לידה במתנה – חוויה מתקנת של ניתוח קיסרי

מאת :

28 באפריל 2014 | 16 תגובות

ההחלטה הנכונה עבורי היא קיסרי, אבל, הוא יתנהל אחרת!

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

 

זהו סיפור הלידה של מאיה, סיפור שבו הכל טוב ולא רק הסוף, כי הפעם החלטתי להתמקד רק בדברים הטובים.

 

אז איך אפשר ללא הקדמה…

למאיה שני אחים גדולים- רועי ועומר. רועי נולד ב 30/12/2008, 3.330 קילו של אהבה, בלידה לא פשוטה בעקבות רעלת הריון, זירוז לידה, ואקום ופרע כתפיים.

ההתאוששות אומנם לא הייתה פשוטה אבל עם זאת מדובר בזיכרון עם חוויה טובה. ההנקה לא הלכה בקלות והגעתי למלאך (ית) בשם "מיכל גרוסבלד". מיכל נכנסה לביתנו ולליבנו באותו הרגע ומאז הפכה גם לחברה טובה שמלווה אותי מאז.

עומר נולד ב28/05/2010 בניתוח קיסרי, 4.500 קילו של מתיקות טהורה, הניתוח לא היה פשוט עבורי ומכיוון שציינתי בתחילת הסיפור שאתמקד בדברים הטובים אוסיף רק שההרדמה (ספינלית) לא עברה חלק, והחלק הזה ליווה אותי במשך כמעט 4 שנים ביומיום. כמו כן, ההפרדה מעומר לאחר הלידה הייתה קשה עבורי וגם ההחלמה הפיזית.

במשך 3.5 השנים מאז לידתו של עומר ועד ההריון של מאיה, פינטזתי על לידה אחרת.

רגע לפני שנכנסתי להריון, בבדיקה שגרתית אצל רופא הנשים שליווה אותי הוא אמר באופן מאוד נחרץ: קיסרי, כן?! (לא נכנסת לסיבות מדוע קיסרי) אני שעוד לא הייתי בהריון, לא הייתי בנויה לשיחה מסוג כזה.

 

יש הריון! 🙂

 

הרופא בחו"ל ואני מגיעה לרופא מחליף ששאל כמה שאלות ואז ציין בפניי- קיסרי, כן?!

אחרי זה הרופא שלי, והרופא של השקיפות, וסקירת מערכות…. התייעצות עם כמה וכמה נשות מקצוע נוספות והאסימון נפל- ההחלטה הנכונה עבורי היא קיסרי, אבל, הוא יתנהל אחרת!

בחיפוש אחר ניתוח "אחר", הבנתי שבעולם ישנה גישה של ניתוחים בגישה טבעית, אחרי חיפוש כיצד זה נעשה בארץ- הגעתי לאישה מיוחדת בשם מליסה בר אילן, שהסכימה לשתף אותי בחוויה האישית שלה והפנתה אותי למקורות נוספים שאוכל לקרוא ולקבל מידע נוסף.

במשך 7 חודשים ברק (בעלי שיחייה, שבכל הזדמנות אני מרגישה צורך להודות לו שלא רק לא ברח ממני, אלא הבין את הצורך, תמך, הקשיב ותכנן ביחד איתי- זכיתי! ) ואני תכננו את הלידה- מה חשוב עבורי, עבורו וכמובן עבור התינוקת, מה הם הקווים האדומים מבחינתי- על מה אני לא אסכים בשום אופן לוותר. ובעיקר ההבנה שזו הלידה שלי, זו זכותי ובחירתי (וכן, ייתכן והתוכניות ישתנו).

 

3/3/2014 יום הלידה

בשעה 11:00 נכנסתי לחדר המתנה של חדר הניתוח.

 

לפני הכניסה לאזור הזה, החלטתי שאני לא מכניסה איתי שום דבר שלילי- לא את המילה חרדה, ולא חשש ואותן יחליפו המילים ציפייה והתרגשות (תודה ליעל דורון יבין). מחשבות חיוביות – "הכל בסדר", "אני בידיים טובות", " אני שולטת במצב".

האווירה בחדר ההמתנה הייתה נעימה, ישבתי על המיטה ולא שכבתי, ברק לצידי, כולם חייכו שם, המיילדת המדהימה שזכיתי לליווי שלה הייתה שם, דיברה, שיתפה.

