שחרור

מאת : אמא אנונימית

22 ביולי 2013 | 0 תגובות

תחזיקו לי אצבעות חזק חזק שאצליח לעמוד במשימה.

מתוך הריון, יומן הריון

כעס, כמה כעס הצטבר בתוכי בשיחה הזו עם בן הזוג ….
"את לא עושה מספיק, לא יוזמת מספיק ….
אני עמוס, לחוץ ממש תיכף קורס".
אל מי הוא מדבר ?

אליי ?

אני, שבחרתי לעצור את הקריירה שלי ולתת לו להגשים חלום ?
אל זו שדואגת "מאתיים " פעם ביום להכניס לו למשרד  – קפה קר, פרי חתוך, ארוחה מזינה.
אל זו שדואגת שהבית והילדים יהיו מתוקתקים ?

אל זו ששמה את "זמן הזוגיות" במגירה כיוון שיש לך מליון דברים יותר חשובים ועומס אדיר כרגע.

לאן נעלמה ההבנה ? אולי בחרת לשחרר אותה בגלל ט"ו באב ?
מנסה להכיל את עוצמת המילים שנאמרו, ובוחרת לשחרר אותן לחופשי ולא להכניס אותן לתוכי.
הרי בתוכי אני נושאת עכשיו חיים חדשים, טהורים זכים – חיים שבחרתי להביא לעולם.

כמה הבטחתי לעצמי שאני לא אהייה – ככה…
שלא אבחר לחיות בהקרבה אין סופית כמו שאמא שלי חיה (ושילמה על – כך בחייה).

שאני אהיה מלאת שמחת חיים ומשוחררת .

שאני אהיה פחות ביקורתית, שיפוטית.

יותר חברתית.

פחות אדרוש ואכעס

ובעיקר פחות – אצפה.

אבל…

אני מוצאת שאני "משכפלת" את עצמי בתוכה ומעבירה את חיי במאין השלמה , יום אחרי יום.

טורחת, מכינה, דואגת , חושבת , מפנקת, מכילה….

מזכירה לעצמי שהייעוד שלי הוא לא לספק "אותם" אלא קודם כל – אותי !
בכל בוקר מחדש עם הנשימה הראשונה של ההתעוררות – "זה" נעלם….

שוב מוצאת את עצמי : מעירה (ולא מאירה), דורשת , מצפה, כועסת, מאוכזבת.

ובעיקר לא מגשימה את עצמי ואת הייעוד שלי !
ויותר מכך "משכנעת את עצמי" שזה רק לזמן מוגבל ….
עוד מעט ישתחרר הלחץ, העומס ותהיי באמת מי שאת רוצה להיות.

וברגע אחד של תובנה (שנמשכת כמעט עשור) מפנימה – אין אף אדם אשם במצבי פרט  – אליי !

כן יקרה שלי, אני כותבת אלייך .
תעצרי – תנשמי עמוק וכדאי שתפנימי  – את נושאת באחריות !

את זו שיכולה רק לבחור ולהחליט – לשחרר.

לשחרר שליטה, צפייה, אכזבה……

את זו שצריכה וחייבת (למען שפיותך ושלוות הנפש שלך) להחזיר לעצמך – אותך!!

את זו שיכולה לצאת, ליצור, ליזום, להיפגש…..

אבל חלף עשור, "כולם " התרגלו לנתינה שלי,  ואוטוט יהיה שוב יצור קטן שתלוי בי בצורה טוטאלית.  אז איך להחזיר לעצמי אותי ?

החשש מהלידה המתקרבת (למרות שזו הרביעית ועשיתי המון עבודת הכנה מקדימה).
הזיכרון שמציף מריבוי ההורמונים שצפים להם מיד אחרי הלידה בשילוב 3 ילדים בחופש הגדול ובעל שעמוס בפרויקט עמוס ולחוץ) ובתוספת של אין אמהות/סבתות (כן אנחנו "יתומים").
גורם לי ללחץ !!!

