אני רוצה להוציא ספר. אני מפחדת.

מאת : לימור לוי אוסמי

5 במרץ 2014 | 7 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

אני רוצה להוציא ספר.

אני מפחדת.

אני יודעת שהוא יהיה מהמם.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יגיע לכל אישה בהריון בעולם.

אני מפחדת.

אני רוצה שיקנו אותו, שיאהבו אותו.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יצליח מעל ומעבר למשוער.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יזכה לשבחים, למחמאות, למחיאות כפיים.

אני מפחדת.

אני רוצה להתגבר על הפחדים.

אני מפחדת.

אני רוצה שחלק ממני יהיה בעולם.

אני נושמת.

אני רוצה לפזר טוב ואהבה.

אני מתרווחת.

אני רוצה שמשהו ממני יעבור הלאה.

עולות בי דמעות.

אני רוצה שהדבר ינוע, בקצב שלו.

אני מפחדת.

אני מפחדת שזה יהיה איטי מידיי, שזה לא יצליח, שזה לא יהיה נחשב.

על מי אני מנסה לעשות רושם?

 

 אני רוצה שהוא יתחיל בקטן.

אני רוצה שהוא יהיה אינטימי.

אני רוצה שיעבור מפה לאוזן, מאחת לשנייה, במחתרתיות,

אני רוצה שתהיה התרגשות, ושמחה לקבלו.

אני רוצה שנשים תזהנה את האיכויות שלו.

אני רוצה שהוא יהיה מתנה יקרה לאישה יקרה.

אני רוצה שהוא יינתן באהבה.

אני רוצה שהוא יגדל ויופץ בקצב שלו,

אני רוצה להיות גדולה ולהכיל את הקצב הפרטי שלו,

אני רוצה להיות גדולה ולהכיל אכזבה.

אני רוצה שמשהו ממני יעבור הלאה.

אני רוצה להיות מספיק אמיצה להכיל את כל זה.

 

איך אפשר לרצות שיגיע לכל אישה וגם יהיה מחתרתי?

איך אפשר שיהיה נוגע ואינטימי ויופץ לכל עבר?

אני מרגישה שאני אוחזרת בקצוות,

מרגישה שצריכה להחליט-

צילי או גילי? זאת או זאת?

בעיקר מרגישה כרגע את הפחד.

פחד מאכזבה.

פחד מחוסר היכולת להכיל אכזבה.

פחד מחוסר היכולת להכיל התרסקות.

ואיך אני יכולה לנוע עם הפחד הזה?

 

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “אני רוצה להוציא ספר. אני מפחדת.”

  1. חגית הגיב:

    אני מאחלת לך לחבק את הפחד ולאהוב את הספר הנפלא שהולך להיות באמת מהמם!!! בהצלחה ענקית

  2. ענבל הגיב:

    לימור יקרה,
    הפחדים האלה, כל כך מוכרים לי בעשייה שלי, כל כך אנושיים ועם זאת כל כך רוצה להרחיק אותם מעל פני. גם זה אנושי.
    כמו כל הדברים שכתבנו לך בשבילו.
    וזו מהותו של הספר בין היתר, לא? להוות מרחב אנושי מלא ובעל מורכבות לחוויה האנושית ובעלת המורכבות "האמהות".
    אני לא יכולה לנבא מחיאות כפיים ממי שחשובה לך ההכרה שלו . הלוואי בשבילך. בשבילנו. (זו גם שאלה את יודעת, שבחים ממי. כי קהל מסויים כבר יש לך 🙂 )
    אבל חיבוקים בטוח יהיו שם.
    אוהבת
    ענבל פרג

  3. רחל הגיב:

    את יודעת, בשיר על צלי וגילי, כל היופי הוא שבעצם הילדה אומרת – לא צריך לבחור… בעיניי היא כמו צוחקת/לועגת למבוגרים, שמרגישים צורך לבחור בחירות ולהחליט החלטות, כי היא בכלל לא בא לה לבחור והיא אוהבת את שתיהן באופן שווה. מאד מזדהה איתך. אפשר לנוע עם הפחד, הוא מין חבר למסע.

  4. את כותבת בצורה כל כך נוגעת ומעוררת אוהבת אותך מבלי להכיר
    איטהל

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עברתי לתחליף חלב, ואני מאוד מרוצה

מאת : אמא לא מניקה

14 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

האמת שאני בעד הנקה- אבל רק אצל אחרות :)…
בילדה הראשונה ניסיתי להניק 3 שבועות ( עם תוספת של תמ"ל), היה נ ו ר א קשה, והפסקתי.

בילד השני בכלל לא רציתי להניק, אבל המשפחה לחצה ועשיתי את זה רק מתוך לחץ- שבוע ימים בלבד ! והודעתי חד משמעית שזהו ! הנקה זה לא בשבילי.

כשאת לא יכולה להוציא כסף על עצמך

מאת : עטרת ליפשיץ

1 בינואר 201224 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

זה לא קורה ביום אחד וגם לא תמיד יש סימנים מקדימים שיזהירו אותך שאת עומדת בפני מלכודת. פעמים רבות זה מתחיל רק אחרי הנישואין, שאז המרכיב הכלכלי הופך להיות משותף.

לכסף יש ערך רגשי וסמלי רב מאוד. צורת הניהול הכספי במשפחה יכולה להצביע על דרגת האמון בין בני הזוג משום שבן הזוג המרוויח יותר כסף לא פעם גם יהיה זה שמחליט איך להוציא אותו.

בכי גדול, שריטת טראומה

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בפברואר 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

בכי גדול,

שריטת טראומה.

בכי גדול,

שריטת טראומה.

בכי גדול,

שריטת טראומה.

הגוף שלי הופך לאוסף של טראומות קטנות

לפי הבכי שלה.