המרדימה הגיעה, סיפרתי לה מה עבר עליי בניתוח של עומר. היא הייתה קשובה, נעימה, חייכנית, הסבירה לי למה לדעתה זה קרה, מה היא יכולה לעשות בשביל שזה לא יקרה שוב, הבטיחה שהיא תהיה שם עבורי, שהיא תסתכל ולא תעזוב, היא פשוט נתנה לי תחושת ביטחון! ביקשתי מהמיילדת שתתלווה אליי להרדמה.

נכנסתי לחדר הניתוח, מתחילים בהכנות להרדמה, הלב דופק וכמעט יוצא מהגוף. המיילדת מחזיקה את הידיים שלי, מלווה אותי בנשימות עמוקות, אני מזכירה לעצמי מחשבות חיוביות, מדיי פעם מרגישה שהפחד מתחיל להשתלט ואני מגרשת אותו באיזה כמה מילים מחזקות בקול רם.

רצה הגורל ויש לי בצקת בגב, דבר שעיכב את כל עניין ההרדמה, מכיוון שהצוות היה כל כך קשוב לי, הכל נעשה בעדינות, תוך הסברים מפורטים, לא עניין אותי שכבר "זכיתי" בכמה וכמה זריקות הרדמה מקומיות, הרגשתי ביטחון.

זהו- הצלחנו! מסייעים לי לשכב, אני מרגישה שרק צד אחד נרדם ומיד מקבלת "זריקת" הרגעה מהם שתכף הכל יסתדר ובאמת כך קרה.

שמים את הפרגוד, אני מרגישה קצת לא טוב ומיד מעדכנת את המרדימה שישר מטפלת בזה.

מבקשת שיכניסו את ברק והוא נכנס ומתיישב לידי.

הכנות בחדר ובינתיים המרדימה מציעה לצלם אותנו…

ניתוח קיסרי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הניתוח מתחיל, לאורך כל הניתוח המיילדת והמרדימה נמצאות לצידי, הן מדובבות את הניתוח. אני בוחרת להסתכל מדיי פעם במנורה למעלה ודרכה לראות מה קורה שם.

המיילדת מזכירה מדיי פעם לרופא המנתח- היא רוצה כמה שיותר טבעי, אתה זוכר?!

חתך קטן של השילייה ואני רואה את הראש של מאיה מבצבץ, מלא בשיער. המנתח מזכיר בקול רם שמוציאים אותה לאט ושהיא (אני) ביקשתי לא להרים אותה.
אני רואה איך מיילדים את מאיה בעדינות.

 

13:06 ברוכה הבאה- מאיה נולדה

מניחים אותה לבקשתי למטה, מחכים כשתי דקות ורק אז מנתקים את חבל הטבור.

מאיה עוברת לידיים של המיילדת ומונחת מיד עליי

המרדימה משחררת את יד שמאל שלי ואני מחבקת את מאיה.

האהבה באוויר.

חום גופה של מאיה, חום גופי, היא מיד מפסיקה לבכות. המיילדת מסייעת לה להתחבר לשד ופשוט להיות במקום "הכי" עבורה וכך היא נשארה לאורך כל הניתוח. ההתרגשות באוויר והאקסיטוצין חוגג.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רגע התפירה מגיע, המיילדת וברק עוברים לחדר ליד, שמים ידונים, שוקלים- 3.726 קילו של אושר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסניטר מעביר אותי למיטה ומתחיל לנוע לעבר חדר ההתאוששות, אני אומרת לו שיחכה, שמאיה צריכה לבוא איתי- הוא צוחק. אין כזה דבר.

מתחילים בהתגלגלות והמיילדת מתקרבת עם מאיה למיטה ומלווה אותי להתאוששות. היא סידרה לי שם מיטה בצד, סגרה את הוילון, הניחה עליי את מאיה- 20 דקות של ביחד בחדר ההתאוששות.

המיילדת לוקחת את מאיה לברק והם עולים ביחד לתינוקייה ואני נשארת להתאוששות.

