דרך הכתיבה

מאת : לימור לוי אוסמי

11 במאי 2014 | 4 תגובות

מתוך לכל אמא

 

דרך הכתיבה אין טעות.

אני כותבת את עצמי.

עצמי יכולה להיות טעות?

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות האני שלא נעים לי לחשוף,

מרושלת,

איטית,

ביקורתית,

מסורבלת.

 

דרך הכתיבה אני יכולה לשמור על מרחק מבלי להתערבל.

יש אותי ויש את 'הדבר',

אנחנו לא אחד.

אני יכולה להיות עם משהו בלי לרצות למות בגללו.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות מגעילה, מתוסכלת,

מתוסבכת ועצבנית. המסך בולע הכל.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות עם טרנינג,

שיער מרושל, בית מבולגן, בלי לצחצח שיניים.

הכתיבה לא מבקשת ממני להיות יפה ומסודרת,

היא רק רוצה שאהיה איתה.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות לא נורמלית

וזה לא מפריע לאף אחד.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להתנתק ולקחת זמן מושחת לעצמי.

'אמא כותבת עכשיו' זה תירוץ ממש מצוין.

 

כשאני כותבת אני לא מרגישה מחויבת 'להצליח' ו'להיות טובה',

רק למצוא את התדר הפנימי ולגלוש עליו.

 

אז,

למה אני לא כותבת יותר?

 

אולי המינון מספיק לי כפי שהוא,

אולי הכתיבה מעניקה לי איכות שחסרה לי, אבל לא מעניקה לי תנועה, קשר, צחוק ושמחה גדולה,

אולי אני לא משקיעה מספיק בעצמי,

אולי הראש שלי במקום אחר,

אולי זה מאמץ גדול מדי עבורי,

אולי בכתיבה אני פגיעה ולפעמים בא לי שריון,

אולי כי החשיפה קשה לי,

אולי אני לא יודעת מה הצעד הבא שצריכה לעשות כדי לגדול מכאן,

אולי גם אם משהו נעים, טוב לו להישאר כמו שהוא. הוא לא חייב לגדול.

אולי.

 

 

לבלוג שלי- בקצב החיים 

 

פוסטים קשורים:

בזכות הכתיבה / שירה דרוקר

מה את עושה מזה סיפור? / לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

צילום: Robin Benad

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “דרך הכתיבה”

  1. שירלי מיראכור הגיב:

    כתבת מקסים לימור ומאד נוגע

  2. ענת הגיב:

    לימור אני מזדההמאד הכתיבה היא גם עבורי סוג של פורקן אפילו תרפיה וגם אני שואלת את עצמי למה אני לא כותבת יותר.. כנראה שלא תמיד זה מתאפשר רגשית בעיקר..וגם זה בסדר.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"סימנים של אוכל לפני בדיקת ההריון (הבטא)"- טיפולי הפריון שלי

מאת : רינה רונן

18 באוקטובר 20126 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

לרוב מטופלות הפריון, אחד הדברים הכי קשים בטיפול הוא 12 הימים שמחכים עם בטן מלאה (תרתי משמע) לבצע את בדיקת הבטא (בדיקת הריון) ולקוות שהפעם יש הריון.

ב-12 יום האלו אין מעקבים, אין זריקות, יש קיר טיפוס, אכילת ציפורניים ומריטת שיער (של הראש).

להיות אמא לילד אחד

מאת : אמא לילד אחד

8 בדצמבר 201115 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

ישראלית שגרה בארצות הברית מזמינה אתכן לשתף על הבחירה או האילוץ להיות אמא לילד אחד. היא אמא לילד אחד שלא מבחירה, אך היא תשמח לשמוע מכן על העליות והירידות, על ההחלטה להיות אמא לילד אחד וכל מה שעולה.

טיפולי פוריות: אמא, כואב לי כל הגוף, תני לי חיבוק גדול

מאת : רינה רונן

18 בינואר 201116 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אמא, כואב לי עכשיו בלב ובנשמה…

התחבקתי, נצמדתי חזק המון המון פעמים והבטן לא גדלה כמו שהסברת..

הרופא נותן לי כל פעם מחדש עוד בדיקה חופרנית, עוד זריקה שאין לי כבר מה לפחד ממנה, זו השגרה.

אמא, אני לא יודעת כבר מה זה אינטימיות..

אמא, כואבת לי הבטן ולא מרוב ממתקים..

הבטן כואבת לי ממחטים שמוחדרות לבטני וחומר שמוזרק לשביב תקווה נוסף

שאולי החודש הוא החודש שלי.