בת 35 וכמה חודשים. אלד לקראת גיל 36. הריון שלישי אחרי ארבע שנים מהשני. ארבע שנים שבהם עברתי מסע הישרדות אמיתי ולא הישרדותי אל תוך האישה שאני היום, מסע הישרדות נשי, אימהי, קיומי. ופאקינג…שרדתי. ויותר מזה.

אני לא שורדת או מנצחת כי אני נושאת ברחמי ילד שלישי או לא, זו בחירה הישרדותית אחרת. מה ששרד כנגד כל הסיכויים הוא כי הידע האישי, העמוק, הנשי שלנו, התחזק ולא נמחק, התהדק ולא התרחק, שרד ולא נכחד כמו מאובן מתקופה אחרת. אני הוכחה היסטורית ולא היסטרית גאה.

סימני המתיחה שעל גופי כמו אותות ניצחון ענודות על חולצתו של גנרל והן ענודות בי, בחזי, בבטני, בצדדיי, בישבני. סימנים, סימנים, חיים, חיים, משאירים בי זיכרון אלסטי. ניתנים למחיקה בין רגע במרכז היופי החדש שנפתח קרוב לביתי וזו גם אופציה.

בהריון שלישי אני כבר עושה את מה שנכון לי

בהריון השלישי חשבתי איזה בדיקות נכון לי לעשות ואיזה לא. לא מתוך רעד פחד ואימה, אלא מתוך כבוד לתהליך שלי, למי שאני, למי שהפכתי להיות. בהריון השלישי בחרתי רופאים בקפידה, וכשהטון שלהם היה מקטין, מרחיק, פוגעני, קמתי בלי להסביר מדוע בלי לתקוף ובלי להתכופף.

בהריון השלישי, שאני עדיין במהלכו כמובן, לא הלכתי להישקל אצל אחות קופת חולים ובחרתי שלא להיות במעקב הריון, מלבד מעקב שאני בוחרת בו, לפי התנאים שלי, לפי התחושות שלי, לפי הצרכים שלי, לפי ההקשבה שלי.

בהריון השלישי איני משפילה מבט מול המשקל המאבד שליטה על מחוגיו מלמלת שאנסה לשמור, ויודעת בתוכי אמת צרופה כי המשקל מגן ושומר עליי ואני זקוקה לו, כי כל שערי הידע שלי נפרצים ממני כמו סכר שבור לרווחה.

בהריון שלישי אני יודעת להתמודד עם פחד וקולות ספקניים

בהריון השלישי אני יודעת כי הפחד הוא מורה ומדריך ומפה להתמודדות וכי הקול שלי הוא כבר קול מוחזק ישיר וברור גם כשהוא רועד עול ויורד צורם ולא מעודן.

בהריון השלישי ששואלים אותי בחיוך מרוח 'איפה תילדי' אני כבר לא משוסעת. אני עומדת זקופה ואומרת "אני חולמת ללדת בביתי". התשובות הספקניות, המעוררות אשמה, המפחידות, המרתיעות, כבר לא נוגעות בי. המילים 'חסרת אחריות', 'מזל', 'לא נורמלית', 'משוגעת', 'פסיכית', הן מילים שמתעוררות בתוך חברה כואבת מפוחדת שבתוכה אני חיה. 'ואני חולמת', אני מוסיפה, 'כי לדעתי נשים צריכות להיות איפה שהן חולמות ומכובדות ומוכלות ומחוזקות… בין עם זה בבית חולים, מרכז לידה, יער פיות או כל מקום אחר בו הן בוחרות'.

בהריון השלישי אני חיה, שורדת, לא במובן ההישרדותי הקשה אלא במובן של אישה שנלחמת לוחמה טהורה שאינה כימית אלא רגשית טוטאלית, מתפתלת, מעזה, תוך כדי גידול ילדים וחיפוש עצמי. בונה כל רגע זוגיות, אימהות, הורות, חזונות וחזיונות כלכליות והגשמות כפי שאני רואה. ואין להם הגדרות ויש בהם אינסוף אפשריות ואני טועה ומתייפחת ומתגלה ושוב מנצחת על הכוח הנשי שלי.

