אמא בת שמונה

מאת : לימור לוי אוסמי

12 בדצמבר 2013 | 5 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

 

מחר איילי בן שמונה. מחר אני אמא בת שמונה.

היום לפני שמונה שנים הייתי בבדיקת מעקב 'הריון עודף' במחלקת מיון נשים בבית החולים עם צירים קטנים מהלילה, פתיחה שלוש, מתעקשת להשתחרר הביתה למרות ההפצרות להישאר ולזרז ו'ללדת כבר', רוצה לאכול קוראסון ולשתות קפה הפוך בבית קפה ולהיות כמה שיותר בבית, כי אני מרגישה שהלידה כבר קרובה. בעוד כמה שעות אברח לשירותים במסעדה וארגיש שאני כבר לא יכולה לסיים את המאפה. אני צריכה הביתה. הלידה מתחילה.

עוד כמה שעות לפני שמונה שנים, אעביר את הצירים והזמן על כדור הפיזיו האפור שקיבלתי מאמא שלי, אתהלך בבית, אנשום ואחשוב רק טוב. אאמין בגוף, אשמע מוזיקה טובה, ואצחק מבפנים על זה שרועי נרדם בסלון ברגעים האלה, יודעת שתיכף הוא כבר לא יישן. זה תיכף קורה.

עוד כמה שעות לפני שמונה שנים, אני אתלבט אם לנסוע לחדר מיון, כי מצד אחד, הצירים כבר ממש כואבים, אבל מצד שני, הם ממש לא סדירים ואמרו שרק בצירים סדירים של כל חמש או שלוש דקות צריך לעלות לבית החולים. אני אמשיך ואתלבט ואכאב עוד קצת, עד שאני אחליט להתקלח ולנסוע כי כבר די, זה כואב מדיי. אני אתפשט כדי להתקלח ותוך כדי שאוריד את המכנסיים, ייצא ממני זרם ענק של מים שממבהיר טוב יותר את ההחלטה- המים יורדים. עולים לבית החולים.

עוד כמה שעות לפני שמונה שנים, אני בקושי אצליח ללכת למעלית מרוב שהצירים כואבים, אגיע בלילה לצוות לא סימפטי, אקבל את כל האהבה מהבן זוג המדהים שלי ונחליט ביחד שלא משנה מה, אנחנו ביחד ואנחנו עוברים את זה ונרגיש הכי מנצחים, מנצחים את התנאים הגרועים שקיבלנו. נרגיש שאנחנו ביחד, עומדים להביא ביחד את פרי אהבתנו, נרגיש שאנחנו בתהליך מדהים שמקרב אותנו אל הילד שלנו.

מחר בבוקר, בשעה שמונה וכמה דקות, לפני שמונה שנים, הילד שלי יצליח לצאת החוצה והוא ייראה לי הכי מדהים והכי מושלם והכי יפה שילד יכול להיות.

מחר בבוקר לפני שמונה שנים אני אקבל את המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בימי חיי, כזאת שלקח לי כמה שנים להבין את עוצמת הגדולה שלה, ועדיין אני נפעמת ולומדת את גדולתה ומשמעותה.

אני אמא. כמעט שמונה שנים.

יש לי ילד מדהים, מבורך, יפהפה מבפנים ומבחוץ. יש לי ילד בריא ואני מודה ליקום ולישויות אלוהיות וגדולות על כך. יש לי ילד מפעים שמאפשר לי לאהוב ולהרגיש אהובה, שמלמד אותי כל יום ומאפשר לי להתפתח, להתעצם, לגדול. הוא מחייב אותי לעשות זאת כדי להיות ראויה לו.

אני אוהבת אותך כל כך ילד יקר. תודה שבחרת להגיע אל חיי. החיים שלי כל כך הרבה יותר טובים בזכותך. אתה יקר לי. מאוד.

