חשבת תינוק זה צעצוע?
אחרי לידה,  דיכאון אחרי לידה,  תחושות מגוונות אחרי לידה

אחרי לידה אמרתי לבעלי שקשה לי, והוא ענה: "לכולן קשה, תינוק זה לא צעצוע"

מעולם לא ישבתי לכתוב מעולם לא הגבתי לכתבות ולא מצאתי שום סיבה לפורומים באינטרנט עד שנולד לי תינוק. כהקדמה רק אספר שאני לא גרה בארץ, עברנו לחו"ל במסגרת שליחות מטעם העבודה שלי, כן כן גם נשים עושות רילוקיישן ויש גם גברים כמו בעלי שיודעים לפרגן ולשים את המטרות של המשפחה לפני המטרות האישיות שלהם.

והאמת שזה הצליח. הצלחתי לעשות את הבלתי אפשרי בשפה שאני לא מכירה עם עובדים ותרבות אחרת. השנה הראשונה הייתה קשה לאין שיעור אבל לאחר מכן ראיתי את ההצלחה והערכתי את הלמידה של תרבות שונה. אפילו גיליתי שלפעמים יותר קל לתקשר עם אנשים כשאתה חדש בשפה מאשר עם אנשים משלנו בשפת האם שלך. עצוב, אבל כל כך נכון.

ההורים הגיעו אלינו בו זמנית, וזה יצר רק נטל

ילדתי תינוק בחורף. למזלי היה חורף לא קשה אבל עדיין זה קצת מדכא ללדת בחורף. הלידה הייתה ארוכה, התחילה בירידת מים ונמשכה מעל 24 שעות, אבל למרות הכול זכורה לי כחוויה חיובית. אולי כי הייתה לי מיילדת פרטית שדאגה לי לכל דבר והכרתי אותה קודם ואולי כי ברגע השיא פשוט בכיתי לאפידורל למרות שתכננתי ללדת במים.

הנסיך נולד קצת לפני הזמן אבל לא הוגדר כפג. שני צדדי ההורים הגיעו אלינו בו זמנית ומה שחשבתי שיעזור ויתמוך, למעשה רק יצר נטל. הם חשבו שהם בחופשה ואני נורא התאכזבתי מחוסר התמיכה. אולי הבעיה הייתה גם בי, כי אני לא סובלת לבקש עזרה ואוהבת לעשות הכול לבד.

בעלי חזר לעבודה, ההורים נסעו ומצאתי את עצמי עם תינוק לבד בלי חברות ובלי משפחה מנסה לעשות כמיטב יכולתי אבל מגלה שאין לי הרבה סבלנות לתינוק, שאני רוצה לברוח והוא כל כך מסכן סובל מגזים ובוכה כל שנייה, החל מהיום השני שנולד.

זה אולי הכי קשה, להרגיש לא נורמלית

התחלתי לגלוש באינטרנט וגיליתי את תופעת הדיכאון אחרי לידה. מעולם לא הייתי דיכאונית. אולי תמיד סופר רגישה. תמיד אמרו עליי במשפחה שאני מפונקת ותמיד לא הבנתי למה הם אומרים את זה. יש מצב שהם צדקו? כשאמרתי לבעלי שנראה לי שמשהו לא בסדר איתי, הוא צחק עליי ואמר 'לכולם קשה, מה חשבת? שתינוק זה בובת ברבי שהולכים איתה לבית קפה?'

הוא ניסה תמיד לעזור, אבל העבודה שלו דרשה ממנו שעות מרובות ואני נותרתי טעונה בבית. אז הנסיך נולד ואיתו נולדה אמא. היה לי קשה להתרגל לעובדה שאני כל יום בבית בלי שיחה עם מישהו מבוגר, לטלפונים מהארץ שגוזלים אנרגיה ובהם רק נשאלות שאלות של טיפת חלב ובעיקר לעובדה שאף אחד לא מבין למה אני אומרת שקשה לי. זה אולי היה הכי קשה, להרגיש לא נורמלית.