בהריון הזה יש פאקינג קבלה

אני מבינה גבולות בדרכי ומלמדת את ילדי על פי וחיה את חיי כמו שאני מבקשת לעצמי. וטועה תמיד שוב. לומדת כל הזמן להעזר ולעזור, להיות רכה ופגיעה, נחשפת וחשופה מול החוויה הזאת.

בהריון השלישי הזה לעזאזל יש קבלה כמו שאומרים 'פאקינג קבלה' והכרה אני אמא, כן, ואישה, כן, רחוקה שנות אור וקרובה שנות ידע לעצמי. מבולבלת, מתרסקת, מתרחקת, מתקרבת, לומדת כמו תינוק, עטופה בידיה הרכות ספק נוקשות של אימו שנמצאת בעיצומו של תהליך למידה. להיות. אמא. אני.

מה זה? איפה אני? אני שואלת והיום מותר לי לשאול כמה שאני רוצה כי רק נכנסתי בשער הזה ואני גם מרוכזת ואחראית וגם עוטפת וחולמנית ויש בי כל כך הרבה וזה כמו פסיפס שאינו מסודר בדרך אומן, זה פסיפס של אומנות נשים עתיקה והן נשים ישובות שמוטות על שטיח ארוג ענפי תמר והוא אקלקטי ולא שמרני כלל.

עד כאן, כי יש לי עוד מסע לעבור של הכנה ללידה ולהכלה של עוד נשמה שמגיעה אלי. ואני מביטה אחורה רואה את מסלול המכשולים שעברתי כמו חייל לפני גיבוש ביחידה מובחרת.

אני חולמת ללדת בביתי בלי פחד, מתוך אמונה וחופש

איני חייל ואיני חיילת אני אישה ויוצרת ואמא. אני רואה את עצמי כמו בקלפי הטארות שפתחו אימהות אימהותינו מכשפות העבר שבעוונן הועלו על המוקד ונערצות על ידי ואני על סוסה לבנה עם בד לבן עטוי על גופי וכתר של זית לראשי ביד ימין מחזיקה מטה מונף וביד שמאל מנווטת את הסוסה העקשנית.

זה קלפ הניצחון ולעזאזל ניצחתי כי עברתי דרך של כאב ועברתי דרך של רוח ואני דוהרת ושומעת ויקטורי, ויקטורי. ממשיכה לחלום על השיח הזה. עליי ועלייך אני חולמת, שהיינו ילדות רצות חופשיות וילדים מאושרים צוחקים וזוגות זוגות שמהלכים באמון בדרך ההורות שלהם הטובה והמאפשרת והרוחנית שאינה מזיקה לעצמם ולאיש, מפריחים את האנושות הזאת באהבת אמת.

חולמת ללדת בביתי בלי פחד מתוך אמונה וחופש והתייחדות עם נשמה חדשה ומשפחה שאיתי. חולמת עליי ועלייך ממשיכות כל אחת בדרכה שלה, מעודדת בלי שיפוטיות, מכבדת זאת את זאת כל פעם עם קצת פחות כאב קצת פחות פחד והרבה אהבה.

כותבת: הילה שרעף גלסר אמא לעדן ובר ולאחד שעוד חודש וחצי מגיח. שחקנית ויוצרת ההצגה יומן הריון. בימים אלו מוכרת את ספרה 'אשה יוצרת אמא'.

את בהריון שלישי ורוצה להיות אמא בדרך שלך?

הריון שלישי זו הזדמנות לעשות דברים בדרך שלך, ללכת עם האינטואיציה ועם החכמה שצברת בהורות, לקחת יותר בחשבון את מה שחשוב ולשים פס על הקולות הספקניים שמגיעים מבחוץ ומוטמעים.

הריון שלישי יכול להיות הזדמנות מצוינת להתקרב יותר לאמא ולאשה שאת רוצה להיות, לקרוא תיגר על קולות מקטינים, ולעשות דברים בדרך שלך, גם אם זה לא מוצא חן בעיני הסביבה.

אם את זקוקה לחיזוק כדי לצעוד בדרך שלך, אם את רוצה לעבור דרך משמעותית כדי להיות האמא שאת רוצה וחשוב לך להיות, אם את רוצה להזדקף כאמא וכאשה, אז יכול להיות שליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא משהו שיתאים לך.

אני מזמינה אותך בחום לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, ולצאת לדרך הורית ואישית שמתאימה וטובה לך יותר.

אשמח לעזור לך, לימור.