ילד עם קלאב פוט קלאבפוט club foot

קלאב פוט לתינוק: זה קשה, אבל לא הייתי מחליפה את הקלאבר שלי בחיים (club foot)

קלאב פוט. לא הכרתי את המילה הזאת. הגענו לסקירת מערכות מוקדמת. ביקשנו מהרופא שלא יגיד לנו את מין העובר. דיברנו בינינו אם זה בן או בת. אווירה טובה, מדברים וצוחקים. הוא עובר על הבטן מסביר לנו מה אנחנו רואים במסך. אני מנסה לדמיין מה שהוא מסביר: הנה עמוד שידרה, הנה יד אחת, יד שנייה, עיניים, אף (איזה מתוק אני חושבת לעצמי), ואז הוא עוצר. שקט. אומר את המשפט הבא שלא אשכח שנים רבות: “אתם רואים את כף הרגל? עברנו עכשיו מהמסלול הירוק למסלול האדום“.

שבוע 16 הריון ראשון. ערב חג שבועות. אנחנו אחרונים בתור, אבל הוא לא מוותר, ממשיך בסקירה כדי לוודא שהוא לא מוצא עוד מומים. קלאב פוט דו צדדי. איזו תמימה הייתי. הוא מסביר לי שיש בעיה בכפות רגליים, ואני אומרת: “בסדר זה יתקן את עצמו ברחם, עד הלידה יש עוד חצי שנה”. לא מבינה ממה הוא מתרגש. הוא לא ניסה להלחיץ, אבל אמר שיש צורך בסדרת בדיקות לוודא שקלאב פוט הוא לא קצה קרחון של משהו גדול יותר.

הסטטיסטיקה לטובתנו, זה רק קלאב פוט

חזרנו הביתה. שתקנו באוטו. כל אחד בשלו מנסה להבין מה בדיוק אמר הרופא. מגיעים הביתה. אני תופסת את המקום הרגשי, בכי. בכי. בכי. בעלי את המקום השכלתני. קורא מאמרים, מחקרים, נכנס לאינטרנט ומגלה את הפורום המדהים הזה. מגיעים לארוחת החג עם לב כבד. אחרי החג מתחילים כל הטלפונים, שאלות, קביעת תורים.

עוברים עוד 22 שבועות של הריון עם בדיקות ומפגשים עם רופאים. הסטטיסטיקה לטובתנו. ככל הנראה זה רק קלאב פוט. אבל הסטטיסטיקה לא מרגיעה בלילות. כל לילה עוברת המחשבה – מה אם אנחנו נופלים באחוז אחד שזה לא רק קלאב פוט?

שבוע 37. העובר לא התהפך. גם לא על ידי היפוך חיצוני. כנראה בגלל המנח של הרגליים. קובעים תאריך  לניתוח קיסרי. הדבר הראשון שאני שואלת את בעלי אחרי שנתנו לו ציון אפגר: “זה רק הרגליים?” הוא אומר שכן. שום דבר אחר כבר לא מעניין אותי. נולד לנו תינוק בריא עם בעיה אורטופדית ברגליים. יש!

עברנו את הגבס הראשון, לפנינו ממתינים עוד שישה גבסים

יומיים אחרי הברית מתחילים גבס ראשון. אני נשארת ערה בלילה לשאוב חלב שיהיה לו להקלה בזמן הגבס. אני עדיין כואבת מהניתוח, עייפה מההנקה בלילות, הורמונלית מסיום ההיריון, דואגת לטפל בפין אחרי הברית, מתרגלת לעובדה שיש לנו פתאום תינוק בבית, והנה אנחנו שוב בבית חולים. הוא בכה בגיבוס. הוא צרח. נתנו לו בקבוק. מוצץ. מי סוכר. לאט לאט זה התחיל לעבוד. הדמעות חונקות אותי, אני מדברת עם האורטופד עם עיניים מבריקות ומתאפקת לא לבכות.

זהו. עברנו גבס ראשון. לפנינו ממתינים עוד שישה גבסים. ואולי ניתוח. צריך לחכות 24 שעות שהגבס יתייבש. לא כדאי להיות בחוץ כי חורף ולא יהיה לו נעים עם גבס רטוב. אי אפשר לקלח שהגבס לא ייהרס. אי אפשר להלביש מכנסיים עם רגליות. צריך לעקוב טוב על קצות האצבעות לוודא שאין נפיחות שהגבס לא חזק מידי. לפני הגיבוס הבא, עוד שבוע, יש להוריד את הגבס לבד בבית באמבטיית חומץ. בגוף שלי סימנים כחולים מהגבס בזמן ההנקות (ובהמשך מהנעליים).

ככה שבעה שבועות. כל יום חמישי ביקור בהדסה. עננת הניתוח על ראשנו. בגבס השביעי האורטופד מחליט שכן, קובעים ניתוח. ניתוח פשוט, אשפוז יום ילדים, אם הכל בסדר אחרי שעתיים הולכים הביתה. הניתוח שלנו לא היה כזה. הייתה לו הפסקת נשימה. הוא ביצע לרינגוספאזם. לחץ. איך מניתוח הארכת גיד אכילס פשוט, יצאתי אחרי שמונה שעות מבית החולים עם תינוק בן שלושה חודשים שהפסיק לנשום למספר שניות? הניתוח בוטל.

תודה לאל שהוא צורח, ככה אני יודעת שהוא נושם

כעבור שבועיים, שוב נקבע הניתוח. הפעם בהרדמה מקומית. הוא צרח. אני שמעתי. תודה לאל שהוא צורח, ככה אני יודעת שהוא נושם. איזו תחושה מעוותת. זהו. אנחנו אחרי. עוד פעם גבס. שלושה שבועות. הוא שבר אותו. הלכנו לתקן. אחרי זה הוא התהפך – בגיל שלושה חודשים עם הגבס. איזה אושר!!