 

לבלוג שלי- בקצב החיים

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

היומהולדת הראשון לאמהות שלי / שירה דרוקר

מזל טוב ילד שלי / יעל אוריאן סלנט

מזל טוב לי ! תינוקי בן שנה !/ הכי אמיתית

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “אמא בת שמונה”

  1. דבורה ווגנר הגיב:

    מזל טוב לכם – לימור! כמה מרגש ויפה! להרבה שנים טובות ביחד

    דבורה

  2. נ הגיב:

    מקסים מרגש מעורר השראה

  3. איריס גומס הגיב:

    מרגש!!! מזל טוב!

  4. תמר הגיב:

    מזל טוב,
    אני קוראת וכתפי נשמטות מאנחת הזדהות.
    את לא שמעת אותי אבל אני הגבתי בקול: אוי..כמה שאני מזדהה.
    וכשהשנים יעברו עוד.נתחיל לשוחח יותר על הגעגועים שלנו אליהם.
    אני כבר שם. כל כך מתגעגעת לבני הבכור.
    משהו בקטע הזה , חיבר אותי שוב לתחושות הגעגועים הרבים שיש לי כלפיו בתקופה האחרונה.
    אני קוראת את שורותיך שוב..ותחושת העוצמה, תחושת המילוי הפנימי שאת חווה..
    כל כך מוקרנת החוצה.
    אין דומה לזה הא ??

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זה לא פינוק, זאת הישרדות

מאת : סמדר

3 ביולי 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו

תבין – כדי ללדת, אני משתמשת בכל הכוחות שיש לי. אין חלק בפנים שלא מגויס לדבר הזה. אני נגמרת כדי להוציא אותם מתוכי, בריאים ויפים ושלמים. פשוט נעלמת. ובגלל זה מיד אחרי הלידה, אני צריכה כל טיפה של יחס, כדי להחזיר לעצמי אנרגיה. אני יודעת שזה מוזר לך, ולכולם, כי אני בדרך כלל מוצאת כוח מבפנים, ולא צריכה עזרה, ויודעת להגדיר הכל, אבל אחרי לידה – זה מצב אפס, כי אני חייבת להתפרק כדי ללדת, וזה לוקח זמן, לאסוף את עצמי שוב, ולהחזיר כוח. נכון, כל מגע והנקה וחיבוק עם התינוקת שלי זה כמו חמצן לורידים. אבל זה לא מספיק. אני צריכה שילטפו אותי עד שאני נרדמת, שיחתכו לי סלט, ושמקלחת חמה תחכה לי מתי שארצה, אני צריכה כל הזמן צנצנת עוגיות בריאות מלאה ובקבוק מים קרים לידי, וחיבוקים בלי סוף, ומחמאות מכל הלב כדי שאצליח להאמין

ההורות והנישואין לוקחים ממני המון כוחות נפשיים

מאת : אמא אנונימית

14 באפריל 201318 תגובות

מתוך לכל אמא, קושי באמהות

כיום אני אמא לשני בנים והפחד שלי רק הולך וגובר קשה לי לשלוט על הדיכאונות, החרדות ומצבי הרוח הקיצוניים שלי. אמנם אני מרעיפה עליהם המון חום ואהבה וסבלנות כלפיהם, אבל זה רק כי הם עדיין קטנים ואני יודעת שהם תלויים בי וזקוקים לי. ככל שהם יגדלו, אני אצפה מהם שיבינו אותי ואת מי שאני ויתמכו בי במקום שאני אעשה את זה בשבילם, כמו שאמא אמורה להיות.

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה

מאת : אמא ה'

22 בנובמבר 201123 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בחיים שלי לא חשבתי שכך ייראו השבועות הראשונים של אחרי לידה. איזו טלטלה רגשית מטורפת. אתמול בלילה בזמן שהנקתי אותה את אחת ההנקות האחרונות שלנו, חשבתי לעצמי שמזמן לא הרגשתי כל כך ילדה קטנה בעצמי, כל כך אבודה, לא יודעת וחסרת אונים ומצד שני מסתכלת על הייצור הקטן ונפעמת מהמחשבה שהיא שלי. נוצרה בצלמי.