בפורים הזה החלטתי לא להיות סקסית

מאת : גלית הרמן

17 במרץ 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

בפורים הזה החלטתי לא להיות יפה. בפורים הזה החלטתי לא להיות סקסית. בפורים הזה באמת שאלתי את עצמי מה הייתי רוצה להיות ולו לרגע? מה הייתי רוצה לנסות ואין לי את האומץ? אז החלטתי להתחפש לברסלבית. אישה דתייה, צנועה ולא מאופרת לבושה במטפחת על ראשה וחצאית על רגליה. לבשתי על עצמי שמחת חיים ואמונה במשהו שגדול ממני ויצאתי למסיבה.

 

בזו אחר זה נכנסו למסיבה מחופשים ומחופשות כ 500 איש בני 35 ++ שבאו לחגוג את פורים. כולם צבעוניים וחייכנים. השחרור, הקלילות והשמחה התעופפו להם באוויר. קיבלנו ערב חופשי מעצמנו ואנחנו יכולים להבליט או להסתיר מה שבא לנו. להלביש או להסיר מוסכמות חברתיות ואף להיות מאחורי מסיכה כרואה ואינו נראה לערב אחד.

ממש עניין וסיקרן אותי לאן כל אחד לקח את האפשרות הזאת, לרגע דמיינתי איך אני מפתחת כלי תרפויטי חדש שבו אני מזמינה נשים לקליניקה מחופשות ואנחנו בוחנות ביחד מה קורה להן בתוך המלבוש החדש…

הגברים ברובם היו מצחיקים ואף מגוחכים. חבשו פאות או כובעים , צבעו את פניהם בפינת האיפורים או הסכימו להיות הצד הפחות יפה בתחפושת הזוגית.

חלקם התחפשו לנשים, ארזו עצמם עם זוג שדיים חצאית צמודה ופיאה בלונדינית ארוכה… כאילו כך יוכלו לפצח את האניגמה הנשית… משום מה נראה לי שאחרי שאתה נדחק לבגדים כ"כ צמודים האניגמה הזאת רק גדלה.

הנשים באופן מובהק החליפו את הסקיני הצמודים בגרביונים שקופים, אדומים או שחורים, עם חורים גדולים או חורים קטנים כשמעל הגרביונים מונחת חצאית מיני ונעלי עקב (ונאמר שהמילה "מיני" מחמיאה בהגזמה לאורך החצאית שמסתיימת באזור שלא ממש ברור אם הוא מוגדר כישבן או כירכיים).

כולן היו יפיפיות, חתיכות וסקסיות כמו נשלפו ממגזינים אך בלי טיפת פוטושופ. ככה ב LIVE.

שפנפנה יפיפייה עם גרביונים, חתולה סקסית עם גרביונים, אינדיאנית בעלת יופי מולטי עם נוצות מרשימות ו…גרביונים, ארנבת צחה, פייה קסומה, רקדנית בלט, בובה, רוקרית, ולבוש מעניין חסר כותרת …. כולן עם גרביונים ומיני קצרצר.

חיפשתי וחיפשתי נשים שישנו את הנוף הזה … מצאתי. יכולתי לספור אותן על יד אחת . תרנגולת מהממת עם אוברול מגושם ומקור אדום על אפה, ביצת עין מעוררת תיאבון כשהבטן ההריונית שלה בתפקיד החלמון, שלד אדם לבושה בשחור מכף רגל ועד פנים ולוחמת יפנית מסורתית לבושה גלימה וחרב. נשים שלא לבשו גרביונים, שרצו להיות מצחיקות, מגוחכות ואפילו, שומו שמיים, לא יפות.

 

כמו קרא את מחשבותיי הגיע יואב ידידי לעברי "תראי מה זה… כולן התחפשו לזונות". התכווצתי בתוכי לנוכח האמירה הזאת. נהיה לי עצוב שגבר בן 40, אינטליגנט, מודע, בעל לב חם ורחב באופן נדיר רואה נשים בגרביונים והמילה 'זונות' היא שעולה לו.

"אף אחת כאן לא התחפשה לזונה!!!" אמרתי. "אני מוכנה לחתום לך שאין פה אישה אחת שבתוך תוכה התחפשה למשהי שמעוניינת לתת שירותי מין לגברים שונים תמורת כסף ולהקריב את גופה לשם כך"

"אז איך את מסבירה את זה?? " שאל.

"אתה פשוט לא מבין אותנו, הנשים.. מה שאתה רואה זה נשים שהתחפשו לנשים יפות".

"מה זאת אומרת?" המשיך לחקור אותי.

"אנחנו הנשים , ותסלח לי על ההכללה, לא באמת מאמינות שאנחנו יפות.

תעמיד אישה מול מראה ותשאל אותה מה היא רואה.. סביר להניח שהיא תתאר לך את האף הגדול, הקמט החדש, העיניים הקרובות, החצ'קונים שמעולם לא עזבו, האוזן שמעט בולטת, הציצים הגדולים , הציצים הקטנים והציצים שהיו ונעלמו.

