תנוחה אחת (של יוגה) ביום

מאת : לימור לוי אוסמי

23 במרץ 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

תנוחה אחת ביום.

רק אחת.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טוב לי לדעת שיש כל מיני דרכים ליצור שינוי פנימי, ולא רק את אלו שאני מכירה וחושבת שהן הכי טובות, הכי נכונות, הכי מוצלחות, אבל הן הכי לא מתאימות לי כרגע. לצערי.

1378691_637715656271012_1874474176_n

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טוב לי לדעת שגם במצב הנפשי, הפיסי, הרגשי, המציאותי שבו אני נמצאת היום אני יכולה לעשות משהו, גם אם קטן, בדרך שלי, לעבר המקום שבו אני רוצה להיות.

 

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא חייבת ליצור התנגדות פנימית, להתאמץ, להתגבר, להיאבק, לצלוח את הים כדי להמשיך בדרך שלי.

 

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא חייבת לעשות משהו שלא מתאים לי כרגע, רק כי הוא הדבר הנכון או ההגיוני לעשות.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרי אני יודעת ומכירה את עצמי, אני יודעת שבהתחלה אתאמץ ואהיה גאה נורא על זה שאני עומדת במאמץ ומצליחה למרות הקושי. אני יודעת שבהתחלה אתלהב מכך שאני עושה את הלא יאומן ופורצת את הגבולות של עצמי.

אני יודעת שעם הזמן כבר לא אוכל לעמוד במאמץ גדול שלא מותאם לכוחותיי, אתחיל לפספס, ארגיש שאני 'נופלת', יהיו חורים, לא תהיה התמדה, ובסוף ארגיש רע עם עצמי על עוד משימה שלא הצלחתי לעמוד בה לאורך זמן.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היום בא לי משהו אחר, בא לי להתחיל מהמידות שלי ולגדול בקצב שלי, אם הדבר ירצה גדילה.

מתאים לי תנוחה אחת ביום, או חמש, או עשר, או עשרים, לפי מה שהמצב מבקש, לפי מה שהגוף מבקש, לפי מה שאני יכולה.

מתאים לי להתאים את הדברים אל עצמי, כפי שאני, כרגע.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפעמים קשה לי להתאים דברים אל עצמי, לא תמיד זאת התנועה הטבעית האוטומטית שלי. פעמים רבות אני עדיין מלקה את עצמי על למה אני לא 'כמו' משהו הרבה יותר מוצלח ממי שאני כרגע. זה קורה.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במקומות שבהן אני מרגישה 'לא מספיק טובה', אני שמחה שמגיעות אליי תזכורות לכל מיני דרכים אחרות שקיימות לעשות את ה'משהו' הזה שאני מחפשת לעשות.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני כל כך אוהבת יוגה אבל כרגע לא בנויה להשתמש לטובתה בשעות בוקר של העבודה היקרה שלי וגם ממש לא בנויה לצאת בערב, וממש לא בנויה להסתכרן על יום או שעה קבועים בשבוע, ולא בנויה לשקט של תירגול במשך שעה או שעה וחצי.

אבל אני נורא אוהבת יוגה..

אז תקופה ארוכה הרגשתי מין פלונטר כזה. מסתובבת עם תחושה שמשהו לא מתאים לצרכים שלי. שנים.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואז הגיעה הילה עם פרוייקט 'תנוחה אחת ליום'.

עברו כבר מספר חודשים מאז ואני פשוט מתרגלת, כמעט כל יום (הנה תמונה של החוברת שעשיתי לעצמי וזרוקה על שולחן העבודה שלי).

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשבילי זאת באמת מתנה גדולה. מתנת האפשרות להיות בטוב עם מה שאני כרגע, בקצב שלי ובהתאמה לצרכים שלי.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש בי מקום שרוצה לחקור ולהבין יותר את היוגה, שרוצה ממש ללמוד ולהתמסר לזה בגלל שזה עושה לי כל כך טוב.

יש בי גם מקום אחר שמרגיש שכרגע זה לא הזמן, ואולי בשלב מאוחר יותר אני אעשה את זה.

אז במקום הזה, מול שני דברים שמרגישים כמו קצוות, איזה כיף שיש נשים נהדרות שמגיעות עם פנס ומאפשרות לי להיות עם כל החלקים שבתוכי מבלי להתפצל.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הילה, זאת ההזדמנות שלי להגיד לך- תודה.

לימור

 

• את כל התמונות של התנוחות תוכלנה למצוא כאן. ואת ההסברים והמשמעות של כל תנוחה תוכלנה למצוא כאן, בדף הפייסבוק של הילה. וזה הפרופיל האישי שלה ואת התמונות המקסימות צילם בעלה אורי פיאלקוב.

* לקריאת רשומות נוספות בבלוג שלי בקצב החיים

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

פיצולים/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לעבור הריון ללא בן זוג – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

5 בינואר 201110 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, הריון, יומן הריון, לכל אמא

איך זה להיות לבד ? לעבור את ההריון לבד ?

בהתחלה, עוד לפני שנכנסתי להריון, כשעמדתי לעשות את כל הבדיקות הגנטיות, אודה שהיו דמעות בעיניים והרגשתי עצב על כך שאין מי שיחלוק איתי בזה ושאני צריכה לעשות את כל הבדיקות לבד. (ובנוסף להידקר לא מעט במקום להתחלק עם מישהו…). חוויתי רגשית את ההחלטה המושכלת שלי להיות אמא ונפרדתי מהחלום לזוגיות ומשפחה "נורמאלית" (אמא, אבא וילדים) והיה בזה עצב.

להכניס הנאה, שמחה ומשמעות לשגרה האימהית אחרי לידה

מאת : יעל דורון יבין

27 בספטמבר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אחד הדברים שהיו קשים לי באימהות אחרי לידה היה הפער האינטלקטואלי ביני ובין ילדי.

במשך השנה וחצי הראשונות מאוד נהניתי לעשות עם בני הבכור הכול, התלהבתי יחד איתו מכל דבר שעשה וגילה. כמו שאומר השיר- הרגשתי שזו ילדותי השנייה !

לאט לאט, איבדתי עניין, הבנתי את הקטע, השתעממתי. הוא ביקש לחזור שוב ושוב על הדברים, בכל חזרה מגלה עוד עניין בחיים. ואני חושבת גם על עצמי. חשה רגשות אשמה שאני חושבת על עצמי ולא מתלהבת כמו פעם.

אמא'לה, תינוק!!

מאת : נטע רותם ימינצקיי

26 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה, רגשות אשם, רגשות אשם אחרי לידה

אני חושבת שאני מפחדת מהתינוק שלי. בעצם, אני חושבת שפחדתי ככה גם מהגדולה שלי, כשהייתה תינוקת, ואולי רק עכשיו אני מוכנה להודות שהתחושה הזאת היתה פחד.

אני אסביר. אני חוששת לעשות תוכניות או ללכת למקומות מסוימים מחשש שהוא לא יהיה רגוע, יבכה, יצרח, לא יתנהג בצורה נאותה.