לשנות תנוחה כשלא נוח

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באפריל 2014 | 0 תגובות

מתוך לכל אמא

 

היום אני כותבת בישיבה, כשמולי דרגש קטן ועליו יושב המחשב בנוחות. תנוחה חדשה.

לא הרגשתי בנוח בישיבה הרגילה מול השולחן. דברים לא זרמו לי, היה לי קשה להתרכז, התעופפתי, התקשיתי להיות עם עצמי ונמלטתי הרבה יותר מדי לפייסבוק, כאילו שממנו תגענה התשובות.

הנחתי שזה בגלל שאין לי פינה משלי. שולחן הכתיבה נמצא מאחורי קיר גבס מונמך בסלון וגם כשהילדים אינם בבית אני מרגישה שאין לי פרטיות, אין לי 'חדר משלך' (וירג'יניה וולף, על החשיבות במרחב והון פרטי לנשים כדי ליצור). פינטזתי על בית חדש שבו תהיה לי פינת כתיבה פרטית שאעצב אותה כרצוני ותמוקם אל מול חלון לנוף מרהיב.

חזרה למציאות. אני עדיין בדירה שכורה. בלי חדר משלי.

שולחן הכתיבה החל להיות מוערם בשטויות הבית. הפך למקום מפלט לצעצועים אבודים, פלאייר לקייטנה של פסח, מכתבים שצריך לפתוח, כפיות שמרימים מהרצפה ומניחים רק לרגע. כאלה דברים. כולם, כולל אני, מניחים מיני חפצים על השולחן למרות האיומים הלא אפקטיביים שלי. והמחשב? בין הניירות ועליהם.

בצר לי וכאקט של מחאה, הוצאתי את התקע מהשקע והחלטתי שזהו, נמאס לי, אני הולכת לכתוב על המיטה וסוגרת את הדלת. בחדר השינה (לרוב) אין בלאגן שצריך לסדר. שם יש לי שקט ופרטיות. יש! איזה שינוי! גם קיבלתי צ'ופר נוסף- כרית פופית מאחורי הגב ויכולת להישען לאחור, ל ה ר פו ת ו ל נ ו ח תוך כדי כתיבה. תגלית! אליה וקוץ בה. מה אם לא מתאים לי להישען ולהיות רפויה? מה אם אני רוצה לכתוב בגב זקוף? זאת הרי אנרגיה שונה לגמרי.

אתמול כשאיילי ואני סידרנו את הבית, הזזתי את שולחן הכתיבה מול החלון כדי שאהיה מול הנוף למפרץ. לא יכול להיות לא נוח מול כל מפרץ חיפה. סידרנו, שינינו, אירגנו, הבית נפתח והשתנה והרגיש ממש כיף.

הבוקר באתי בשמחה לכתוב בשולחן הכתיבה ו..לא. זה לא זה. הגוף שלי מאורגן בצורה שממש לא נוחה לי. אחרי המיטה זה כבר היה ממש ברור. אבל לא רציתי ללכת למיטה כי לא מתאים לי להיות בריפיון היום. הסתכלתי סביב, מצאתי דרגש קטן מעץ, לקחתי את הכרית הפופית מהמיטה והנחתי עליה את הישבן. שמתי את המחשב על הדרגש- פֶ ר פ ק ט ו !
אני יכולה לשבת בפיסוק רגליים, בישיבה מזרחית, לכופף את הגב, למתוח ידיים קדימה, להתכופף לצדדים ופשוט- להכניס אנרגיה! לנוע תוך כדי! לא תיארתי לעצמי כמה שינוי מיקום ותנוחה יכולים להיות משמעותיים לתחושה הפנימית ולמה שיוצא מתוכי. פשוט כיף.

אני מרגישה שזאת תזכורת לעצמי לא לשכוח לשנות תנוחה (כמטפורה) כשאני מרגישה שזאת הנוכחית כבר לא מתאימה כרגע. גם אם לא אהיה בטוחה האם התנוחה הבאה תהיה לי נוחה יותר, כדאי פשוט לנסות תנוחה חדשה, מקום חדש, נקודת מבט חדשה. לפעמים אני מפחדת ממשהו חדש או סקפטית שהשינוי יעזור וזה מעכב אותי מחיפוש אחר התנוחה והמקום החדש, אז אני לא זזה. תקועה במקום. אני מזכירה לעצמי שלא תמיד אמצא את התנוחה המתאימה באופן מיידי מעצם התזוזה והשינוי, לפעמים זה ייקח לי מיני ניסיונות עד שאגיע לתנוחה שמתאימה לי ביותר וגם היא, יש לה זכות להשתנות כשהיא תרצה. ועוד תזכורת. זה שתנוחה מסוימת לא נוחה לי כרגע לא אומר שהיא תנוחה לא טובה או גרועה ואיך זה שבכלל חשבתי לעצמי להיות בתנוחה הזאת, זה רק אומר שאני צריכה משהו אחר כרגע. כל תקופה וזמן מבקשים ממני תנוחות אחרות ואני בהשתנות איתם. ואחת אחרונה- כשאני בוחרת לשנות תנוחה בגלל סיבה מסוימת, לפעמים מגיעים צ'ופרים מפתיעים.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.  הבלוג שלי

אפשר ליצור איתי קשר במייל, אני תמיד עונה  medabrot.imahut@gmail.com

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

בריתה. למה אנחנו צריכים את זה?

מאת : אבא בתול

13 במרץ 20119 תגובות

מתוך אחרי לידה

אם חושבים על זה לעומק, עצם המושג בריתה, מראה שלאירוע אין מקום משל עצמו ועל כן הוא נאלץ לחסות תחת המונח הגברי ברית עם הנטייה לנקבה. המילה שבה משתמשים לאחרונה היא, "זבד הבת", מה שנשמע יותר כמו "זיבת הבת", מחלת מין שלא קשורה כל כך למאורע אך בהחלט נותנת את התחושה בה מתייחסת החברה לאירוע.

משום שמעולם לא הייתי באירוע המציין הולדתה של בת (וזאת לעומת עשרות בריתות)

מתי עיסוי נשים בהריון הופך להטרדה מינית ?

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך דולה, הריון

בעקבות חשדות כבדים מאוד להטרדה מינית של נשים בהריון בזמן עיסוי מצידו של דולה גבר, רוצה להבהיר ולהדגיש לטובתך כללים בסיסיים ביחס מעסה-מטופלת :

1. עיסוי לא נעשה בעירום מלא.

2. עיסוי לא נעשה בחזה חשוף.

3. התחתונים צריכים להיות מורדים עד קו החריץ של הישבן בלבד ולא מעבר לכך

מזל טוב ילד שלי

מאת : יעל אוריאן סלנט

20 בספטמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

מחר אני ואתה חוגגים שנה…

רוב הסיכויים שאתה לא תחוש בהבדל – אולי יהיו עוד כמה צעצועים לשחק איתם, ותקבל המון נשיקות מכל מיני דודות שאתה לא רואה על בסיס יומיומי. אבל בשבילי היום הזה מהווה ציון דרך ענק, אני כבר המון זמן חושבת על היום הזה על מה שעברנו מאז: אתה אני ואבא שלך.

סבתא שלך שאלה אותי אתמול "את מבינה שלפני שנה לא היה נועם ?" לקח לי זמן להבין על מה היא מדברת, מה ז"א ברור שהיית…ואז הבנתי שאתה בסה"כ בן שנה ! איך החיים השתנו לנו בשנה מקצה לקצה !