ואל תטעה.. לעיתים זה יהיה קשור למשהו ברור שתוכל גם אתה לראות. אבל ברוב הפעמים לא תוכל לראות זאת. גם אלו שמקבלות המון כסף תמורת צילום פניהן או גופן המושלם בתפיסה התרבותית גם הן יעמדו מול המראה ויתלוננו על הקרסול הצר מידיי, הטוסיק השטוח והכתם לידה מאחורי האוזן.

המסיבה פה מפוצצת נשים שמאמינות שהמרחק בינן לבין האושר נע בין 3-10 ק"ג.

אז היום בפורים הן לוקחות חופש מזה ומתחפשות לנשים יפות, חתיכות וסקסיות. הן מתחפשות לנשים שיכולות להסתכל במראה ולחייך חיוך ענקי.

זה קצת כמו ביום החתונה. מאז שהיינו ילדות אנחנו מפנטזות את עצמנו בשמלת כלה מושלמת ומחמיאה, מאופרות ומסודרות בשיער מושלם, בנעליים מושלמות, עונדות את התכשיט המושלם. בתמונת הפנטזיה הזאת החתן הוא תוספת נחמדה ולא משמעותית.

בתמונת הפנטזיה אנחנו אוהבות את עצמנו ואת מה שאנחנו רואות".

"כלומר", אמר, "נדרש הרבה אומץ וביטחון עצמי להתחפש למישהי שהיא לא יפה, כמו שאת עשית…".

" יכול להיות שאתה צודק ….", עניתי.

 

הוא הלך לו לכיוון הבר ואני נזכרתי ברגעים לפני שיצאתי מהבית…

"פיפי והולכים" הכרזתי בפני בן זוגי שמיומן בלהמתין לי .

בעודי יושבת על האסלה הוא הציץ אליי מקצה השיש … קטן וחמוד… אהובי היקר … מעלים פגמיי ומזהיר פניי… המייק אפ שלי.

"טוב נו", אמרתי לעצמי, "זה שאני ברסלבית זה לא אומר שאני לא יכולה להעלים כמה פצעונים וכתמים".

מרחתי את פניי ומייד המסקרה הייתה חסרה לעיניי החיוורות.

הגברת שגורמת לעיניי המזדקנות להיפקח לרווחה.

"נו.. רק בשביל שיהיה כיף לראות לי בעיניים… ", הוסיף הקול בראשי.

על שפתיי מרחתי את האודם שלי ועל לחיי טפחתי בסומק עדין .

מראה האיפור של מישהי שלא אוהבת להתאפר, מראה האיפור לפנים שלא נראות מאופרות, מראה האיפור הטבעי עאלק.

הבטתי במראה וחייכתי.

הבטתי במראה והבטחתי לעצמי ששנה הבאה אולי אהיה יותר אמיצה .

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד שבתוכי/ מיכל

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים / אמא

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תרומת זרע = אין אבא

מאת : אוסי הורביץ

16 ביוני 20114 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, לכל אמא

יש שאלות רבות ואני מודה שלמרות שהחלטתי להרות מתרומת זרע, אם היתה לי אפשרות בחירה אמיתית, הרי שהייתי בוחרת במה שמקובל, בזוגיות וזוג הורים – אבא ואמא. לא כי זה מה שמקובל, אלא כי באמת רציתי זוגיות (מקווה שעוד תגיע), אך עם זאת, אני יודעת שאצטרך לעמוד בפני שאלות של ביתי בעתיד הקרוב לבוא, ואם אפשר להפחית במקומות הרגישים הרי שזו אחת מהן ולכן חשוב לי להבהיר נקודה זו.

אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי, אני רוצה לידה נרתיקית

מאת : נורית מלאכי

7 ביוני 2011תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

בחודש שביעי התחלתי להבין שהלידה, המילה הזו, שעד עכשיו רק ריחפה באוויר, כבר די קרובה ואמיתית, ואם אני רוצה שתהיה כמו שאני רוצה, הגיע הזמן להתכונן. אז כתבתי מכתב לעצמי ולגל הדולה המקסימה שלי, בו סיפרתי על פחדיי, ועל הרצון שלי להתגבר עליהם.

התחלתי גם לקרוא המון בפורומים, יותר מכרגיל, והגעתי למסקנה שאני לא רוצה בית חולים, בכלל לא רוצה. מכיוון שהיה לי ברור שאף מיילדת לא תיקח VBAC2 (לידה וואגינלית אחרי 2 ניתוחים קיסריים) בלידת בית, חשבתי על לידה ללא עזרה, רק אני, אבא, וגל אם תהיה מוכנה.

"סימנים של אוכל לפני בדיקת ההריון (הבטא)"- טיפולי הפריון שלי

מאת : רינה רונן

18 באוקטובר 20126 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

לרוב מטופלות הפריון, אחד הדברים הכי קשים בטיפול הוא 12 הימים שמחכים עם בטן מלאה (תרתי משמע) לבצע את בדיקת הבטא (בדיקת הריון) ולקוות שהפעם יש הריון.

ב-12 יום האלו אין מעקבים, אין זריקות, יש קיר טיפוס, אכילת ציפורניים ומריטת שיער (של הראש).