כתבתי בגוגל "בת יחידה" "קבוצת תמיכה"… מנסה למצוא עוד אנשים כמונו: אמא, אבא ובת יחידה. אחת וזהו. לא, לא מבחירה. קפצו בגוגל מלאי של קבוצות תמיכה…. לאימהות יחידות, להורים לילדים הומוסקסואליים, לאימהות בטיפולים. ומה עם זוגות עם בת יחידה…? – נאדה. מה, אני היחידה ????

מצאתי שאלה אחת בעילום שם: "האם זה שהילד שלי גדל לבד, בלי אחים ואחיות, משפיע על התפתחותו הנפשית?" כל כך הרבה פחד, בעילום שם. רציתי למצוא אותך השואלת, אולי את קוראת עכשיו ? או… אולי כבר נולדו לילד היחיד שלך אחים, אולי את כבר לא 'איתי'.

אני אמא לילדה יחידה. אחת וזהו

גל האבל הנוכחי שלי התחיל באמצע חגיגת הברית לבנה של גיסתי. הרגשתי בסדר גמור כשיצאנו לשם. שום דבר חריג. בתי כבר בת 8, ואני אמא לילדה יחידה, אחת וזהו, כבר 8 שנים. ותיקה. הרבה אחים ואחיות נולדו להרבה ילדים בשמונה השנים האלו.

ישבתי באולם החגיגות, החזקתי את התינוק המתוק ושרתי לו שיר שהייתי שרה לבתי כשהייתה קטנה. באמת שהרגשתי בסדר. אחר כך בן זוגי היקר הסתובב עם התינוק על הכתף שלו, כמו ש…., ועדיין הרגשתי ממש בסדר.

אז הגישו אוכל ופטפטו פטפוטים, ורגע לפני הברכות פתאום, לגמרי פתאום, הייתה לי בחילה נוראית והרגשתי שאני חייבת ללכת משם. לא היה לי שמץ של מושג למה. לא ייאמן איך מערכת ההדחקה מוכשרת לפעמים. בן זוגי החמוד לא הבין מה קרה לי כשסיננתי: "בוא נלך". הוא אמר שנהייתי אדומה. "עכשיו ?" "כן. עכשיו".

יש לה תינוק. לי יש רק בת אחת. זה לא פייר

הצלחתי למשוך עוד 10 דקות ל'אחרי הברכות', כמו שביקש, ושעטתי החוצה. כל הדרך דיברתי שטויות. תת המודע שלי כבר הבין, והמודע נאבק למצוא הסברים – "אין לי כוח למשפחה שלך. הם אף פעם לא עשו משהו בשבילי, למה שאני אעשה משהו בשבילם?…." (איזה משפט הזוי, אני חושבת תוך כדי שאני אומרת אותו… ועדיין אומרת).

מזל שבן הזוג שלי מכיר אותי ורק הסתכל עלי בשאלה ואמר "מה קורה לך? זה לא נראה לי קשור למה שאת אומרת…" וזה באמת לא היה קשור. צעד אחד לתוך חצר הבית שלנו והאמת מסתכלת לי בפרצוף. אני פורצת בבכי נוראי, על יד הבת שלי (כמו שאמרתי לעצמי שלא אעשה).

 בחדר, רק אני ואהובי, אני מסתכלת אליו ומוציאה בין ההתייפחויות את ההסבר: "זה פשוט כי יש לה תינוק". מאוחר מאוחר בלילה, במיטה, אני מרשה לעצמי לצעוק בפעם הראשונה את המשפט: "זה לא פייר".

כתבה: אחת וזהו.

**

אם יש לך בת יחידה ואת רוצה לקרוא עוד דברים שכתבה 'אחת וזהו', יש את הפוסטים: ילד כנראה לא. אז מה יוולד לי בתהליך הזה?, להיות זוג עם ילדה יחידה זה כבר לא טוב בשביל, וגם את הפוסט מתאבלת על הילד שכבר לא יהיה לי. אם אם מתמודדת עם אתגרים רגשיים מעצם היותך אמא לבת יחידה, אם את מרגישה צורך לתת מקום לעצמך בתוך מה שאת עוברת, אז תהליך ליווי רגשי לאמהות יכול להתאים לך. שלך, לימור.