 

תחושת עייפות אבל בעיקר ניצחון עוטפים את גופי. דמעות התרגשות זולגות, אני בעננים. הגוף מתחיל להרגיש שהוא זקוק למנוחה, אני עוצמת את העיניים ומתעוררת 5 דקות לאחר מכן.
אני שוכבת שם בחדר ההתאוששות, מתחילה לנסות להזיז את הרגליים, בהתחלה זה רק הראש- אין שם תנועה, כפות הרגליים ללא תנועה, מתחילה לנסות להזיז את הרגליים מצד לצד, בגלגול זה עובד טוב יותר, לאט- לאט, התנועה מגיעה, ההרדמה מתחילה לפוג, הרגליים מתחילות לזוז.
זהו- קיבלתי אישור- עולה למחלקה!

 

** את ברק ציידתי בחיתול בד איתו ישנתי במהלך השבוע שייספג הריח שלי. בתינוקייה, מאיה הייתה עם ברק והחיתול.

 

 

הגעתי למחלקה, הסניטר רוצה להעביר אותי למיטה ואני אומרת לו שאצליח להסתדר רק שיצמיד את המיטה. בעזרת הידיים והרגליים אני מצליחה לעבור למיטה- יש!

בחדר במחלקה מחכה אחותי הגדולה, היחידה והנדירה- דורית, שליוותה אותי במהלך הבוקר של הניתוח והסכימה להישאר ולסייע לי בלילה הראשון עם מאיה (ביות מלא).

חמש דקות לאחר ההגעה שלי למחלקה, ברק ומאיה מצטרפים אליי.

שעה לאחר מכן, ההורים שלי מגיעים עם רועי ועומר.

 

זהו! אנחנו משפחה גדולה ומושלמת! משפחה של 5 נפשות- רועי, עומר, מאיה, ברק ויעל.

הקימה מהמיטה נעשתה במהירות וללא כאבים. אין ספק שיש קשר בין הנפש והגוף- ההחלמה כולה תודה לדרך שבה עברה הלידה.

ההקדמה לסיפור הלידה, לא הייתה סתם, כי 3.5 שנים ובעיקר 7 חודשים של הכנות ותכנונים לחוויה מתקנת יכלו לרדת לטמיון אם לא מיכל הייתה שם לצידי ולא סתם החלטתי לקרוא לסיפור הלידה- לידה במתנה.

זכיתי במשפחה מדהימה, דואגת ומפרגנת, בחברות נפלאה ומיוחדת במינה, בצוות שהיה קשוב לי, היולדת.

כשסיפרתי לחברה שלי על הלידה, היא שאלה: "יעל, אני לא מבינה?! את ילדת או עברת ניתוח?! אז אני יכולה להגיד בפה מלא- אני ילדתי!

 

את התמונה האחרונה צילמה סינתיה גילעם.

 

אולי יעניין אותך:

מסיבה קיסרית / מינדי לוי

לקראת ניתוח קיסרי ? דברים שיכולים לעזור לך / עדית סברדליק

ללדת בחדר ניתוח/ נטע רותם ימינצקיי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

16 תגובות ל- “לידה במתנה – חוויה מתקנת של ניתוח קיסרי”

  1. טלי בר אור הגיב:

    וואו, יעלי, אני עם דמעות התרגשות. מזדהה ומבינה כל כך… רק שאת, את לביאה אמיתית. הייתי משלימה את החוויה עם תפירה חיצונית במקום סיכות. באיזה בית חולים מדובר?

    • יעל דימנשטיין הגיב:

      טלי יקירה שלי, לא ראיתי את ההודעה שלך ויצא לנו כבר לדבר על הנושא. בכל מקרה חשוב לי לכתוב לגבי התפרים/סיכות.
      גם אני ביררתי לפני מה עדיף מבחינת החלמה ובכלל. קראתי, חקרתי, ובסוף החלטתי ללכת על הסיכות. למה? פשוט כי ברוב המקומות היה כתוב שהצלקת יפה יותר. מכיוון שלא הייתה זכורה לי סאגה בנושא הסיכות מהלידה הקודמת- הלכתי על זה.
      חודשיים וחצי אחרי, אני מבסוטה מהבחירה.
      נשיקות וחיבוק

  2. מאוד התרגשתי לקרוא שבחרת לקרוא לזה 'לידה' ולא 'ניתוח', נשמע כמו חוויה פנימית אחרת לגמרי.

