לשנות תנוחה כשלא נוח

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באפריל 2014 | 0 תגובות

מתוך לכל אמא

 

היום אני כותבת בישיבה, כשמולי דרגש קטן ועליו יושב המחשב בנוחות. תנוחה חדשה.

לא הרגשתי בנוח בישיבה הרגילה מול השולחן. דברים לא זרמו לי, היה לי קשה להתרכז, התעופפתי, התקשיתי להיות עם עצמי ונמלטתי הרבה יותר מדי לפייסבוק, כאילו שממנו תגענה התשובות.

הנחתי שזה בגלל שאין לי פינה משלי. שולחן הכתיבה נמצא מאחורי קיר גבס מונמך בסלון וגם כשהילדים אינם בבית אני מרגישה שאין לי פרטיות, אין לי 'חדר משלך' (וירג'יניה וולף, על החשיבות במרחב והון פרטי לנשים כדי ליצור). פינטזתי על בית חדש שבו תהיה לי פינת כתיבה פרטית שאעצב אותה כרצוני ותמוקם אל מול חלון לנוף מרהיב.

חזרה למציאות. אני עדיין בדירה שכורה. בלי חדר משלי.

שולחן הכתיבה החל להיות מוערם בשטויות הבית. הפך למקום מפלט לצעצועים אבודים, פלאייר לקייטנה של פסח, מכתבים שצריך לפתוח, כפיות שמרימים מהרצפה ומניחים רק לרגע. כאלה דברים. כולם, כולל אני, מניחים מיני חפצים על השולחן למרות האיומים הלא אפקטיביים שלי. והמחשב? בין הניירות ועליהם.

בצר לי וכאקט של מחאה, הוצאתי את התקע מהשקע והחלטתי שזהו, נמאס לי, אני הולכת לכתוב על המיטה וסוגרת את הדלת. בחדר השינה (לרוב) אין בלאגן שצריך לסדר. שם יש לי שקט ופרטיות. יש! איזה שינוי! גם קיבלתי צ'ופר נוסף- כרית פופית מאחורי הגב ויכולת להישען לאחור, ל ה ר פו ת ו ל נ ו ח תוך כדי כתיבה. תגלית! אליה וקוץ בה. מה אם לא מתאים לי להישען ולהיות רפויה? מה אם אני רוצה לכתוב בגב זקוף? זאת הרי אנרגיה שונה לגמרי.

אתמול כשאיילי ואני סידרנו את הבית, הזזתי את שולחן הכתיבה מול החלון כדי שאהיה מול הנוף למפרץ. לא יכול להיות לא נוח מול כל מפרץ חיפה. סידרנו, שינינו, אירגנו, הבית נפתח והשתנה והרגיש ממש כיף.

הבוקר באתי בשמחה לכתוב בשולחן הכתיבה ו..לא. זה לא זה. הגוף שלי מאורגן בצורה שממש לא נוחה לי. אחרי המיטה זה כבר היה ממש ברור. אבל לא רציתי ללכת למיטה כי לא מתאים לי להיות בריפיון היום. הסתכלתי סביב, מצאתי דרגש קטן מעץ, לקחתי את הכרית הפופית מהמיטה והנחתי עליה את הישבן. שמתי את המחשב על הדרגש- פֶ ר פ ק ט ו !
אני יכולה לשבת בפיסוק רגליים, בישיבה מזרחית, לכופף את הגב, למתוח ידיים קדימה, להתכופף לצדדים ופשוט- להכניס אנרגיה! לנוע תוך כדי! לא תיארתי לעצמי כמה שינוי מיקום ותנוחה יכולים להיות משמעותיים לתחושה הפנימית ולמה שיוצא מתוכי. פשוט כיף.

