אני בהריון עם שני תינוקות ואין לי עזרה

מאת : אמא אנונימית

29 במאי 2014 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

 

אני קצת כועסת וקצת מבינה.
אני אם לשני תינוקות -בני שנה ושנתיים ואופס, גיליתי שאני שוב בהריון! (אני בחודש שביעי). הוריי גרים רחוק ממני ומשפחתו של בעלי לא נרתמים לעזר כלל.
אני מוצאת את עצמי מצד אחד כועסת על כולם על כך שאמא שלי לא באה לעזור ומשפחתו שגרה קרוב לא תומכת. ומצד שני מבינה- זה לא בעיה שלהם המצב שאני נמצאת בו כרגע (רושמת 'אני' ולא 'אנחנו').

בעלי עובד ואני נשארת איתם לרוב. לפעמים אני מרגישה את כוחותיי נחלשים, סבלנותי פוקעת ועייפה מאוד. כועסת שהגעתי למצב כזה ,לא מתביישת להגיד לקשה לי ! לא חוששת להרגיש שלפעמים זה יותר מידי! אך נשאר לי לחבק את יילדיי, וכמובן את עצמי, שלא חסר להם כלום! ומודה להם על הטוב שהם מכניסים לחיי.

 

אמהות נוספות משתפות בנושא עזרה אחרי הלידה:

עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית / דנה רביב ליברמן, דולה פוסט פרטום

זה לא פינוק זאת הישרדות / סמדר

למה אנחנו לא מבקשות או מקבלות עזרה אחרי הלידה? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים.

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק  ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

7 תגובות ל- “אני בהריון עם שני תינוקות ואין לי עזרה”

  1. תמשיכי.
    תמשיכי לראות את המציאות, תמשיכי לראות את עצמך תמשיכי לבדוק מה טוב לך ומה לא טוב לך. תמשיכי, זאת הדרך.

  2. מיכאלה הגיב:

    הי יקירה!!!
    אני מזדהה כל כך איתך.. לי יש שלושה קטנטנים בן 3 בן 2 ובת שנה..
    אני קוראת אותך ונזכרת על הכעסכלפי הסביבה וגם על ההבנה.. שבכל זאת אנחנו החלטנו או קיבלנו עוד הריון ואנחנו אמורות "להסתדר" לבד…

    אני זוכרת את הבדידות בלהיות בבית עם הקטנים .. ובכל זאת עם השלמה שזו דרכי ואני מחליטה להיות שם בשבילם..

    אז באותו זמן גם כתבתי כאן… כדי לפרוק קצת כדי לקבל תמיכה לפחות אינטרנטית כי סביבה תומכת גם לא היית לי..

    אז אני ממליצה לך לפגוש חברות שאיתן את יכולה לדבר איתן בגלוי- לדבר עם הבעל.. לנסות לקחת בייביסיטר לכמה שעות ושתוכלי לנוח.. כי זה חשוב לנוח בהריון..
    שולחת לך חיבוך ענק
    ואם את רוצה לדבר בפרטי
    ממש מוזמנת!
    נב: בדיוק היום נזכרתי בהריון וכמה קשה היה לי ויצאתי מחוזקת ממש! ההריון שיפר את היחסים עם בעלי הוא נדרש להבין אותי יותר וגם בכלל הגילוי בכוחות נפש שיש בתוכי

    • אילנה הגיב:

      מזדהה כל כך ומבינה כל כך. אני באותו מצב. עם שניים. לבד. הבעל בקבע. חוזר הביתה רק סופ״שים זה קשה, נקודה. התחלתי להרגיש יותר טוב כאשר הפסקתי לכעוס על הסביבה הקרובה שהם לא שם בשבילי ובשביל ילדיי. כאשר השלמתי עם המצב הנוכחי והבנתי שהוא הולך להיות כזה תמיד. כשהפסקתי לפתח ציפיות לעזרה ולהתאכזב כל פעם מחדש ולבכות על ״מר גורלי״. כשהבנתי שאם אין אני לי מי לי. וזה המוטו שלי בשלב זה בחיי. למדתי לטפוח לעצמי על השכם שאני מתמודדת לבד. לעומת חברותיי שמקבלות עזרה מכל הכיוונים. ובסוף כל יום אני מעניקה לעצמי מדליה על כך שעברתי עוד יום בכוחות עצמי ובזכות עצמי. מאחלת לך שתתחזקי. תשלימי עם המציאות ואז תוכלי להינות ממנה (: בהצלחה רבה!

  3. יש בי אינסוף סובלנת וחמלה כלפי קשיים של אמהות, ובעיקר בשנים הראשונות. ואת באופן אובייקטיבי במצב לא פשוט כלל. ובכל זאת, קשה לי להזדהות או להבין – את בחרת לשמור על ההיריון בתנאים הנתונים. הייתה לך אופציה אחרת.
    אני לא רוצה להטיף מוסר, אלא לומר ש"אני בהיריון עם שני תינוקות ואין לי עזרה" הוא לא מצב נתון משמיים. את בחרת בו. היי שלמה עם הבחירה שלך, קבלי את העובדה שקשה לך, ועשי כמיטב יכולתך במסגרת היכולות שלך ושל משפחתך.
    בתור אמא שמפעל חייה הוא להוציא את הקשיים לאור ולדבר אותם ועליהם, אני מתקשה להכיל קושי של מי שלא לוקחת שליטה ואחריות על חייה ובחירותיה.