    • יעל דימנשטיין הגיב:

      זו לגמרי הייתה לידה! לידה של מאיה וגם לידה של תהליך שלם.
      🙂
      ילדתי בבלינסון ולא ציינתי את שם בית החולים מכיוון שאני חושבת שזה לא באמת רלוונטי איפה אנחנו יולדות. אנחנו צריכות לזכור שיש לנו זכויות.
      אם ידוע על ניתוח אלקטיבי, לשבת עם בן/בת הזוג וביחד לבנות תוכנית לידה. לגשת לבית החולים ולדבר איתם.
      יש הכנה לקיסרי, להגיד מה אתם רוצים שיהיה.
      כמה ימים לפני להתקשר ולדאול מי מנתח ומי המיילדת ולשאול אם זה בסדר לדבר איתם.
      ותמיד לזכור-
      1.בסוף בסוף חשוב שהיולדת והתינוק יהיו בריאים בגופם.
      2. כל תוכנית היא בסיס לשינויים. זו לידה והיא יכולה לקבל תפניות בדרך…לקבל את זה באהבה.

      • דניאל דגן הגיב:

        יעלי, זו הפעם השנייה שאני קוראת את סיפור הלידה שלך (בפעם הראשונה כשהוא פורסם וכעת לפני פגישה עם בית החולים לקביעת התאריך לניתוח)
        רציתי לדעת האם בית החולים אכן ימסור לי מי צפוי להיות המנתח והמיילדת באותו יום ויתן לי לדבר איתם? ואם כן- על מה לדבר איתם? 🙂
        אני מאוד רוצה שהפרופ' שניתח אותי בניתוח הראשון יהיה גם המנתח בניתוח הקרוב.
        לאיזה שבוע מומלץ לקבוע את הניתוח? את הראשון ילדתי גם בקיסרי אלקטיבי בשבוע 38+5.
        תודה 🙂

  3. נגה הגיב:

    מרגש ומעורר התפעלות! כמי שעברה 2 לידות קיסריות, אני מבינה כל כך את הרצון לחוויה כמה שיותר קרובה לדרך הטבע. הרעיון עם חיתול הבד: כמה פשוט ככה גאוני. איך לא חשבתי על זה! הייתי שמחה אם תכתבי איפה ילדת. המון נחת ממאיה ומהבנים!

    • יעל דימנשטיין הגיב:

      נגה, תודה על המילים החמות!
      רעיון החיתול היה טיפ מצוין שקיבלתי ממיכל גרוסבלד, המלאך שלי.
      😉
      ילדתי בבלינסון אבל כפי שכתבתי ללימור בתדובה הקודמת- שאני חושבת שזה לא באמת רלוונטי איפה אנחנו יולדות. אנחנו צריכות לזכור שיש לנו זכויות.
      אם ידוע על ניתוח אלקטיבי, לשבת עם בן/בת הזוג וביחד לבנות תוכנית לידה. לגשת לבית החולים ולדבר איתם.
      יש הכנה לקיסרי, להגיד מה אתם רוצים שיהיה.
      כמה ימים לפני להתקשר ולדאול מי מנתח ומי המיילדת ולשאול אם זה בסדר לדבר איתם.
      ותמיד לזכור-
      1.בסוף בסוף חשוב שהיולדת והתינוק יהיו בריאים בגופם.
      2. כל תוכנית היא בסיס לשינויים. זו לידה והיא יכולה לקבל תפניות בדרך…לקבל את זה באהבה.

      חיבוק ושוב תודה,
      יעל

  4. מיטל גבריאל עובדיה - רייכר הגיב:

    שלום לך, התרגשתי לקרוא כל מילה שכתבת. אני מיטל, בת 35, לידה ראשונה, בשבוע 33 ++ וכעת התינוקת שלנו במצג עכוז.
    הרופאים אומרים שבערך בשבוע 35/36 יש לתאם תור לקיסרי. עד שקראתי את שכתבת, חששתי מאוד. עודדת אותי. לא ארצה לעבור היפוך רפואי ולכן – אלא אם הבת שלנו תפתיע, אאלץ לעבור לידה קיסרית.
    איך אוכל לקבל ממך פרטים נוספים? הין ומי סייע לך? במקרה הצורך – אשמח שזו תהיה חוויה נעימה ולא תחושה של ניתוח. כעת אני קצת חסרת אונים ומקווה שהערפל יתפוגג בקרוב.
    אני מודה לך מראש.

