מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית

מאת :

23 ביולי 2013 | 8 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית וזה לא בא לי טוב בכלל.

מבינה שזה שלב הכרחי הלא לתת מעצמי, כדי להגיע לאיזון, אבל זה רק במודעות שיש הבנה שזה שלב ותיכף יתאזן. בלב זה לא כיף בכלל.

אני מבינה, עדין לא לגמרי מרגישה, שאחרי שלוש שנים של נתינה ללא תמורה כספית, זה כבר לא מתאים לי יותר ולא עושה לי טוב. מבינה שזהו, כבר אי אפשר להמשיך ככה יותר, כי אחרת זה פשוט לא יוכל להימשך וחבל. זה יהיה ממש חבל.

ובינתיים, אחרי נתינה קיצונית, אני בסוג של קמצנות קיצונית. מחשבת כמה זה עולה לי (נפשית), מה זה גובה ממני (משפחתית), האם בא לי ומה התחשיב של זה.

ממש לא קל לי במקום הזה. קשה לי מאוד.

מרגישה שאני צריכה להתנתק כדי לחשב מסלול מחדש. להתנתק למקום שייאפשר לי שלא להיות בנתינה ללא תמורה ולא בקמצנות. מקום רחוק שבו לא אצטרך להתמודד עם הדילמה הזאת אם לתת או לא לתת.

אז מתנתקת.

צריכה הפוגה כדי לנשום, להתמלא, להיות בטוב, כדי שאחר כך אוכל להשקיע מחשבה באיך לעשות את זה יותר טוב. איך לשלב בין נתינה לתמורה. איך לשלב בין רצון להשפיע לקבלה.

אני מרגישה שלגמרי אין לי את התשובות כרגע, אבל מרגישה שכבר הזמן להחליט, כי אחרת לא אוכל להמשיך.

אני אפילו שמה לב שאני מתקמצנת על המילים עכשיו :). שגם זה מגיע במין חישוב כזה של- האם להשקיע בלהסביר או לא? ההסבר גובה ממני אנרגיה. אבל אז לא אהיה מובנת.. האם יהיה לי נוח במקום הזה של לא להיות מובנת?

כרגע כן.

ייתכן שהקמצנות משתלטת עליי 🙂

אז נפרדת לתקופה.

בטוחה שניפגש.

בטוב.

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

8 תגובות ל- “מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית”

  1. אוסי הגיב:

    לימורי,
    סוף סוף!!!!!!!!!!
    שחררי.
    כבר מתגעגעת 🙂

  2. עינת דורפן הגיב:

    אני כבר לא זוכרת כמה שנים אנחנו מכירות אינטרנטית אבל אני חייבת להודות שתמיד הייתה בי השאלה, "איך היא עושה את זה?"

    מאיפה היא מביאה את הכוחות והזמן? להקדיש תשומת לב עקבית, להיות תמיד מוכנה ותמיד מכילה(לפחות ממה שאני ראיתי).

    המון פעמים תהיתי עם עצמי ועכשיו אני מבינה שאולי הייתי צריכה לשאול אותך על זה? לשקף לך את התהייה הזאת בדרך כלשהי.

    מצד שני כל דבר יש לו זמן הבשלה והנה הוא הגיע.

    אני מאמינה שכל מה שהשקעת וכל הטוב שפיזרת לעולם יכול וצריך להתמסד בדרך כלשהי שתשרת אותך כדי שתוכלי להמשיך לשרת את קהילת הנשים סביבך.

    יש אנשים שהעשייה שלהם כל כך חשובה ומבורכת שאין מנוס לעולם ליצור להם את התנאים הנכונים להמשיך בה, שחררת לעולם את משאלת הלב שלך ואת יוצאת לתהליך פנימי שיש לו השלכות על העולם החיצון ועכשיו אני מאוד סקרנית לדעת לאן תתגלגל העשייה שלך ותמיד ארגיש גאווה גדולה על כך שהייתי שם כדי לראות אותך צומחת מרחוק ומהצד.

    שולחת חיבוק ואהבה

    • מהממת שאת, תודה. מתרגשת.
      "יש אנשים שהעשייה שלהם כל כך חשובה ומבורכת שאין מנוס לעולם ליצור להם את התנאים הנכונים להמשיך בה"- אמן אמן אמן אמן

  3. מיכל גולדן הגיב:

    לימור יקרה, תודה על כל הנתינה והמילים החשובות שנמצאות באתר. זה הקסם ברשת גם שאת הולכת למצוא איזון, המילים שלך נשארות כאן וממשיכות את העשייה שלך. בהצלחה.

  4. ג'ודי ברנדס הגיב:

    לימור היקרה,
    אמנם לעולם לא שיתפתי ולא הגבתי על הטקסטים שלך, אך קראתי אותם תמיד בשקיקה. הכתיבה שלך, הכנות שלך והאומץ שלך ראויים להערכה והערצה. עזרת לי ולאימהות אחרות להתחבר לרגשותיהן ומחשבותיהן. אני מקווה שתצברי כוחות חדשים ותמצאי מחדש את המקום הטוב ביותר עבורך כי מגיע לך. בהצלחה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן

מאת :

21 בפברואר 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קושי אחרי לידה

חונכנו "לאהוב, להקריב ולהתחבר" לתינוקות שלנו מהרגע שהם נולדים. שמענו סיפורים מאותן הנשים שאנחנו כל כך מעריצות ומכירות (אמהות שלנו, אחיות, דודות, חברות קרובות וכו') "שברגע שהיא יצאה התחברתי לאמהות ומאז החיים שלי ורודים".

אף אחת לא סיפרה, לי לפחות, עד כמה זה יכול להיות שוחק ותובעני. כי לא מדברים על זה. ועכשיו אני אמא. אמא לילדה הכי מקסימה, מדליקה, מדהימה שבעולם. ילדה שמאוד "נוח לגדל". כמעט ואף פעם לא בוכה או מקטרת. וקשה לי.

הנקה IN תחליף OUT

מאת :

29 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

נדיר שיש לנו הזדמנות לראות איך מול עינינו משתנים ערכים תרבותיים, נורמות תרבותיות וחוקים חברתיים והנה, זה קורה. לאט לאט הולכת ותופסת מקום ההנחה שהנקה היא עדיפה, הנקה הכי טובה ובכלל, שהנקה זה הכי הכי.

טיפולי פוריות: מסיבת פרידה מהצרות

מאת :

5 בינואר 20113 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע בו אהיה בהריון, כל כך הרבה זמן חיכיתי להסתובב עם בטן גדולה ולהשוויץ בה. בהריון הקודם עם שחר ותומר הייתי בשמירה משבוע 18, כך שאת רוב ההריון ביליתי במיטה, בצפייה ממושכת בתוכניות בוקר ושאר תוכניות קשקשת מטופשות ובעיקר בשינה טובה, אבל לא זכיתי להסתובב עם הכרס ברחבי העיר ולא ממש זכיתי להנות מקולקציות אופנות הריון כאלו ואחרות.

במשך שלוש שנים של טיפולים, לא אחת חלמתי על הרגע בו אשוויץ בבטן ואצא איתה החוצה כאילו היא איזה תינוק קטן בעגלה