פוסט פרטום- שיעור מחתולה

מאת : סשה חזנוב

27 באפריל 2014 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

 

השבוע, שנייה לאחר החג ואחרי חודשים ספורים של כרס הריונית, המליטה החתולה שאימצה אותנו בחורף האחרון ארבעה גורים מתוקים.

אמנם רצינו לדאוג לעיקור כשמצאנו אותה בפינת החצר, קטנה, רעבה ומפוחדת… אבל תלאות החיים שלנו בתוספת דחיינות הביאו בסופו של דבר לכך, שהיא זכתה לחוות את החיים גם בתוכה, ולו פעם אחת.

ההמלטה שלה הפתיעה אותי לא בזכות עצמה, אלא בגלל ההתרגשות שהציפה אותי מול המתרחש… פתאום התחשק לי לחבק אותה. כאמא אל אמא. אני מתרגשת בשבילה על המעבר שעשתה מגורה צעירה למבוגר אחראי, על האומץ והתושייה למצוא מחבוא ראוי להמלטה שלה ולעבור את הלידה לבד, ובעיקר על החוכמה שלה לדאוג לעצמה! ועל זה רציתי לכתוב..

ערב ההמלטה היא דרשה (וגם קיבלה) הרבה תשומת לב, התרפקה והתחככה עלינו, יללה ובדיעבד התרגשה (?), ציפתה, מילאה מצברים והפיגה חששות, הרבה מגע היה שם…הרבה שיחה.

למחרת הופיעה בדלת (היא בחרה להמליט בארגז הקומפוסט בגינה) בלי הבטן, מרוטה, רעבה וסהרורית. קיבלנו אותה בהתלהבות ואני כמעט בכיתי ונשאתי נאום חגיגי והרעפתי תשבוחות אמהיות על ראשה השעיר. היא היתה עסוקה בלחדש כוחות..

ומאז אני עוקבת אחריה, יומיום, בהתפעלות ולומדת ממנה איך צריך להראות פוסט פרטום בריא!

היא מגיעה לבית ביללות רמות לפחות שלוש פעמים ביום לפחות, לשלוש ארוחות מסודרות, שתיה, רביצה בשמש, ליקוק הדם היבש שנקרש עליה, פינוקים וליטופים… ורק כאשר כל צרכיה מסופקים ומשאביה מתמלאים, בערך כעבור חצי שעה, היא מתגנבת בחזרה אל הארגז בגינה ונשכבת ליד גוריה המצפצפים הזעירים ומתמסרת לאמהות, להנקה, לביטול עצמי.

היא נציגה כל כך נונשלנטית של הבראה טבעית נכונה, שאני לחלוטין מתמוגגת ממנה ובמקביל תוהה איך משכנעים אותה להעביר סדנאות למין הנשי…

איך מלמדים אותנו לקחת את הזמן הזה, לאחר הלידה ובכלל, במהלך כל החיים… לתזמן הפוגות, הרפיה, הזנה, טיפוח ופינוק על מנת לקיים חיים של אחר.
כמה חן וחסד יש בפעולה הפשוטה הזאת של פרישה רצונית, לא תלוית דבר, לטובת עצמי! בידיעה ברורה וחד משמעית שזהו התנאי הבסיסי לשמירת מעגל החיים – הפנימי והחיצוני גם יחד.

אני? זה הפיח בי אביב חדש לצפות בה… ולהתחייב שוב לרווחה הבסיסית שלי, בלי עוררין.

וזאת חירות בעיניי.

פוסטים נוספים על התקופה שאחרי הלידה :
זה לא פינוק זאת הישרדות/ סמדר
עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית/ דנה רביב ליברמן

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק  ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ממעמקים

מאת : ד.ד

16 ביוני 201217 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

דיכאון אחרי לידה. דיכאון. לא סתם עצב. דיכאון. סטיגמות. פסיכיאטר. כדורים. מחשבות קשות. מתי תיגמר הדרך הזאת? הדרך שליוותה אותך. טיפולים-הריון-לידה-דיכאון. כל כך הרבה עצב סביב אושר אחד, קטן-גדול. אני אוהבת אותך. אמא . גרועה אבל אמא.

********
זה נמצא בגרון. משהו יושב שם. לא מאפשר תנועה קלה של אויר. לא מאפשר לאכול. זה נמצא בחזה. לוחץ.זה נמצא בשיניים. מהודקות כל הזמן. לפעמים שמים לב ומשחררים את הלסת. אבל דקה עוברת והשיניים שוב חשוקות. זה נמצא בעיניים. שכבר שורפות מהבכי. ומה אם יראו. זה נמצא בבטן. שמתהפכת למשמע הקול. בכי. הוא שוב התעורר, והמלחמה מתחילה שוב. מלחמה לשרוד את השעות הבאות עד שירדם שוב.

בעצב תלדי בנים – כאילו דה?! ומה עם תשעה חודשים?

מאת : אוסי הורביץ

11 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אם חוה סולקה מגן עדן בשל אכילת תפוח וקוללה בקללה: "בעצב תלדי בנים", מה היא עשתה שקיבלה תשעה ירחי לידה (כלומר הריון)??? מה, כרתה את העץ הדעת???

נראה שההוא למעלה "הכניס את האלמנט", כדברי הגשש, יחד עם הלידה. הוא ידע שלידה היא כמה שעות ספורות (כן, גם 36 שעות זה שעות ולא חודשים!!).

לא יודעת אם זה הגיל, הריון שני, הקיץ, ההתמודדות לבד או מה, אבל אני לא יכולה לומר יותר "הכל בסדר"…

בשם אלוהי השחלות.

מאת : לי-את דנקר

15 בינואר 20132 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, רוצות הריון

זאת רק אני או שכמעט כל אישה המתקרבת לגיל שאפשר להתחיל שלא, היא חושבת על אולי עוד כן אחד אחרון ודיי?

משהו מבפנים עוד לא רוצה להזדכות על החיבוק הפנימי עם הרחם. בטח לא כאשר מרגישים שזו עומדת להיות חוויה מסוג אחר.