איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת : שירה דרוקר

2 באפריל 2014 | תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

"איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?"

שאלה כזאת בנאלית, נשאלתי אותה בכל פגישת גיבוש, מעגל צוות, מבחני אישיות ושות'.

שאלה כזאת שלא באמת מקדישים לה מחשבה, סתם יורים איזו תשובה מהמותן על בית עם גינה ומשפחה וילדים וכלב.

לראשונה אני מרגישה שאני יודעת מה זה שנה.

מה זה זמן שעובר ומה באמת אפשר ואי אפשר לעשות עם הזמן הזה.

אני מרשה לעצמי לעצום עיניים ולצלול אל תוך השאלה הזאת.

 

זה מתחיל בערפל כבד. אני נושפת, מנסה לפזר אותו, והוא מתבהר ואני רואה אותי.

הדבר הראשון שאני רואה זה את החיוך שלי.

הוא שמח. כמו פעם.

לא שמח תמים, שמח יודע.

הוא קיבל את הביטחון שלו בחזרה, כל כך חסר לי עכשיו הביטחון הזה בחיוך. תמיד יש תחושה שמשהו מאיים עליו. על החיוך.

ופתאום הוא בטוח. אני אישה. אני כבר גדולה. אני כבר יודעת שמה שאני יודעת הוא נכון. יש לי הוכחות בידיים.

אני אימהית כל כך, כבר לא הילדה שאני מרגישה שאני היום. ילדה שמשחקת בלהיות אמא. ילדה שלא לגמרי נפל לה האסימון שהיא כבר לא, או מה היא בעצם, או מה כבר לא.

אני אישה. אפילו יש לי קצת שיער לבן שאני כל כך מחכה שיהפוך אותי כבמטה קסם לאישה.

ואני שלווה ושלמה. אני עוסקת במשהו בריכוז מלא שלווה, איזושהי עבודת יד, סביבי הילדים שלי, בעלי, ואנחנו בטבע. וכל אחד מהם שלם ושמח ועושה משהו שהוא אוהב לעשות.

ואני יודעת שהם בסדר. ושאני בסדר. ושכולנו שמחים וחופשיים, וטוב לנו.

ועברנו את הקשה. את הקטן. את המתחיל והחושש. את הלא ידוע. ואנחנו חיים בביטחון.

 

לתמונה הזאת יש בראש שלי צבעים של שלכת, ושמש של אחר הצהריים, וריח של לחות כזאת ירוקה ורעננה.

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.

 

לבלוג של שירה דרוקר

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לב של אישה / אביבית זהבי בינשטוק

מכתב לאישה יקרה / שירה דרוקר

שחרור / אמא אנונימית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

צילום:  Coley Christine Catalano

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?”

  1. כל כך מרגש להיות עדה לגדילה ולהתרחבות שלך

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה טבעית: "ילדתי אחרי חצי שעה בבית החולים"

מאת : אמא

25 בספטמבר 20107 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בתור הקדמה, אני חייבת להגיד שבאופן כללי אני נגד ה״טרור״ ההטפות שהתפתח סביב כל מיני נושאים הקשורים להריון ולידה כמו: רק הנקה (אחותי, את מניקה את התינוק 10-12 פעמים ביום נראה שמשהו יקרה אם תתני פעם אחת תמ״ל ? ), רק ביות מלא (לא יקרה כלום אם תנוחי טיפה בבית חולים), רק לידה טבעית, רק אוכל אורגני, בלי חיסונים וכו'.

אני באמת חושבת שבחירה אמיתית לגבי הלידה מגיעה מתוך הבנה ולא הטפה.

גם אבא נולד

מאת : מור אסאל

27 באפריל 20113 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

הפכת לאבא. לא פשוט להיות בנעליך עכשיו. דבר גדול נפל בחייך. אתה נרגש, נסער, ואולי גם מבולבל וחושש. ודווקא עכשיו, כשאתה כל כך צריך את בת הזוג שלך לידך, שתתמוך בך, היא עסוקה במישהו אחר לגמרי: בתינוק שלכם. אולי היא בדיוק מנסה ללמוד איך מיניקים, סביר להניח שהיא עדיין מתאוששת מהלידה, והיא ודאי עייפה מאוד, ואולי גם כואב לה.

חודש תשיעי

מאת : בטי גורן

24 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

חודש תשיעי הוא זמן של בין לבין

את לא כאן ואת לא כאן.

את כבר לא לגמרי בתוך ההריון

ועדיין לא פגשת את התינוקת שלך מחוץ לרחם

את עסוקה בפרידות מהיבטים שונים בחייך

ומצפה לבאות.

יש לך צירי ברקסטון היקס מרובים

שכמו מכינים אותך לבאות