כאן מכבדים את חופש ההנקה

מאת : לימור לוי אוסמי

7 באפריל 2014 | 0 תגובות

מתוך הנקה

 

אתמול פנתה אליי שקד גבאי, תלמידה בתיכון אנקורי בירושלים שביצעה עם חבריה מטלה באזרחות בנושא ההנקה בציבור ויצרו לבתי עסק את הסטיקרים: "כאן מכבדים את חופש ההנקה" והיא מבקשת ממני שאעזור לה בחשיפתו.

חופש ההנקה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביקשתי ממנה לכתוב על הפרויקט, וכך היא כותבת:

"היי, קוראים לי שקד גבאי, ואני תלמידה בכיתה י"ב בתיכון אנקורי בירושלים. את מטלת הביצוע באזרחות שלי ושל רייצ'ל סמית', ואליאור עמדי, בחרנו לעשות על נושא ההנקה בציבור.

במטלת הביצוע מוצאים בעיה אזרחית, חוקרים את הבעיה וסוקרים אותה, ולבסוף פועלים בכדי לפתור את הבעיה עד כמה שניתן.

לפני מספר חודשים החלה התקשורת להתעסק בנושא ההנקה בציבור. הנושא מילא את הפייסבוק ואת העיתונות המקוונת, וכך החלה ההתעניינות שלנו בנושא, והתחלנו לחקור. אחרי קריאת דיונים, השתתפות בהם, קריאת כתבות והצעת חוק אחת, הגענו למסקנה הבאה: נשים מניקות נפגעות באופן מתמיד על ידי הציבור. אישה שרוצה להאכיל את התינוק שלה בדרך שבה בחרה עוברת מסע קשה, יש התלבטות קשה האם להאכיל את הילד בציבור או לא, זה יוצר תחושת אי-נעימות – תחושה שלא אמורה להיות קיימת. הנקה היא צורך קיומי של התינוק, במיוחד בתחילת חייו, ונשים רבות צריכות להכנע לתחליפי מזון פחות מזינים רק מתוך לחץ חברתי לא להניק, או בוחרות להשאר בבית כמה שניתן, עד שילדן\ילדתן נגמל\ת.

השיח הפמיניסטי תופס בשנים האחרונות מקום נרחב בשיח הציבורי הישראלי ומעורר התעניינות בנושאים הקשורים במקומן ומעמדן של נשים בחברה בה אנו חיים. הרתיח אותנו הרעיון שנשים מעדיפות להשאר בבית מאשר להניק במרחב הציבורי, רק בגלל תגובות הציבור. לטעמנו זו בדיוק הדרת נשים, יותר מכל קווי המהדרין, והחזרת האשה לתפקידה המסורתי בבית – מגדלת את הילדים. לכן במסגרת ביצוע המשימה פתחנו עמוד פייסבוק בשם "חופש ההנקה", ותכננו מדבקה שתופץ בבתי עסק המכבדים את חופש ההנקה. עברנו בין בתי עסק שונים בירושלים למשימת הסברה, שיתפנו את בעלי העסקים ביוזמה והזמנו אותם לקחת בה חלק.

אליס

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יוסי שפרבר, מנהל קמפוס אנקורי ירושלים: "עד עכשיו הצטרפו לפרוייקט 5 בתי עסק ואנו מצפים שהמספר יגדל בהמשך. הרווח כאן הוא כפול – גם חינוך לאזרחות טובה וגם קידום זכויותיהן של אמהות לתינוקות במרחב הציבורי".

 

דימה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אנחנו מאמינות שאם כמות הנשים המניקות במרחב הציבורי תעלה, לראות אישה מניקה לא יראה חריג או מיוחד, ולא ימשוך תשומת לב, וכך אי הנעימות של שני הצדדים – הציבור, והנשים המניקות תפחת. במידה ונצליח לייצר את הרעש התקשורתי בו אנו מעוניינים יוכל להווצר מצב בו בתי עסק עם המדבקה יקבלו עדיפות על אלו שאין להם את המדבקה, וכך ירצו עוד ועוד בתי עסק להשתתף בפרוייקט ומטרתינו תוכל להתממש במלוא הדרה".

לאחר כתיבתה שאלתי אותה: מדוע תלמידות תיכון עסוקות בנושא ההנקה? מאין הגיע הרצון לעסוק דווקא בתחום זה?

