איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת :

2 באפריל 2014 | תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

"איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?"

שאלה כזאת בנאלית, נשאלתי אותה בכל פגישת גיבוש, מעגל צוות, מבחני אישיות ושות'.

שאלה כזאת שלא באמת מקדישים לה מחשבה, סתם יורים איזו תשובה מהמותן על בית עם גינה ומשפחה וילדים וכלב.

לראשונה אני מרגישה שאני יודעת מה זה שנה.

מה זה זמן שעובר ומה באמת אפשר ואי אפשר לעשות עם הזמן הזה.

אני מרשה לעצמי לעצום עיניים ולצלול אל תוך השאלה הזאת.

 

זה מתחיל בערפל כבד. אני נושפת, מנסה לפזר אותו, והוא מתבהר ואני רואה אותי.

הדבר הראשון שאני רואה זה את החיוך שלי.

הוא שמח. כמו פעם.

לא שמח תמים, שמח יודע.

הוא קיבל את הביטחון שלו בחזרה, כל כך חסר לי עכשיו הביטחון הזה בחיוך. תמיד יש תחושה שמשהו מאיים עליו. על החיוך.

ופתאום הוא בטוח. אני אישה. אני כבר גדולה. אני כבר יודעת שמה שאני יודעת הוא נכון. יש לי הוכחות בידיים.

אני אימהית כל כך, כבר לא הילדה שאני מרגישה שאני היום. ילדה שמשחקת בלהיות אמא. ילדה שלא לגמרי נפל לה האסימון שהיא כבר לא, או מה היא בעצם, או מה כבר לא.

אני אישה. אפילו יש לי קצת שיער לבן שאני כל כך מחכה שיהפוך אותי כבמטה קסם לאישה.

ואני שלווה ושלמה. אני עוסקת במשהו בריכוז מלא שלווה, איזושהי עבודת יד, סביבי הילדים שלי, בעלי, ואנחנו בטבע. וכל אחד מהם שלם ושמח ועושה משהו שהוא אוהב לעשות.

ואני יודעת שהם בסדר. ושאני בסדר. ושכולנו שמחים וחופשיים, וטוב לנו.

ועברנו את הקשה. את הקטן. את המתחיל והחושש. את הלא ידוע. ואנחנו חיים בביטחון.

 

לתמונה הזאת יש בראש שלי צבעים של שלכת, ושמש של אחר הצהריים, וריח של לחות כזאת ירוקה ורעננה.

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.

 

לבלוג של שירה דרוקר

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לב של אישה / אביבית זהבי בינשטוק

מכתב לאישה יקרה / שירה דרוקר

שחרור / אמא אנונימית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

צילום:  Coley Christine Catalano

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?”

  1. כל כך מרגש להיות עדה לגדילה ולהתרחבות שלך

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חברות

מאת :

19 במרץ 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

אני עומדת לכתוב על נושא שלפעמים מביך לדבר עליו. כמו לדבר על כמה אני מרוויחה בשיחת סלון רבת משתתפים, זה מביך במיוחד כשאת יודעת שזה ממש לא הרבה.

בדידות.

הכל התחיל בסוף שבוע אחד, בו שכבנו לנו על הגב במיטת הנוער הנשכחת שלי בבית הוריי. התבוננו בתקרה הלבנה והתחלנו לחלום חלומות. אני אמרתי שבגיל 25 אני רוצה להיות נשואה. אתן הסכמתן, מה זאת אומרת? בגיל 16 כל מה שמעל 20 נשמע מבוגר כל כך. דיברנו על כמה ילדים נרצה ואיך יראה בן הזוג והיו לנו תכניות רבות בדרך למטרה הנכספת.

נאיבי? אולי.

אני רוצה לידה נרתיקית אחרי הניתוח קיסרי שעברתי" – חלק 1

מאת :

3 בנובמבר 20104 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הלידה של אורי הייתה חוויה מאוד קשה,לידה שהחלה מירידת מים ,צירים מועטים, אפידורל,פיטוצין,אין ספור אנשים שנכנסו ויצאו מחדר הלידה,חוסר תקשורת בינינו לבין הצוות הרפואי ולבסוף ההכרזה על מצוקת עובר וניתוח קיסרי חירום.

במהלך הניתוח הקיסרי מאוד פחדתי. ילדה לבד, בת 24, עוברת ניתוח קיסרי חירום ,הרדמה חלקית, זרועות קשורות לצדדים, מסך כחול ואני בוכה…הזיכרון החזק שלי משם הם הרופאים שמדסקסים ביניהם לאן לצאת לחופשה…אני עם בטן פתוחה, בוכה,

בדרך ללידה חמישית, ולא, אני לא דתייה

מאת :

23 בספטמבר 20116 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

השאלה שרובם שואלים אותי היא: "את דתייה?", לא אני לא. הריון ולידה זה פשוט חלק ממני.

אם לא הייתי מסוגלת להביא ילדים לעולם, זה כאילו ייקחו לי את הידיים.

תחילת הדרך לא הייתה קלה, הריון ראשון אחרי טיפולי פוריות, ילדת מבחנה שהיום היא בת תשע וכשהיא הייתה בת שנתיים אמרתי לבעלי "אני רוצה עוד".