שחרור

מאת : אמא אנונימית

22 ביולי 2013 | 0 תגובות

תחזיקו לי אצבעות חזק חזק שאצליח לעמוד במשימה.

מתוך הריון, יומן הריון

כעס, כמה כעס הצטבר בתוכי בשיחה הזו עם בן הזוג ….
"את לא עושה מספיק, לא יוזמת מספיק ….
אני עמוס, לחוץ ממש תיכף קורס".
אל מי הוא מדבר ?

אליי ?

אני, שבחרתי לעצור את הקריירה שלי ולתת לו להגשים חלום ?
אל זו שדואגת "מאתיים " פעם ביום להכניס לו למשרד  – קפה קר, פרי חתוך, ארוחה מזינה.
אל זו שדואגת שהבית והילדים יהיו מתוקתקים ?

אל זו ששמה את "זמן הזוגיות" במגירה כיוון שיש לך מליון דברים יותר חשובים ועומס אדיר כרגע.

לאן נעלמה ההבנה ? אולי בחרת לשחרר אותה בגלל ט"ו באב ?
מנסה להכיל את עוצמת המילים שנאמרו, ובוחרת לשחרר אותן לחופשי ולא להכניס אותן לתוכי.
הרי בתוכי אני נושאת עכשיו חיים חדשים, טהורים זכים – חיים שבחרתי להביא לעולם.

כמה הבטחתי לעצמי שאני לא אהייה – ככה…
שלא אבחר לחיות בהקרבה אין סופית כמו שאמא שלי חיה (ושילמה על – כך בחייה).

שאני אהיה מלאת שמחת חיים ומשוחררת .

שאני אהיה פחות ביקורתית, שיפוטית.

יותר חברתית.

פחות אדרוש ואכעס

ובעיקר פחות – אצפה.

אבל…

אני מוצאת שאני "משכפלת" את עצמי בתוכה ומעבירה את חיי במאין השלמה , יום אחרי יום.

טורחת, מכינה, דואגת , חושבת , מפנקת, מכילה….

מזכירה לעצמי שהייעוד שלי הוא לא לספק "אותם" אלא קודם כל – אותי !
בכל בוקר מחדש עם הנשימה הראשונה של ההתעוררות – "זה" נעלם….

שוב מוצאת את עצמי : מעירה (ולא מאירה), דורשת , מצפה, כועסת, מאוכזבת.

ובעיקר לא מגשימה את עצמי ואת הייעוד שלי !
ויותר מכך "משכנעת את עצמי" שזה רק לזמן מוגבל ….
עוד מעט ישתחרר הלחץ, העומס ותהיי באמת מי שאת רוצה להיות.

וברגע אחד של תובנה (שנמשכת כמעט עשור) מפנימה – אין אף אדם אשם במצבי פרט  – אליי !

כן יקרה שלי, אני כותבת אלייך .
תעצרי – תנשמי עמוק וכדאי שתפנימי  – את נושאת באחריות !

את זו שיכולה רק לבחור ולהחליט – לשחרר.

לשחרר שליטה, צפייה, אכזבה……

את זו שצריכה וחייבת (למען שפיותך ושלוות הנפש שלך) להחזיר לעצמך – אותך!!

את זו שיכולה לצאת, ליצור, ליזום, להיפגש…..

אבל חלף עשור, "כולם " התרגלו לנתינה שלי,  ואוטוט יהיה שוב יצור קטן שתלוי בי בצורה טוטאלית.  אז איך להחזיר לעצמי אותי ?

החשש מהלידה המתקרבת (למרות שזו הרביעית ועשיתי המון עבודת הכנה מקדימה).
הזיכרון שמציף מריבוי ההורמונים שצפים להם מיד אחרי הלידה בשילוב 3 ילדים בחופש הגדול ובעל שעמוס בפרויקט עמוס ולחוץ) ובתוספת של אין אמהות/סבתות (כן אנחנו "יתומים").
גורם לי ללחץ !!!

נזכרת בלידה הקודמת שעוד הספקתי להפשיר בשר בכדי לבשל ליום המחרת , ובלילה "קפצנו" רק לביה"ח לוודא שהכל בסדר – ואופס ילדתי.
מיד כשנכנסתי הביתה מאושרת ומותשת – "בונה" על כוס קפה ביתי וטוב, קידמו את פניי ערימות כביסה אדירות, וריח של בשר שהופשר במקרר "יתר על המידה"…..

ואיפה המשפחה המורחבת ? היא ממש מצומצמת ומסייעת מעט כפי יכולתה (וגם על – כך התודה).

ברגעים אלו שאני כותבת (ונושמת עמוק עמוק), אני שוב מזכירה לעצמי – יש לך אותך !!!
וכדאי שכל המערכת הזו תתפקד את יקרה צריכה לנשום, לשחרר שליטה ולהבין :
שאין "סופר אמא" (גם אם ממש רצית להיות כזו), ואין "סופר אישה"  (ואם הבעל מצפה שיקנה לו אחת כזו ב- סופר הקרוב…).

כל מה שאת צריכה וזקוקה לטפל בו בתקופה הקרובה עד ללידה זו – את.

אז שמתי לי מוסיקה מרגיעה, השארתי מחוץ לדלת את המילים שנאמרו,  המים  במקלחת כבר קוראים לי….
תחזיקו לי אצבעות חזק חזק שאצליח לעמוד במשימה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ההריון יגיע, גם אם לא תרגעי | טיפולי פוריות

מאת : גלית שושן

2 ביוני 20116 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, מקצועניות מדברות, רוצות הריון

עכשיו זה מוכח מחקרית, ואתן מוזמנות להפיץ את הבשורה ולשאת את הדגל: לא הכל בראש !!

מצוקה רגשית אינה משפיעה לרעה על סיכויי ההצלחה של טיפולי פוריות.

תאורה אלוהית/ סיון ויצפלד

מאת : סיון ויצפלד

1 ביולי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

השיר הזה נכתב בהריון הראשון כשדמיינתי את הבן שלי מבלי להכיר אותו, דרך התחושות, הבעיטות, הבדיקות.

ילד מקסים שלנו, אני כל כך שמחה שזכינו בך

מאת : ilym

25 במרץ 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

היום ממרומי חצי שנה אני מבינה שכשנולדת, הרגש העצום ההוא שחשתי היה בעיקר אחריות עצומה וחמלה, חמלה עליך על ששלפו אותך ככה בטרם היית מוכן, חמלה על כך שיצאת בבת אחת לעולם גדול וזר ואתה צריך להתרגל אליו עכשיו, כל כך הרבה להתמודד איתו בבת אחת. כמובן שגם אהבה גדולה, אבל אני יכולה לומר שהיא לא משתווה לאהבה שאני חשה כלפיך היום!

אני לא אשקר,ההתחלה לא הייתה קלה. לא לך ולא לנו. חזרנו הביתה מבית החולים באופוריה גדולה שמהר מאוד נמהלה בפחד ומחשבות של "מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו".