דרך הכתיבה

מאת :

11 במאי 2014 | 4 תגובות

מתוך לכל אמא

 

דרך הכתיבה אין טעות.

אני כותבת את עצמי.

עצמי יכולה להיות טעות?

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות האני שלא נעים לי לחשוף,

מרושלת,

איטית,

ביקורתית,

מסורבלת.

 

דרך הכתיבה אני יכולה לשמור על מרחק מבלי להתערבל.

יש אותי ויש את 'הדבר',

אנחנו לא אחד.

אני יכולה להיות עם משהו בלי לרצות למות בגללו.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות מגעילה, מתוסכלת,

מתוסבכת ועצבנית. המסך בולע הכל.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות עם טרנינג,

שיער מרושל, בית מבולגן, בלי לצחצח שיניים.

הכתיבה לא מבקשת ממני להיות יפה ומסודרת,

היא רק רוצה שאהיה איתה.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות לא נורמלית

וזה לא מפריע לאף אחד.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להתנתק ולקחת זמן מושחת לעצמי.

'אמא כותבת עכשיו' זה תירוץ ממש מצוין.

 

כשאני כותבת אני לא מרגישה מחויבת 'להצליח' ו'להיות טובה',

רק למצוא את התדר הפנימי ולגלוש עליו.

 

אז,

למה אני לא כותבת יותר?

 

אולי המינון מספיק לי כפי שהוא,

אולי הכתיבה מעניקה לי איכות שחסרה לי, אבל לא מעניקה לי תנועה, קשר, צחוק ושמחה גדולה,

אולי אני לא משקיעה מספיק בעצמי,

אולי הראש שלי במקום אחר,

אולי זה מאמץ גדול מדי עבורי,

אולי בכתיבה אני פגיעה ולפעמים בא לי שריון,

אולי כי החשיפה קשה לי,

אולי אני לא יודעת מה הצעד הבא שצריכה לעשות כדי לגדול מכאן,

אולי גם אם משהו נעים, טוב לו להישאר כמו שהוא. הוא לא חייב לגדול.

אולי.

 

 

לבלוג שלי- בקצב החיים 

 

פוסטים קשורים:

בזכות הכתיבה / שירה דרוקר

מה את עושה מזה סיפור? / לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

צילום: Robin Benad

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “דרך הכתיבה”

  1. שירלי מיראכור הגיב:

    כתבת מקסים לימור ומאד נוגע

  2. ענת הגיב:

    לימור אני מזדההמאד הכתיבה היא גם עבורי סוג של פורקן אפילו תרפיה וגם אני שואלת את עצמי למה אני לא כותבת יותר.. כנראה שלא תמיד זה מתאפשר רגשית בעיקר..וגם זה בסדר.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

בשבילו את אלוהים

מאת : מאיה הובני שטיינמן

6 ביולי 20114 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בשבילו את אלוהים.

רואים את זה בעיניים שלו כשאת מחליפה

איתו מבטים

והוא מצפה לך שתדעי, גם אם אין לך.

הוא אומר לך: 'את

עימי,

את חשובה

ואת מיד חוזרת בתשובה'.

פתאום יש בינינו מרחב

מאת : ענבל לוי

18 במרץ 20142 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היום, כשאני אמא לילדה בת שנתיים אני יכולה להסתכל אחורה ולראות איך פעם היא ואני היינו אחת. לא הרגשתי את זה אז, היה לי קשה וכואב ועייף. חשבתי שאני לא מסוגלת לתת לה את כל כולי, בלי הבחנות וסייגים. אבל כשאני מסתכלת היום אחורה, אני רואה עד כמה היינו בלתי נפרדות. היא רק בת שנתיים, אבל כבר יש בינינו מרחב. ופתאום אני יכולה להבין שפעם הוא לא היה.

לידה במתנה – חוויה מתקנת של ניתוח קיסרי

מאת : יעל דימנשטיין

28 באפריל 201416 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

ההחלטה הנכונה עבורי היא קיסרי, אבל, הוא יתנהל אחרת!

בחיפוש אחר ניתוח "אחר", הבנתי שבעולם ישנה גישה של ניתוחים בגישה טבעית, אחרי חיפוש כיצד זה נעשה בארץ- הגעתי לאישה מיוחדת בשם מליסה בר אילן, שהסכימה לשתף אותי בחוויה האישית שלה והפנתה אותי למקורות נוספים שאוכל לקרוא ולקבל מידע נוסף.