אחותי, שסבלה בוודאות מסוג של דיכדוך מתמשך לאחר הלידה הראשונה שלה, פתאום רושמת לי שאני צריכה להיות מאושרת כי יש נשים שלא נפל בחלקם לגדל תינוק. וכשאני מספרת לאמא שקשה, אז ברור לי שלמרות שהציפיות שלי ממנה זה לעלות על המטוס ולעזור לי, אז ברור שהיא לא תעשה זאת. כי ככה אמא שלי, פאסיבית, ומצד שני הערכתי אותה מאוד על שגידלה אותנו ארבעה ילדים בכיף ובסבלנות עם המון אהבה, מה שלא נראה לי כזה קל היום.

אני רוצה להיות אמא מאושרת, אבל איכשהו זה לא מצליח

אני רוצה להיות אמא מאושרת, תומכת, אוהבת, אבל איכשהו זה לא מצליח. אני מאבדת את סבלנותי, אני כועסת על בעלי שבא מאוחר ובעיקר מרגישה לבד.

החלטתי ביום בהיר אחד שעל מנת להרגיש טוב עם עצמי, צריך להיות בתנועה. שהרי החיים זה תנועה, לחפש חברות ותמיכה, לצאת לפגוש אנשים, לקחת נשימה לפני שמאבדים סבלנות, לזכור שהתינוק הזה הוא הבחירה שלי ואם הוא סובל אני צריכה לעזור לו ולא לכעוס, ובעיקר להפסיק לצפות מעצמי להיות מושלמת ומאושרת.

אני צריכה להפסיק לשתף את הסביבה הקרובה, כי הם לא באמת רוצים לשמוע שקשה, ולהפסיק להרגיש חריגה, כי אמהות 24 שעות ביממה זה משימה לא קלה וכמו כל משימה יש זמן הסתגלות. אני מקווה שזה באמת ככה .

אם את אחרי לידה, זה יכול לעניין אותך:

ליווי רגשי אחרי לידה ראשונה
ליווי רגשי לאמהות שיש להן ילדים גדולים בבית
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית
שיתופים אישיים ומקצועיים על דיכאון אחרי לידה

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.

מחשבות על אבל לגיטימי / אפרת דבוש נאור, פסכותרפיסית גופנית

דף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות

8 Comments

  • Avatar

    נעה שפר

    יקירה, בא לי לחבק אותך. זה באמת כל כך קשה… ועוד לבד במדינה אחרת.
    התובנה שלך על תנועה משמחת, מקווה ומאמינה שמפגש עם אמהות נוספות יוסיפו לך אויר לנשימה.
    האמהות הראשונית היתה עבורי מאוד קשה, יחד עם תמיכת הסביבה. בסביבת אמהות אחרות קיבלתי הבנה והכרה, שעשו לי הרבה טוב 🙂
    בהצלחה!

  • Avatar

    לי

    אהובה,
    שולחת לך חיבוק גדול.
    מאוד מבינה את מה שאת מרגישה, וזוכרת היטב איך היה לי אחרי הלידה.
    אכן, מפגש עם אימהות נוספות מאוד עזר. יש משהו שמאוד מקל בלדעת שיש עוד שחוות את מה שאני חווה. מקל את הבדידות הראשונית.
    קבלי את הרגשות שלך, הכל לגיטימי… גם אם לאחרים (אפילו קרובים) קשה להבין, כי הם לא חווים את מה שאת חווה.

    הדבר ה"טכני" היחיד שאני יכולה להגיד, זה שעם כל יום, כל שבוע, כל חודש, זה יהיה קל יותר, כרגע זו התקופה המאתגרת והתובענית ביותר.