    • יעל דימנשטיין הגיב:

      מיטל יקירה, כתבתי תגובה כל כך ארוכה ואז הטלפון כבה והכל נמחק…
      🙁
      אנסה לכתוב שוב.
      על אף שכבר השגת אותי והצלחנו לדבר, אני אכתוב לטובת נשים אחרות שבטח שואלות את אותן שאלות…
      ראשית חשיבה חיובית- היא עוד יכולה להתהפך.
      מה שחשוב לי להדגיש ואני חוזרת ואומרת זה שזה לא משנה בית החולים, אלא ההבנה וההחלטה שזה מה שחשוב לך/לכם ולדעת שיכול להיות שיסתכלו עליכם קצת מוזר…
      במהלך ההריון ליוו אותי תחושות לא נעימות-פחד, חשש, חרדה וחברה ביקשה וייעצה לי להחליף את המילים בציפייה והתרגשות. לחדר הלידה החלטתי שאלו המילים שילוו אותי ובכל פעם שהרגשתי איזו התרגשות שמציפה, דיברתי את זה בקול רם.
      תזכרי שאת עושה תמיד את המקסימום בכל נקודה שאת נמצאת בה.
      דימיון מודרך זה דרך מצוינת להפיג מתחים וגם להתחבר לתינוקת שם בפנים.
      בתחילת התהליך קבעתי פגישה לעיבוד חווית הלידה של עומר. קצת אחרי שקבעתי, החלטתי להתמודד עם זה לבד. קראתי, חקרתי, שאלתי, התייעצתי.
      מכיוון שלא מדובר בלידה ראשונה ומכיוון שאני פוגשת בעבודתי נשים רבות אחרי לידה- ההחלטה הנכונה עבורי הייתה לעבור את זה עם עצמי.
      ממליצה בחום, לשאול ולראות ולהבין- ידע זה כח. כשאת תבקשי משהו מבית החולים ותאמיני ותביני אותו, יהיה קשה לעמוד מולך. ישנן דולות שמתמחות בהכנה לקיסרי, אולי כדאי להפגש עם אשת מקצוע.
      תוכנית לידה מאוד עזרה לי, חילקתי את הבקשות לאנשי מקצוע- מרדים, מיילדת, רופא, התאוששות, תינוקייה וצחידתי את בעלי שייחיה ואחותי בדפים שלא יגידו שלא זכרו מרוב התרגשות.
      😉
      ומה שלא יהיה, לא להתאכזב אם משהו לא עמד בתוכניות, כי יש דברים שאינם בשליטתנו…
      אני מוכנה לענות, לעזור וכל מה שאפשר כאן או בנייד 0587100123.
      נשיקות ואשמח לשמוע איך עברה הלידה.

      **קראתי את מה שכתבתי, זה לא יצא מסודר כמו התגובה שלפני המחיקה. מקווה שהנקודות הובהרו ואני כאן

    • ניר בר הגיב:

      את יכוללה לעשות הפוך במאיר הם מומחים שם

  5. מיה הגיב:

    שלום לך..קראתי את סיפורך והתרגשתי..אני אחרי שני קיסריים כאשר השני היה טראומטי עבורי..כעת אני אחרי 4 שנים שעדיין יש ריבאונד קשה מהלידה ההיא וכעת בהריון שלישי רוצה ומחליטה שזה יהיה אחרת. ממש אשמח לדבר איתך טלפונית. במידה ואפשר כיתבי לי למייל אצ המספר. Mioken15@gmail.com תודה על ההשראה .מיה.

    • יעל דימנשטיין הגיב:

      היי מיה,
      קודם כל בשעה טובה! מאחלת לך לידה קלה ומעצימה.
      את מוזמנת להתקשר אליי בתחילת שבוע הבא ואשמח לעזור במה שאוכל.
      0587100123
      יעל
      🙂

  6. אוסנת כהן הגיב:

    קראתי בהתרגשות גדולה ובשמחה מלאה על היכולת להשיג לך את חווית הלידה הקשובה שרצית . עוררת הרבה תקווה בליבי לגהי הפעם הבאה לאחר שני ניתוחים…. בפעם השניה שהייתה לפני כשלוש שנים ניסיתי לדבר על זה עם אחד הרופאים שפגשתי וקיבלתי תגובת ביטול. מקווה שהפעם אמצא כוח ונחישות לעמוד על זכותי ולחוות את זה בדרכי. המון תודה על השיתוף!

