אני רוצה להוציא ספר. אני מפחדת.

מאת : לימור לוי אוסמי

5 במרץ 2014 | 7 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

אני רוצה להוציא ספר.

אני מפחדת.

אני יודעת שהוא יהיה מהמם.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יגיע לכל אישה בהריון בעולם.

אני מפחדת.

אני רוצה שיקנו אותו, שיאהבו אותו.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יצליח מעל ומעבר למשוער.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יזכה לשבחים, למחמאות, למחיאות כפיים.

אני מפחדת.

אני רוצה להתגבר על הפחדים.

אני מפחדת.

אני רוצה שחלק ממני יהיה בעולם.

אני נושמת.

אני רוצה לפזר טוב ואהבה.

אני מתרווחת.

אני רוצה שמשהו ממני יעבור הלאה.

עולות בי דמעות.

אני רוצה שהדבר ינוע, בקצב שלו.

אני מפחדת.

אני מפחדת שזה יהיה איטי מידיי, שזה לא יצליח, שזה לא יהיה נחשב.

על מי אני מנסה לעשות רושם?

 

 אני רוצה שהוא יתחיל בקטן.

אני רוצה שהוא יהיה אינטימי.

אני רוצה שיעבור מפה לאוזן, מאחת לשנייה, במחתרתיות,

אני רוצה שתהיה התרגשות, ושמחה לקבלו.

אני רוצה שנשים תזהנה את האיכויות שלו.

אני רוצה שהוא יהיה מתנה יקרה לאישה יקרה.

אני רוצה שהוא יינתן באהבה.

אני רוצה שהוא יגדל ויופץ בקצב שלו,

אני רוצה להיות גדולה ולהכיל את הקצב הפרטי שלו,

אני רוצה להיות גדולה ולהכיל אכזבה.

אני רוצה שמשהו ממני יעבור הלאה.

אני רוצה להיות מספיק אמיצה להכיל את כל זה.

 

איך אפשר לרצות שיגיע לכל אישה וגם יהיה מחתרתי?

איך אפשר שיהיה נוגע ואינטימי ויופץ לכל עבר?

אני מרגישה שאני אוחזרת בקצוות,

מרגישה שצריכה להחליט-

צילי או גילי? זאת או זאת?

בעיקר מרגישה כרגע את הפחד.

פחד מאכזבה.

פחד מחוסר היכולת להכיל אכזבה.

פחד מחוסר היכולת להכיל התרסקות.

ואיך אני יכולה לנוע עם הפחד הזה?

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “אני רוצה להוציא ספר. אני מפחדת.”

  1. חגית הגיב:

    אני מאחלת לך לחבק את הפחד ולאהוב את הספר הנפלא שהולך להיות באמת מהמם!!! בהצלחה ענקית

  2. ענבל הגיב:

    לימור יקרה,
    הפחדים האלה, כל כך מוכרים לי בעשייה שלי, כל כך אנושיים ועם זאת כל כך רוצה להרחיק אותם מעל פני. גם זה אנושי.
    כמו כל הדברים שכתבנו לך בשבילו.
    וזו מהותו של הספר בין היתר, לא? להוות מרחב אנושי מלא ובעל מורכבות לחוויה האנושית ובעלת המורכבות "האמהות".
    אני לא יכולה לנבא מחיאות כפיים ממי שחשובה לך ההכרה שלו . הלוואי בשבילך. בשבילנו. (זו גם שאלה את יודעת, שבחים ממי. כי קהל מסויים כבר יש לך 🙂 )
    אבל חיבוקים בטוח יהיו שם.
    אוהבת
    ענבל פרג

  3. רחל הגיב:

    את יודעת, בשיר על צלי וגילי, כל היופי הוא שבעצם הילדה אומרת – לא צריך לבחור… בעיניי היא כמו צוחקת/לועגת למבוגרים, שמרגישים צורך לבחור בחירות ולהחליט החלטות, כי היא בכלל לא בא לה לבחור והיא אוהבת את שתיהן באופן שווה. מאד מזדהה איתך. אפשר לנוע עם הפחד, הוא מין חבר למסע.

  4. את כותבת בצורה כל כך נוגעת ומעוררת אוהבת אותך מבלי להכיר
    איטהל

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני אמורה.

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בינואר 20133 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות

אני אמורה להיות יותר סבלנית

אני אמורה להאכיל כל 3 שעות
אני אמורה לעשות טקס שינה
אני אמורה להחליף לה חיתול אחרי כל האכלה

למרות כל הידע, לא ידעתי מספיק | לקראת הריון

מאת : שרית ב.

22 במרץ 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אני לא נועדתי להיות אמא, ואני חושבת שתמיד ידעתי את זה.

אז אני יכולה להשקיע בעצמי, בפרויקטים אחרים ולנסוע ולטייל ולישון מאוחר, ויש לי יותר כסף, ולהיות אנוכית זה נהדר, דבר כל כך גדול, טרגדיה גדולה. זה טרגי שמשהו כל כך בסיסי, כל כך טיפשי, שלא דורש מיומנות, תעודה או כשרון, דבר שכל כלב ברחוב מצליח לעשות, אני לא יכולה לעשות.

אמא כישלון – משהו קטן לזכור כשעולה תחושה של כישלון בהורות / לימור לוי אוסמי

מאת : לימור לוי אוסמי

6 במרץ 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, קושי אחרי לידה, רגשות אשם, תחושות מגוונות אחרי לידה

אחד הדברים שעוזרים לי להתמודד עם תחושות כישלון- בהורות, בחיים המקצועיים, בחיים בכלל, היא להזכיר לעצמי שאני בתהליך למידה. אז כתבתי על זה כמה מילים:

אני לא מצליחה. נכשלת בגדול.

אני מרגישה כמו איזה כישלון.