    הרבה נשיקות מהארץ 🙂

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    את פשוט נהדרת שזה משהו.
    שימי לב איך את בוחרת לראות את המציאות שלך כפי שהיא בלי לטאטא אותה או להעלים אותה ושימי לב איך הפתרונות המעולים מגיעים כשאת עושה את זה.
    את שמה לב שלא קל לך (למי קל אחרי לידה??), את שמה לב שהסובבים אותך לא נותנים לך את התמיכה שאת צריכה כרגע (הכרה בקושי שלך, עזרה פיסית עם התינוק) ואת מבינה, או לפחות יש חלקים בך שמבינים שזה לא אשמתך. זה לא אשמתך שקשה לך כי את מבינה ש"אמהות 24 שעות ביממה זה משימה לא קלה וכמו כל משימה יש זמן הסתגלות". וגם כשיש מקום שתוהה אם את מפונקת או אולי יש משהו בך שמקשה עלייך, את לא מהססת לראות אותו ולבטא אותו. זה פשוט נפלא! כי זאת בדיוק בדיוק הדרך ליצור את התנועה שאת מבינה לבד שאת רוצה לייצר כרגע.
    לשים לב למה שנמצא, לאיך את מרגישה, לבטא אותו, לתת לו הכרה ומקום ולבדוק מה הצרכים- זה בדיוק מה שיוצר תנועה.
    והנה, איזו דרך נפלאה את עוברת תוך כדי. מבינה שאת צריכה חברה של אמהות שמבינות אותך, מבינה שלא נעים לך לבטא קושי מול מי שלא מבין אותך, מבינה שכדאי לך לכתוב ולפרוק באתר שבו נשים יבינו אותך ומבינה שאת בזמן הסתגלות.
    את נהדרת, כבר אמרתי?

  • Avatar

    שירה דרוקר

    בטח שזה קשה… זה קשה, וזה לבד, שזה עוד יותר קשה… ואני לא מבינה למה יש הרבה נשים ואנשים שמסתירים את הקושי הזה, שרוצים לגרום לו להיראות תופעה חריגה, שגורמים לזה שנרגיש עוד יותר קשה ועוד יותר לבד…
    אני מאוד מזדההעם הדברים שכתבת, אבל היום, אחרי 3 שנים כמעט שאני אמא, אני רוצה להגיד לך – אל תפסיקי לשתף. תשתפי, כי בסוף זה מחלחל, תשתפי, כי רק ככה אפשר לעשות שינוי, תשתפי, כי זאת שליחות להעלות אל פני השטח את הקושי הזה שקיים אחרי לידה. למעני, למענך, ולמען כל אמא חדשה.

  • Avatar

    קרן

    יקירה ואהובה!
    חיבוק גדול. את מרגשת!
    וזה מאד מאד קשה. ואת ממש לא מפונקת. ולגדל תינוק לבד בארץ זרה זה קשה הרבה יותר…
    אל תבטלי את הקושי שלך ואל תפסיקי לשתף את תחושותיך. הם שם והם את.
    והרבה נשים מרגישות כמוך. לחלקן אולי את האומץ לשתף…

  • Avatar

    רחל

    "להפסיק לשתף את הסביבה הקרובה, כי הם לא באמת רוצים לשמוע שקשה" – וואו, איזו תובנה מהממת ופשוטה. יש לך יכולת למידה והכלה ממש גבוהה אם הצלחת להבין את זה כ"כ מהר. ממש מכאיב לי המשפט הזה. מזדהה מאד, ומאחלת לך לצלוח את הקושי.

  • Avatar

    ענבל

    אין לי זמן לכתוב כרגע, אבל שולחת לך חיבוק גדול.
    ורגישות בעיני היא כוח. איזה יופי שאת רגישה גם לעצמך. חיבוק חיבוק

  • Avatar

    תמר קלר

    להיות בתנועה- כמה נעים לשמוע וגם להרגיש.
    אני מאוד מזדהה עם המקום הזה ובכלל חושבת שזו תמצית הנשיות : תנועה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