היא ענתה: "זו שאלה מעניינת. בהתחלה רצינו לעשות את העבודה על קנאביס לחולי פיברומיאלגיה, בגלל אמא שלי. אבל אחת הבנות בקבוצה התנגדה כי לסמים יש קונוטציה רעה ומשם המשכנו כל אחד לחוט המחשבה שלו.

עברו כמה חודשים, וחזרתי עם הרעיון לעשות על הנושא. משם פשוט התגלגלנו ונהיינו יותר ויותר רציניים עם הרעיון, והנה אנחנו כאן. לי אישית יש חברה מבוגרת ממני בכמה שנים שמניקה, והילדים שלה הם ממש כמו אחיינים שלי, הקטנה עוד יונקת ולכן הנושא קרוב לליבי. אני זוכרת שבהתחלה הייתי נורא מובכת בזמן שהייתה מניקה לידי והיום זה טבעי לגמרי בשבילי, וזה חלק ממה שדוחף אותי, אם אני עשיתי את הסוויץ', עוד אנשים יכולים.

יותר מזה, אני באמת לא יודעת מה בדיוק שאב אותנו לנושא, אם זה השיח על פמיניזם, אם זה הרעש התקשורתי, אם זה כי הנושא בפני עצמו פשוט מעניין, ודיי חדש לנו, ולכן נתן לנו באמת את הרצון לחקור אותו".

 

נשארתי עם התהייה לגבי הבחירה לפעול למען נושא שמנותק מהקשר החיים המיידי של נערים ונערות. יחד עם התהייה, יש בי גם חלק ששמח ואפילו מתרגש לראות שבני נוער מתעניינים בנושאים שקשורים להורות ולא מתייחסים אליה כאל משהו שמנותק לחלוטין מחייהן.

יש לי תחושה שרק בני נוער יכולים ליצור צעד רדיקלי כזה וליזום מדבקות הקוראות לעסקים לתמוך בהנקה. נראה לי שבגיל שלנו, יחד עם המודעות לנפיצות כל מה שקשור להאכלת התינוק, אך אחת לא היתה מעזה להכניס את הראש שלמה למיטת ההנקה.

לדף הפייסבוק חופש ההנקה

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'.

ליצירת קשר medabrot.imahut@gmail.com

 

בתמונות: אליס (ממסעדת אליס)  ודימה מרחוב שמאי בירושלים עם תמונות הסטיקרים. צילם:  נהיר בר אושר

 

פוסטים קשורים:

לבד במלכודת ההנקה / אמא מניקה

יכול להיות שההנקה היא לא חלום האמהות שלי? / אוסי הורביץ

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה / אמא ה'

סיפור ההנקה של התאומים שלי /מיכל איתם עמרני

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מעבדות לחירות – כמו ציפור את חופשיה, רוצה לגעת בשמיים….

מאת : רעות

14 באפריל 20115 תגובות

מתוך אמהות ובנות, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

תחושת השחרור וההקלה הגיעה אחרי שהבנתי שאני לא צריכה לדאוג להורים שלי יותר. שכל מה שאני צריכה לעשות כדי שיהיה בסדר זה להיות הילדה שלהם. לראשונה בחיי אני מבינה שלהיות דאוגה, ביקורתית ומחנכת של הוריי, זה לא הפתרון. לראשונה בחיי אני מבינה שהפתרון הוא פשוט לשחרר ולהבין שהם יסתדרו טוב יותר בלי הרצון שלי לשנות אותם כל הזמן. אני יכולה רק לשנות את עצמי. ומגיע לי. מגיע לי להיות ולהתנהג כמו הילדה שלהם מבלי להתנצל.

אשמה מעבר לפינה

מאת : אמא מתגרשת

30 במאי 20152 תגובות

מתוך זוגיות, לכל אמא, רגשות אשם

בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן, להישרט באופן הכי מעודן שניתן, אם ניתן. ואם זה רק תלוי בי.

אמא הכי טובה… שאני יכולה

מאת : אפרת דבוש נאור

15 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא, רגשות אשם

כשבני הבכור נולד לפני 3 וחצי שנים, נולד יחד אתו (או התעורר ממרבצו) שֶד האשמה הנוראי, שד שהאגדה מספרת אוהב לרדוף אמהות, צעירות וותיקות כאחד, שד שבהיותי אם ירוקה ותמימה חשבתי שניצחתי ולא הבנתי שהוא רק נח, ממלא כוחות לקראת מתקפה נוספת. שד שהולך להיות בן לוויתי למשך מן רב והחלטתי לנסות להפכו מאויב לידיד.