נזכרת בלידה הקודמת שעוד הספקתי להפשיר בשר בכדי לבשל ליום המחרת , ובלילה "קפצנו" רק לביה"ח לוודא שהכל בסדר – ואופס ילדתי.
מיד כשנכנסתי הביתה מאושרת ומותשת – "בונה" על כוס קפה ביתי וטוב, קידמו את פניי ערימות כביסה אדירות, וריח של בשר שהופשר במקרר "יתר על המידה"…..

ואיפה המשפחה המורחבת ? היא ממש מצומצמת ומסייעת מעט כפי יכולתה (וגם על – כך התודה).

ברגעים אלו שאני כותבת (ונושמת עמוק עמוק), אני שוב מזכירה לעצמי – יש לך אותך !!!
וכדאי שכל המערכת הזו תתפקד את יקרה צריכה לנשום, לשחרר שליטה ולהבין :
שאין "סופר אמא" (גם אם ממש רצית להיות כזו), ואין "סופר אישה"  (ואם הבעל מצפה שיקנה לו אחת כזו ב- סופר הקרוב…).

כל מה שאת צריכה וזקוקה לטפל בו בתקופה הקרובה עד ללידה זו – את.

אז שמתי לי מוסיקה מרגיעה, השארתי מחוץ לדלת את המילים שנאמרו,  המים  במקלחת כבר קוראים לי….
תחזיקו לי אצבעות חזק חזק שאצליח לעמוד במשימה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"לידה קלה, מהירה וכייפית" – סיפור לידה עם אפידורל

מאת : אמא אנה

25 באוקטובר 20102 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

רציתי להגיע לפתיחה של 5 לפחות וגם הצירים היו נסבלים לגמרי, אפילו עברה בי מחשבה לא לקחת אפידורל, אבל ברקע שמעתי צרחות מטורפות ונבהלתי. מה אני אגיד, הפעם זריקת האפידורל כאבה לי מאוד (הרבה יותר מהצירים!!!).

אחרי הזריקה אני מוצאת את עצמי בתמונה הבאה: ביד ימין עירוי נוזלים + פיטוצין (כי הצירים די רחוקים ולא כל כך אפקטיביים), ביד שמאל אפידורל + עירוי של גלוקוז (אני עם סכרת ואינסולין וצריכה גלוקוז כדי לא להיכנס למצב היפו, כי אני בצום ממושך), בגב יש צינורית של אפידורל, בבטן מוניטור, ו"למטה" קטטר. תמונה מהממת ! כולי צינורות ומחטים.

נקודת הזינוק- לטפס מתחתית הבור של הדיכאון אחרי הלידה

מאת : תמר קלר

29 בנובמבר 2010תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כשאשה חווה דיכאון אחרי לידה …מייג'ור (עמוק), הטיפול לדעתי ,אינו אחד ויחיד, ישנם שלבים שונים בחווית הדיכאון ולכן גם נדרשים טיפולים שונים בכל שלב. בשלב הראשון הכי חשוב להגיע ל"נקודת הזינוק" ובמצבים שהדיכאון קשה טיפול תרופתי יכול להיות הדבר הכי נכון. לכן, אל תשללו, אל תפחדו תנו לעצמכן להיות פתוחות לרעיון- זה זמני וכשתרגישו את האיזון תוכלו וכדאי להמשיך בדרך אחרת .

'אח שלי.. זה אני..' | הא', ב' שבין אחים ועוברים

מאת : לי-את דנקר

18 ביוני 20144 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

למה בעצם להתחיל את התהליך אחרי הלידה כשאפשר להתחיל אותו הרבה לפני, כשלאח או לאחות יש עוד כמה חודשי חסד יקרי ערך איתך, או אם זו לך הלידה שלישית אז כמה חודשים לפני שיופר האיזון מחדש וכולם יהיו עסוקים ב"להתרגל" ו"לתרגל" סטטוס חדש.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם