אני יוצאת ממצרים

מאת : לימור לוי אוסמי

3 באפריל 2014 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

אני יוצאת ממצרים,

עוברת מחושך לאור,

מהתערבלות לאיזון,

מחוסר אונים לוודאות.

 

אני יוצאת ממצרים

בלי פרסות סוסים הדוהרים אלי קרב,

בלי תרועות מלחמה,

או זעקות ניצחון.

 

אני יוצאת ממצרים

עם הססנות, עם חשש, עם פגיעות.

בפסיעות קטנטנות,

בהנחה איטית

ועדינה

של כף הרגל על האדמה .

פסיעה.

הפוגה.

ניסיון נשימה.

אני רוצה להגיד 'זה איטי יותר',

אבל אולי 'ההוא' מהיר יותר?

זה הקצב. שלי.

עכשיו יודעת שהוא גם של נשים נוספות.

 

נכתב בהשראת הטקסט הזה של חגית אקרמן מתוך: 'והיא שעמדה. הגדה של פסח עם מדרש נשי חדש':

"יוצאת ממצרים

לא ביד חזקה

ולא ובזרוע נטויה

ולא ובמורא גדול

ולא ובאותות

ולא ובמופתים

אלא בהיסוס, בצעדים קטנים, בהולת חושך

ברוך

ובדבקות

ובכוונה

ובדיוק

ובאהבה

נושאת סימנים קטנים כמו קמטי הזמן העובר, וחילופי עונות, גופי המשתנה, פניני געגועי.

יוצאת ממצרים".

 

 

תודה לבית יולדות, אצלן ראיתי את השיר של חגית לראשונה

לבלוג שלי- בקצב החיים

 

לימור לוי אוסמי. יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. כותבת.

אפשר ליצור איתי קשר דרך המייל, אני תמיד עונה medabrot.imahut@gmail.com

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

סדר/ חגית מנדרובסקי

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

צילום: Taylor Leopold

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “אני יוצאת ממצרים”

  1. חגית הגיב:

    מקסים ומרגש לימור. עזר לי מאוד להבין את עצמי ואת הצורך שלי לפעמים להיות 'חזקה', כשבעצם הקצב האטי, ההססני, הרך, יותר מדויק ונכון עבורי. והשיר של חגית ממש מהמם גם הוא. חיבוק אוהב. תודה מכל הלב.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפת חלב – טיפת רגישות

מאת : אוסי הורביץ

8 במרץ 201114 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב קבלה של כל אם באשר היא, כל אישה היא מישהי אחרת ומיוחדת בדרכה ויש לתת לה את המקום שלה.

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב רגישות למצב האם ולחרדות המלוות אותה בחודשים הראשונים.

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב דולות פוסט פארטום כחלק מצוות המרכז ולקבל עזרה בדיוק במקומות שצריך בחודשים האלו ואף לקבל עזרה בבית.

בעצב תלדי בנים – כאילו דה?! ומה עם תשעה חודשים?

מאת : אוסי הורביץ

11 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אם חוה סולקה מגן עדן בשל אכילת תפוח וקוללה בקללה: "בעצב תלדי בנים", מה היא עשתה שקיבלה תשעה ירחי לידה (כלומר הריון)??? מה, כרתה את העץ הדעת???

נראה שההוא למעלה "הכניס את האלמנט", כדברי הגשש, יחד עם הלידה. הוא ידע שלידה היא כמה שעות ספורות (כן, גם 36 שעות זה שעות ולא חודשים!!).

לא יודעת אם זה הגיל, הריון שני, הקיץ, ההתמודדות לבד או מה, אבל אני לא יכולה לומר יותר "הכל בסדר"…

מה בין ריצה ולידה

מאת : גלית הרמן

23 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

ב 3 הקילומטר הבאים אני כבר מסוממת לגמרי, מפוצצת אנדורפינים, מרגישה את הגוף במין ריחוף נעים כאילו נע מעצמו. חלק בי מודע לדרך שכבר עברתי וחלק בי מודע לדרך שעוד נותרה לי. אי אפשר לחזור אחורה, את הריצה הזאת אני כבר לא אפסיק. הידיעה שבכל רגע אני יכולה לדעת כמה עברתי וכמה נותר לי לעיתים מעודדת ולעיתים מבאסת…
נזכרת בפניהן המאוכזבות עד דמעות של נשים לאחר המשפט : "את בפתיחה של… " נתון שיספר על מה שעברה עד כה אבל לא יאמר דבר על מה שצפוי… תוהה אם אפשר היה שלא לבדוק בכלל פתיחה בלידות, איך זה היה משפיע על המצב הרגשי של היולדת…

מתי זה נגמר? אני מתחילה להרגיש שהפעם זה באמת זהו. אני לא יכולה להמשיך יותר, אין לי כוח. שמישהו יזמין פרמדיק חתיך שיחכה לי כי אני עוד רגע מתעלפת. אני מ ת ה !!
בעודי גוססת לי בריצה, חלפו אל מול עיניי הנשים שליוויתי… כשאני שומעת אותן אומרות משפטים דומים אני מבינה שהן עוד רגע רואות את תינוקן.