני מבינה שאולי הייתי צריכה לשאול אותך על זה? לשקף לך את התהייה הזאת בדרך כלשהי.

    מצד שני כל דבר יש לו זמן הבשלה והנה הוא הגיע.

    אני מאמינה שכל מה שהשקעת וכל הטוב שפיזרת לעולם יכול וצריך להתמסד בדרך כלשהי שתשרת אותך כדי שתוכלי להמשיך לשרת את קהילת הנשים סביבך.

    יש אנשים שהעשייה שלהם כל כך חשובה ומבורכת שאין מנוס לעולם ליצור להם את התנאים הנכונים להמשיך בה, שחררת לעולם את משאלת הלב שלך ואת יוצאת לתהליך פנימי שיש לו השלכות על העולם החיצון ועכשיו אני מאוד סקרנית לדעת לאן תתגלגל העשייה שלך ותמיד ארגיש גאווה גדולה על כך שהייתי שם כדי לראות אותך צומחת מרחוק ומהצד.

    שולחת חיבוק ואהבה

    • מהממת שאת, תודה. מתרגשת.
      "יש אנשים שהעשייה שלהם כל כך חשובה ומבורכת שאין מנוס לעולם ליצור להם את התנאים הנכונים להמשיך בה"- אמן אמן אמן אמן

  3. מיכל גולדן הגיב:

    לימור יקרה, תודה על כל הנתינה והמילים החשובות שנמצאות באתר. זה הקסם ברשת גם שאת הולכת למצוא איזון, המילים שלך נשארות כאן וממשיכות את העשייה שלך. בהצלחה.

  4. ג'ודי ברנדס הגיב:

    לימור היקרה,
    אמנם לעולם לא שיתפתי ולא הגבתי על הטקסטים שלך, אך קראתי אותם תמיד בשקיקה. הכתיבה שלך, הכנות שלך והאומץ שלך ראויים להערכה והערצה. עזרת לי ולאימהות אחרות להתחבר לרגשותיהן ומחשבותיהן. אני מקווה שתצברי כוחות חדשים ותמצאי מחדש את המקום הטוב ביותר עבורך כי מגיע לך. בהצלחה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

מאת : עינב שטרמר

18 בינואר 20152 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

הלב שלי דואב. הלב שלי נכמר

ילדים משוועים לאהבה, או לפחות יחס חם, מגע.

ילדים מסתגרים. ילדים כבר לא בוכים.

ילדים קמלים.

ילדים רוצחים ונשמתם מתה יחד עם הנרצחים

ואני, בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

הכנה ללידה: על לידת חלומות, השופט הפנימי, תסכולים ואופציה אחרת

מאת : דנית צור אלמוג

5 באפריל 201157 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

אמא מגיעה לפגישת הכנה ללידה. הלידה הראשונה שלה הסתיימה בניתוח קיסרי, שהיה טראומטי מאוד עבורה. היא הלכה אז באמונה מלאה שהגוף שלה יודע ללדת, שכולן יולדות ולא צריך לעשות כל כך הרבה הכנות. היא מתרגלת יוגה הפעם, קוראת, היא יודעת מה שלא ידעה אז. והפעם זה לא יהיה קיסרי.

זה מה שחשוב לה. בשביל זה היא באה אליי.

אהובי

מאת : שירה דרוקר

12 ביולי 201138 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, זוגיות אחרי לידה

אהובי,

אתה כאן איתי, אבל אני לא יודעת אם אתה מבין.

אני לא בטוחה שאתה מבין שבעקבות הלידה נפערה בינינו תהום. תהום שאולי לא תיסגר לעולם.

אני מבינה למה גברים ונשים הם כל כך שונים זה מזה, ולמה לעולם לא יוכלו להבין לגמרי אחד את השני.