שלב הגבסים עבר. והנה מתחיל שלב של נעליים. אחרי שהורידו לו את משקולת הגבס מהרגליים, הוא צריך להתרגל עכשיו שהרגליים שלו מחוברות. נעלים מיוחדות עם מוט מקשר באמצע. איזה גיבור התינוק הזה. להעריץ אותו. 24 שעות של בכי קורע לב. אני חסרת אונים. אין מה לעשות. בסוף הוא יתרגל. אסור להוריד את הנעליים. לילה בלי שינה. אבל בסוף מתרגלים להכל. גם הוא וגם אנחנו.

מתחילים להסתובב עם הנעליים. בכל מקום. 23 שעות ביממה. מורידים רק לשעה באמבטיה
“happy hour”. אין סוף למבטים ברחוב, לשאלות, לתגובות. זה מעייף. זה מתסכל. כולם אומרים שיהיה בסדר. אני יודעת שיהיה בסדר. אבל זה לא עוזר לי, אני יודעת שאף אחד מסביבי לא באמת מבין מה אנחנו עוברים מלבד החבר’ה בפורום.

הוא מתפתח בצורה מופלאה, עושה כל מה שעושים לגילו

התינוק שלי מתפתח בצורה רגילה ומופלאה. עושה כל מה שעושים לגילו פשוט עם נעליים. בגיל שבעה חודשים קיבלנו הנחה על התנהגות טובה ועברנו ל – 12 שעות ביממה עם הנעליים. שוב אושר!! בגיל שנה וחודשים הוא התחיל ללכת. כל תינוק שמתחיל ללכת זה מרגש. אבל התינוק שלי, אחרי כל מה שעבר, התחיל ללכת. אין מאושרת וגאה ממני.

כשהיה בן שנה ותשעה חודשיים נולד אחיו, והשאלה הראשונה שלו הייתה: “איפה הנעליים של התינוק?”. לא ידעתי מה לענות. שתקתי. יום אחד אהיה עוד צריכה להסביר. אני יודעת שיש דברים גרועים מקלאב פוט. אבל זה מה שנבחר עבורנו. אני זוכרת להגיד תודה כל יום שיש לזה טיפול יחסית פשוט, אבל מאוד א-ר-ו-ך.

עוד כמה ימים הוא יחגוג שנתיים. הכל עולה וצף. כל הזיכרונות מהחודשים הראשונים. עוד רגע הוא בן שנתיים ואנחנו עדיין עם 12 שעות נעליים ביממה. אני יוצאת מהבית באופן קבוע עם פלאפון ומפתחות כמו כל אחד, הילד שלי יוצא מהבית באופן קבוע עם נעלי הקלאב פוט שלו. לכל מקום שהוא הולך הן הולכות איתו. ככל שהוא גדל קשה יותר לשמור על 12 שעות, אני עקשנית, לא מוותרת. אסור לי. על כל שעת נעליים שהוא מחסיר אני מחסירה שעתיים שינה.

קלאב פוט: לכי תסבירי את זה למישהו

אני צריכה להתאפק, להחזיק את עצמי רק עוד שנתיים כאלה. לעשות הכל על מנת למנוע נסיגה, ניתוח וגבסים בגיל מאוחר יותר. לכי תסבירי את זה למישהו.
* אומרים לי שהוא לא יזכור כלום, אבל אני כן אזכור.
* צוחקים למה אני נותנת לו לישון באוטו אם הוא נרדם, כי זה שעות של נעליים שאפשר לנצל.
* כועסים עליי למה אני צריכה ללכת מוקדם, כי זה על חשבון שעות נעליים שהוא יכול להיות איתן.
* כשהתחיל ללכת העירו לי למה אני לא קונה לו נעלים, כי ללכת יחף זה הכי בריא.
* בסלון הבית הזזתי את השולחן ובמקומו הנחתי מזרן על מנת שהוא ילך על משטח לא יציב ויתחזק.
* שאלו אותי למה הוא עבר למיטת מעבר בגיל צעיר, כי לא היה לו מקום במיטת תינוק עם הנעליים.

וכל מה שאני עושה, עדיין לא יבטיח לי שהוא לא ייכנס לסטטיסטיקה של חזרת קלאב פוט בגיל מאוחר.

בביקורת של גיל שנתיים הוא קיבל מדליה מהאורטופד. אני מרגישה שגם לי מגיע.
לא הייתי מחליפה את הקלאבר שלי בחיים. הנעליים הם חלק ממנו. הם חלק מהמשפחה שלי.

כתבה: אמא בעילום שם

מחפשת ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה?

להיות בהריון לעובר עם בעיה רפואית ואחר כך להיות לו אמא לתינוק, מביא איתו חוויה הורית ייחודית, ששונה מחוויות אחרות. ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, מציאת חוזק וכוחות להתמודדות. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד. את יכולה לכתוב לי בווטסאפ.
**

מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

אני ממליצה לך להתעדכן בתכנים ובאירועים החדשים:

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור ויצרתי את האתר הזה כדי לאפשר לנשים להרגיש יותר טוב בהורות שלהן.

אני מלווה רגשית נשים בהריון ואחרי לידה  ועוזרת להן להתמודד עם הקשיים הרגשיים האופייניים, אך לא מדוברים.

אני מאמינה שאת יכולה להרגיש טוב יותר בהורות שלך.

אשמח ללוות אותך,

לימור 

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× מרגישה אתגר רגשי בהריון ואחרי לידה?