  7. שמרית הגיב:

    שלום רב!
    התרגשתי מאוד לקרוא את סיפור הלידה שלך.
    כל כך כיף לשמוע על חוויה חיובית כזו וכל הכבוד על היוזמה וההתמדה!
    רציתי לשאול באיזה בית חולים ילדת ובכלל איך אפשר להשיג הסכמה כזו מהצוות בלידה קיסרית..
    תודה 🙂
    שמרית

  8. שירלי ספקטור הגיב:

    כתבה מדהימה ומרגשת. הלוואי וכל הלידות הקיסריות היו מתנהלות כך. אני אחרי שני קיסריים ובדרך לשלישי, נתת לי המון חומר למחשבה ותקווה.
    תודה

    • איזה כיף שהגבת. תודה.
      המון הצלחה לקראת השלישי. אשמח לעדכון איך היה,
      לימור, יוצרת האתר.
      * מזמינה אותך להצטרף לקהילה על ידי הרשמה לרשימת התפוצה וגם לדף הפייסבוק.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך להתמודד עם האכזבה מבן הזוג אחרי הלידה ?

מאת : אורית כרמי ארואטי, מטפלת משפחתית וזוגית

25 בינואר 20110 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

לפני הלידה יש לכל אחד מבני הזוג ציפיות שונות לגבי השינוי הצפוי.

כשהציפיות מציאותיות אז יותר קל להתמודד, אבל רובנו לא באמת יודעים מה יקרה אחרי הלידה וכשיכנס ילד לתוך הזוגיות שלנו ונהפוך למשפחה. יש ציפיה, התרגשות וחששות אבל אין הבנה אמיתית עד שזה לא קורה.

פגייה

מאת : פאני בן ברוך

1 בנובמבר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, מחלקת יולדות, קוראות לשינוי, תחושות מגוונות אחרי לידה

שלום, קוראים לי פאני בן ברוך ואני אימא לפגית, כיום בת שנתיים וחצי בשם נוגה, שהיא אחת מבין תאומות שנולדה בשבוע 23+5 ימים ובמשקל 490 גרם בלבד.

אני כותבת משום שאני רוצה להוציא לאור באופן יותר ציבורי את מה שאני רוצה כבר המון זמן להפיץ, במיוחד כתגובה לכתבה מאתר עיתון "הארץ", שם פירסמו כתבה העוסקת בשיפור צורכיהם של הורים לפגים במחלקות המיוחדות לטיפול בילוד בפגיות בבתי החולים בארץ, ונרשם שם שצרכים כמו היקשרות ראשונית עם הילוד לא התאפשר והאימהות הרגישו ריחוק ותחושה שההיקשרות הראשונית עם ילדיהם הפגים נפגם ולא התקיים כלל.

איך זה הגיוני שאנחנו לא מצליחים לסגור את החודש?

מאת : שני אביטל-יעקב

15 בנובמבר 20114 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

אני בדרך כלל בנאדם מאוד אופטימי מטבעי, בעיקר מאז הלידה. רוב הזמן הכול ורוד ויפה וגם מה שלא בסדר- יהיה בסדר. אבל לעיתים האופטימיות, ללא הודעה מראש, בוחרת לצאת לחופשה קלה… ומשאירה אותי לבד, חשופה, עם מיליון חששות וחרדות.

אתמול היה היום הראשון של החופשה שלה… זה התחיל כשקיבלתי בבוקר טלפון מהבנקאית שלנו שאומר שככה אי אפשר להמשיך… אז הגענו אליה לפגישה ואנחנו בחריגה (שוב..) אז לקחנו הלוואה (שוב…) ואני מרגישה שאנחנו רק הולכים ומתדרדרים ובדרכנו גורפים איתנו את כל השלג בדרך והופכים לכדור שלג ענק שעלול כל רגע לפגוע בתחתית ולהתרסק…