פוסט פרטום- שיעור מחתולה

 

השבוע, שנייה לאחר החג ואחרי חודשים ספורים של כרס הריונית, המליטה החתולה שאימצה אותנו בחורף האחרון ארבעה גורים מתוקים.

אמנם רצינו לדאוג לעיקור כשמצאנו אותה בפינת החצר, קטנה, רעבה ומפוחדת… אבל תלאות החיים שלנו בתוספת דחיינות הביאו בסופו של דבר לכך, שהיא זכתה לחוות את החיים גם בתוכה, ולו פעם אחת.

ההמלטה שלה הפתיעה אותי לא בזכות עצמה, אלא בגלל ההתרגשות שהציפה אותי מול המתרחש… פתאום התחשק לי לחבק אותה. כאמא אל אמא. אני מתרגשת בשבילה על המעבר שעשתה מגורה צעירה למבוגר אחראי, על האומץ והתושייה למצוא מחבוא ראוי להמלטה שלה ולעבור את הלידה לבד, ובעיקר על החוכמה שלה לדאוג לעצמה! ועל זה רציתי לכתוב..

ערב ההמלטה היא דרשה (וגם קיבלה) הרבה תשומת לב, התרפקה והתחככה עלינו, יללה ובדיעבד התרגשה (?), ציפתה, מילאה מצברים והפיגה חששות, הרבה מגע היה שם…הרבה שיחה.

למחרת הופיעה בדלת (היא בחרה להמליט בארגז הקומפוסט בגינה) בלי הבטן, מרוטה, רעבה וסהרורית. קיבלנו אותה בהתלהבות ואני כמעט בכיתי ונשאתי נאום חגיגי והרעפתי תשבוחות אמהיות על ראשה השעיר. היא היתה עסוקה בלחדש כוחות..

ומאז אני עוקבת אחריה, יומיום, בהתפעלות ולומדת ממנה איך צריך להראות פוסט פרטום בריא!

היא מגיעה לבית ביללות רמות לפחות שלוש פעמים ביום לפחות, לשלוש ארוחות מסודרות, שתיה, רביצה בשמש, ליקוק הדם היבש שנקרש עליה, פינוקים וליטופים… ורק כאשר כל צרכיה מסופקים ומשאביה מתמלאים, בערך כעבור חצי שעה, היא מתגנבת בחזרה אל הארגז בגינה ונשכבת ליד גוריה המצפצפים הזעירים ומתמסרת לאמהות, להנקה, לביטול עצמי.

היא נציגה כל כך נונשלנטית של הבראה טבעית נכונה, שאני לחלוטין מתמוגגת ממנה ובמקביל תוהה איך משכנעים אותה להעביר סדנאות למין הנשי…

איך מלמדים אותנו לקחת את הזמן הזה, לאחר הלידה ובכלל, במהלך כל החיים… לתזמן הפוגות, הרפיה, הזנה, טיפוח ופינוק על מנת לקיים חיים של אחר.
כמה חן וחסד יש בפעולה הפשוטה הזאת של פרישה רצונית, לא תלוית דבר, לטובת עצמי! בידיעה ברורה וחד משמעית שזהו התנאי הבסיסי לשמירת מעגל החיים – הפנימי והחיצוני גם יחד.

אני? זה הפיח בי אביב חדש לצפות בה… ולהתחייב שוב לרווחה הבסיסית שלי, בלי עוררין.

וזאת חירות בעיניי.

פוסטים נוספים על התקופה שאחרי הלידה :
זה לא פינוק זאת הישרדות/ סמדר
עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית/ דנה רביב ליברמן

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק  ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

מי אני ?

נעים להכיר, אני לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה רגשית נשים בהריון, אחרי לידה ובהורות. אני בת 45, נשואה, אמא לשניים (16,9) ואוהבת העמקה, מוסיקה מקפיצה, לצלם, ולהיות בחברת נשים משובחות.

אני אוהבת להיפגש וללוות נשים רגישות (תכונת הרגישות) שחוות את ההורות בעוצמה, שמרגישות רגשות שלפעמים מכניסים אותן ללופים מחשבתיים, והן לא יודעות עדיין איך להתמודד איתם.

אם את מרגישה צורך במרחב עבור עצמך בזמן ההריון, אחרי לידה ובהורות, מקום שבו תוכלי להיות כפי שאת, להבין מה עובר עלייך ולקבל כלים להתמודדות, אז תהליך ליווי רגשי בהורות יכול להתאים לך. 

את יכולה לקרוא את הפרטים על תהליך הליווי, לשים לב אם את מתחברת למהות ולצורך, וליצור איתי קשר על כל שאלה שעולה בך.

כדי לקרוא עוד קצת עליי, אפשר לקרוא בבלוג שלי או על מי אני

אשמח לפגוש אותך, לימור. 

רוצה להתעדכן בתכנים החדשים?

צרי קשר

אנחנו עדיין לא מכירות, אבל את יכולה להרגיש בנוח לשאול אותי כל שאלה.

חשוב לי שתדעי שהשאלה שלך נשמרת אצלי
באופן חסוי ואני שומרת על הפרטיות שלך באופן הדוק.

אני פה.

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× איך אפשר לעזור לך?