טיפת חלב – הטיפה שהלכה לאיבוד

מאת : ליאור בר

22 במרץ 2014 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

 השבוע הייתי בטיפת חלב עם הקטנה שלי, בת ארבעה חודשים, לחיסונים ומדידות. היתה חוויה שאין בה טיפת נעימות. יובש- ממש כמו החורף הזה.

האחות הקבועה המקסימה שלנו הוחלפה בגלל עומס ובמקומה היתה ממלאת מקום כי המחליפה החדשה חלתה. קורה.

נכנסתי עם הקטנה שלי, שהיא לא כל כך קטנה, והתחלנו.

ביובש אמרה לי האחות: "תפשיטי אותה על השולחן".

הפשטתי אותה בזמן שהיא עברה על התיק מהפעם הקודמת.

"אני רואה שהתינוקת שלך ארוכה מאוד", אמרה.

"כן,גם אני רואה"  אמרתי ולחשתי לקטנה שלי, שאני אוהבת כל סנטימטר בגופה המתוק.

ואז היא התקרבה ומדדה את האורך בזמן שהקטנה שלי מחייכת אליה בתם לב והיא מתעלמת מכל נסיון של תקשורת מצד התינוקת החברותית שנחה לה על שולחן המדידה.

"עכשיו היקף ראש ואז משקל". מדדנו ושקלנו.

אחרי החלק הזה, הגיע בוחן בפעילות גופנית. האחות השכיבה את הקטנטונת על הבטן כדי לראות עד כמה היא חזקה בהרמת משקולות לחיים.

"היא ארוכה מדי לשולחן הזה" אמרה.

לא התאפקתי ותיקנתי אותה שהשולחן קצר מדי עבורה, הכל עניין של השקפה. הצעתי שתשכיב אותה באלכסון וזה פתר את הבעיה – בביקור הבא גם האלכסון יהיה אסון..

החזקתי את ביתי וחיכיתי בחוסר סבלנות לגזר הדין שלא אחר לבוא.

"היא שמנה" אמרה האחות.

מעליבה שכזאת, חשבתי לעצמי. רציתי לומר לה שכל מי שנוכח בחדר הזה לא רזה במיוחד, אבל פחדתי שהיא תתנקם בי דרך מחט החיסון, אז ויתרתי.

לחשתי לקטנה שלי שזה טוב שהיא כמו שהיא, כי אם יהיה רעב בארץ היא תרזה וכל הרזים…נו טוב, אתם יודעים מה.. היא חייכה כמסכימה. התינוקת- לא האחות.

באותו רגע התגעגעתי לאימאן, אחות 'טיפת חלב' שהיתה לנו כשגרנו ביפו. אישה גדולה ומאירת עיניים. עשתה לנו קבלת פנים חמה ונעימה עת הגענו עם ביתנו הבכורה לפני 3 שנים. היא החזיקה את הפעוטה בחיבוק חם, צחקה מהכפלים המתגבשים ברגלים ואמרה: "תינוק מלא זה תינוק בריא. ככה הכי טוב! את יודעת איך זה, שילשול אחד וחצי תינוק הולך קפוט!". אימאן הוסיפה "סמאללה", והלכנו הביתה.

האחות הנוכחית הלכה להביא את החיסונים ובזמן הזה לחשתי לאוצר שלי שהיא הכי מושלמת בעולם וכיף לי שיש לי הרבה ממנה. אמרתי לה שגם אמא היתה דובית עם כפלים ברגליים ומתישהו בגיל העשרה זה עבר. זה לא הזיז לה כפל..

האחות חזרה, נתנה את החיסון הראשון בטיפות. הקטנה לקחה בלי למצמץ ואפילו התאכזבה כשנגמר. ואז הגיעו שתי הדקירות אחת אחרי השניה. בכי  גדול.  אני מרגיעה, מלטפת ונקרעת ממראה אי הנעימות שעובר עליה.ו האחות כלום. אדישות ויובש וללא שום טיפה של..איך קוראים לזה? מזל.