אני מרגישה שזאת תזכורת לעצמי לא לשכוח לשנות תנוחה (כמטפורה) כשאני מרגישה שזאת הנוכחית כבר לא מתאימה כרגע. גם אם לא אהיה בטוחה האם התנוחה הבאה תהיה לי נוחה יותר, כדאי פשוט לנסות תנוחה חדשה, מקום חדש, נקודת מבט חדשה. לפעמים אני מפחדת ממשהו חדש או סקפטית שהשינוי יעזור וזה מעכב אותי מחיפוש אחר התנוחה והמקום החדש, אז אני לא זזה. תקועה במקום. אני מזכירה לעצמי שלא תמיד אמצא את התנוחה המתאימה באופן מיידי מעצם התזוזה והשינוי, לפעמים זה ייקח לי מיני ניסיונות עד שאגיע לתנוחה שמתאימה לי ביותר וגם היא, יש לה זכות להשתנות כשהיא תרצה. ועוד תזכורת. זה שתנוחה מסוימת לא נוחה לי כרגע לא אומר שהיא תנוחה לא טובה או גרועה ואיך זה שבכלל חשבתי לעצמי להיות בתנוחה הזאת, זה רק אומר שאני צריכה משהו אחר כרגע. כל תקופה וזמן מבקשים ממני תנוחות אחרות ואני בהשתנות איתם. ואחת אחרונה- כשאני בוחרת לשנות תנוחה בגלל סיבה מסוימת, לפעמים מגיעים צ'ופרים מפתיעים.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.  הבלוג שלי

אפשר ליצור איתי קשר במייל, אני תמיד עונה  medabrot.imahut@gmail.com

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מיומנה של עקרת בית

מאת : אלסנדרה בן ישי

17 בפברואר 20137 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

אני אוהבת לטפל בילדים באמת ובתמים, בשלי ובמתוקים שלא שלי,

אבל התחושה הזו שאני מחמיצה משהו מעבר לפינה שעוד לא גיליתי מה הוא כל הזמן אורבת לי.

אני מקווה להגיע לשלמות הזו שבה אני ארגיש כשאני אדע מה אני רוצה. תמיד נראה שכולן יודעות מסביב מה הן צריכות להיות ורק אני עוד צפה.

אבל בינתיים נשארה לי עוד חצי שעה של חופש עד שהאינדיאנים חוזרים מהגינה.

מוקדש באהבה גדולה לחברותיי החדשות

מאת : שירה דרוקר

6 בנובמבר 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

פתאום, בגיל 30, יש לי חברות חדשות.

הן אמנם ממש חדשות, אני מכירה אותן פחות מחצי שנה, אבל הגעתי איתן לרמה של אינטימיות שאפילו עם חברות של 20 שנה אין לי…

אנחנו די שונות זו מזו, ובכל זאת יש לנו כל כך הרבה במשותף…

יש לנו התלבטויות בקשר לאותם דברים בדיוק.

יש לנו המון שאלות ועוד יותר המון תשובות שאנחנו לא ממש בטוחות איך לבחור מתוכן את זו שמתאימה לנו.

יש לנו המון חששות שאולי אנחנו לא בסדר.

'נשים גדולות מהחיים'- נשים בהריון וגופן

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בינואר 201221 תגובות

מתוך הריון

לרוב כשאני מביטה בתמונות סטודיו מעלפות של נשים בהריון, תמונות שבהן יש איזה צירוף של עונג מושלם, עולה בי לצד ההתרגשות גם רגש אחר, שתוהה עד כמה זה 'אמיתי' כל הדבר הזה, עד כמה המופלאות הזאת הנשקפת מבעד התמונות היא אותנטית, אמיתית, משקפת את התחושות הגועשות שמתחת. עולה בי איזה חשק לשאול את האישה המצולמת: איך את מרגישה ? מה את עוברת ?

הרי הגוף והחיים שלנו כל כך משתנים בהריון. איך אנחנו עם הדבר הזה, עם ההשתנות הזאת ?

איך הקשר שלנו עם הגוף בהריון ואיך הוא שונה מהיחסים הרגילים בינינו לבין הגוף ?

כל אחת חווה את השתנות הגוף אחרת, את חוויות ההריון אחרת ובפרוייקט הזה הזמנתי אתכן, הנשים המופלאות שלוקחות חלק באתר, לשתף אותנו בתמונה מאלבום התמונות הפרטי והבייתי שלכן, בתמונות אותנטיות וטבעיות, ולחשוף משהו ממה שהיה בכן בהריון, משהו על הקשר בינכן לבין הגוף בהריון.