    • נועה, אני מבינה את התגובה ומודה שגם התגובה הספונטנית שלי היתה דומה.
      אחר כך, אני חושבת:
      מה ההבדל בין המצב הזה לכל קושי אחר שהוא מתוך 'בחירה'.
      להביא ילד אחד זה גם בחירה, ומה עם קשה לי מוות בגלל זה?
      או להביא תאומים?
      או לעבוד בהייטק?

    • אנונימא הגיב:

      נועה,
      אני לא בטוחה שהאימא הזו לא לוקחת אחריות.
      זה שקשה לה – לא אומר שהיא לא לוקחת אחריות ושליטה.
      היא כתבה ש"זו לא בעיה שלהם המצב שאני נמצאת בו כרגע".
      בתוך כל האינטנסיביות של לגדל 2 ילדים קטנים + 1 בבטן, אני רק יכולה לשער שממש קשה לעצור לאיזה כמה שעות, ולנסות לעשות סדר ולחשוב "מה יכול לעזור לי, האם לקחת מישהי שתעזור לי בבית" וכדומה.
      אני יודעת שלי לקח המון זמן להבין שאני צריכה שתהיה לי איזו בייביסיטר זמינה נוספת על המטפלת שיש לנו.
      בקריאה ראשונית גם אצלי צצה איזו "שופטת" כזו שמיהרה לחרוץ דעה.
      אחרי חשבתי – וואלה, זה יכול לקרות.
      ושאלתי את עצמי – מה אני יכולה לרשום, שיכול לעזור לאימא הזו כרגע.

      ומה אם אני הייתי מוצאת את עצמי באותה סיטואציה.
      ומה אם עבור האימא הזו הפסקת הריון יזומה היא לא אופציה בכלל…

  4. אנונימא הגיב:

    טוב, גם אני לא צדיקה והתגובה הראשונית שלי הייתה "מה???"
    אבל… מה לעשות, בגיל 18 גם אני נכנסתי להריון לא מתוכנן.
    אני לא המשכתי אותו, אבל אם היום הייתי נכנסת להריון לא מתוכנן, ברור לי שההריון הזה היה נשאר…
    אוקיי,
    אז את בהריון 🙂
    אני ממש חושבת שמגיע לך, ואת ראויה ואפילו חייבת לעצמך למצוא עזרה בסביבה הקרובה.
    לי אין אימא, אבא שלי מבוגר, וההורים של בן זוגי ממש, אבל ממש לא בקטע של לעזור.
    אז אני קודם כל – ממש מבינה את ההרגשה שלך, כי כמה שמנסים להבין ולקבל וכו', עדיין יש תרעומת מסוימת שנשארת, כי – מה, אתם באים ונהנים מהילדים, ולעזור לא מתאים לכם??
    אז… אני מבינה.
    אבל גם אם אין במשפחה הקרובה מי שיכול לעזור – מצאי לך מטפלת טובה. יש אתר שנקרא "סבתוש", שמשדך "סבתות", כאלו נשים מבוגרות וחמודות, למשפחות שאין בהן סבתות, ושצריך בהן. את יכולה אפילו בלי האתר, לתלות מודעה. ממליצה על תרכובת של מישהי צעירה וגם מישהי מבוגרת שיתנו מענה.

    ו- תראי, זה משהו באמת אישי שלך, אבל – האם תכננת להיכנס להריון? האם את מתכננת הריונות נוספים בתקופה הקרובה? אם לא, אז ממש כדאי לדאוג לאמצעי מניעה טובים (ואני מתנצלת שאני נכנסת לך לוגינה 😉 פשוט אני עם ילדה אחת וממש מקפידה על אמצעי מניעה (אם כי יש לי חברה שהילד הרביעי שלה "שרד" קונדום ופוסטינור… אז הכל אפשרי…)

    דאגי לעצמך,
    עזבי כרגע את אלו שלא נותנים עזרה,
    הם לא מסוגלים כנראה.
    ואולי זה אפילו עדיף לקחת מישהי מבחוץ, שאת יכולה להיות חופשיה להעיר לה, לבקש ממנה בדיוק מה שאת צריכה ורוצה.

    הרבה בהצלחה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בדצמבר 20107 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כשמקשיבים לאמהות המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה, הן מספרות שכשהן נפגשות עם מציאות השונה מהציפיות שאיתן הן הגיעו לאמהוּת, הן בטוחות שהן עושות משהו "לא טוב" ומנסות לשנות את עצמן (ללא הועיל) על מנת להתאים את עצמן לאידיאל "האמא הטובה". הן מספרות שהן מתקשות לקבל את המציאות החדשה כפי שהיא.

מתי עיסוי נשים בהריון הופך להטרדה מינית ?

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך דולה, הריון

בעקבות חשדות כבדים מאוד להטרדה מינית של נשים בהריון בזמן עיסוי מצידו של דולה גבר, רוצה להבהיר ולהדגיש לטובתך כללים בסיסיים ביחס מעסה-מטופלת :

1. עיסוי לא נעשה בעירום מלא.

2. עיסוי לא נעשה בחזה חשוף.

3. התחתונים צריכים להיות מורדים עד קו החריץ של הישבן בלבד ולא מעבר לכך

להיות הורים זו החלטה אגוצנטרית

מאת : אוסי הורביץ

16 במרץ 20112 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות

חברים טובים שלי או מבני משפחתי, שאוהבים אותי (כך אני מאמינה), ידעו להגיד לי "אל תוותרי על החויה הזו, את חייבת את זה לעצמך" (אופס הנה הוכחה לאגוצנטריות), גם כשאמרתי: "כן, אבל אני חוששת כי…" ביטלו אותי ש"עם החיים מסתדרים". חשוב לומר שרוב הדוברים הם אנשים נשואים או שהיו נשואים ואת ילדיהם הפרטיים עשו בזוג!