לקריאת שיתופים נוספים שכתבו אמהות אחרי לידה

עוד אמהות כותבות על טיפת חלב:

הילדה קיבלה חיסון / אמא אורית

טיפת חלב- טיפת רגישות / אוסי הורביץ

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק  ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “טיפת חלב – הטיפה שהלכה לאיבוד”

  1. כרמית הגיב:

    כתבת מקסים.מזדהה עם התחושה הלר נעימה.אמנם אצלנו לא היתה כזו בהמית, אבל גם טרחה לציין שלא אדאג כי "אחכ באות המחלות והם יורדים במשקל.." אמרתי שאני ממש לא דואגת,המנגנון של הרעב והשובע עובד אצלנו מצויין. בקיצור,דפדפי .אהבתי את הליטוף במילים ובמעשים שלך.מקסים

  2. ורד הגיב:

    העלת לי זיכרון מלפני 19 שנים
    הייתי אמא ,חבולה וכאובה לאחר לידה לילות ללא שינה מניקה הלכתי לשקול את הבת הבכורה שלי ,והמשפט הראשון שנאמר לי היא שמנה ….
    לא הבנתי למי היא מדברת האם עליי או עליה הגנתי בחירוף נפש אבל אני מניקה אז זה לא שומן שמצטבר ….נבהלתי
    היא לא שמעה אותי וחזרה צריך לעשות שינוי …..
    מה דיאטה כבר עכשיו …אבל היא רק באחוזון 70 הערתי וזה בסדר
    כן היא ענתה לי אבל לעתיד שלא תהיה השמנה .התכווצתי שתקתי ויצאתי
    אחרי לידה הורמונים כאבים ….בוכה וכאובה עליה על המירוץ שמחכה לה ועליי קצת על מה שעברתי

    בגינה הציבורית ישבתי הנקתי ולחשתי באוזן לבת הבכורה שלי שאשתדל לשמור עליה מכל הרשע הזה והמרוץ אחרי המשקל .

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מסע אישי בעקבות הלידה ה"טבעית " – חלק 1

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 20104 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

יש בי משהו שמפעפע כבר כמה זמן ומבקש לחקור, לשאול, להתעניין ולהעמיק את ההבנה שלי בכל הקשור ללידה ה"טבעית" ואני מתחילה את החקירה בפוסט הזה היום.

בשלב הזה אינני יודעת עדין מה תהיה החקירה, לאן היא תוביל, איך הוא תרגיש, היכן יהיו העצירות להתרעננות, מה הוא תעורר ומה יהיו תוצאותיה. אני מתחילה לגשש ולחקור מתוך מקום של ידיעה וחוסר ידיעה. מקום חדש בשבילי לצאת איתו החוצה.

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה – פרק ג' – האמונה

מאת : תמר קלר

7 במרץ 201110 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

כן , אני במקום שונה, אלוקים שלי, אתה זוכר איך נפגשנו לפני 14 שנה?

זו לא היתה הפגישה הראשונה שלנו, כבר נפגשנו מזמן כשבאתי לעולם ואולי יותר מוקדם. אבל לפני 14 שנה זכיתי לחוות מה שלא ידעתי שאפשר. שם, בחדר האורחים כשאני בוכה את נשמתי אליך, מבקשת את האמת שהוסתרה ממני מזה שנים.

חולה אהבה

מאת : סשה חזנוב

11 במרץ 20122 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

רוב הסיכויים ובעיקר מהיכרותי עם הורים רבים, חברים, מכרים, שאם בוקר אחד מבשרים להם שעליהם לשים את שגרת יומם בצד, על שלל העיסוקים וההתחייבויות ולהיות בבית עם ילד חולה לזמן בלתי מוגבל, הרגשות הראשונים שיעלו יכללו, ככל הנראה, תסכול, לחץ או ייאוש מקדים ומעל העל – דאגה. הידיעה שתשודר במבזק החדשות היומי של הראש תהיה דרמתית – יציאה משליטה, שיבוש, שיבוש, שיבוש, אי וודאות, התארגנות מחדש… שבר.