דרך הכתיבה

מאת : לימור לוי אוסמי

11 במאי 2014 | 4 תגובות

מתוך לכל אמא

 

דרך הכתיבה אין טעות.

אני כותבת את עצמי.

עצמי יכולה להיות טעות?

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות האני שלא נעים לי לחשוף,

מרושלת,

איטית,

ביקורתית,

מסורבלת.

 

דרך הכתיבה אני יכולה לשמור על מרחק מבלי להתערבל.

יש אותי ויש את 'הדבר',

אנחנו לא אחד.

אני יכולה להיות עם משהו בלי לרצות למות בגללו.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות מגעילה, מתוסכלת,

מתוסבכת ועצבנית. המסך בולע הכל.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות עם טרנינג,

שיער מרושל, בית מבולגן, בלי לצחצח שיניים.

הכתיבה לא מבקשת ממני להיות יפה ומסודרת,

היא רק רוצה שאהיה איתה.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להיות לא נורמלית

וזה לא מפריע לאף אחד.

 

דרך הכתיבה אני יכולה להתנתק ולקחת זמן מושחת לעצמי.

'אמא כותבת עכשיו' זה תירוץ ממש מצוין.

 

כשאני כותבת אני לא מרגישה מחויבת 'להצליח' ו'להיות טובה',

רק למצוא את התדר הפנימי ולגלוש עליו.

 

אז,

למה אני לא כותבת יותר?

 

אולי המינון מספיק לי כפי שהוא,

אולי הכתיבה מעניקה לי איכות שחסרה לי, אבל לא מעניקה לי תנועה, קשר, צחוק ושמחה גדולה,

אולי אני לא משקיעה מספיק בעצמי,

אולי הראש שלי במקום אחר,

אולי זה מאמץ גדול מדי עבורי,

אולי בכתיבה אני פגיעה ולפעמים בא לי שריון,

אולי כי החשיפה קשה לי,

אולי אני לא יודעת מה הצעד הבא שצריכה לעשות כדי לגדול מכאן,

אולי גם אם משהו נעים, טוב לו להישאר כמו שהוא. הוא לא חייב לגדול.

אולי.

 

 

לבלוג שלי- בקצב החיים 

 

פוסטים קשורים:

בזכות הכתיבה / שירה דרוקר

מה את עושה מזה סיפור? / לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

צילום: Robin Benad

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “דרך הכתיבה”

  1. שירלי מיראכור הגיב:

    כתבת מקסים לימור ומאד נוגע

  2. ענת הגיב:

    לימור אני מזדההמאד הכתיבה היא גם עבורי סוג של פורקן אפילו תרפיה וגם אני שואלת את עצמי למה אני לא כותבת יותר.. כנראה שלא תמיד זה מתאפשר רגשית בעיקר..וגם זה בסדר.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכאון זה לא רגש.

מאת : לימור לוי אוסמי

19 במאי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

דיכאון זה לא רגש.

השבוע שמתי לב שיש משהו באמירה "אני בדיכאון" או "עברו עליי ימים דכאוניים" וכד', שכמו סותמת את התחושה שמסתתרת מאחורי ה'דיכאון' שאנחנו מרגישות.

דיכאון הוא איבחון שנועד לעזור לאנשי מקצוע לטפל, הוא לא תחושה.

כאשר אנחנו משתמשות במילה 'דיכאון' לתיאור של תחושה, אנחנו בעצם לא מאפשרות ביטוי, הכרה או תשומת לב, לתחושה שמאחורי הכותרת 'דיכאון' ובכך כמו חוסמות את האפשרות ליצור תנועה אשר מתרחשת כאשר אנחנו מכירות בתחושה שקיימת בתוכנו ומבטאות אותה במרחב המתאים.

להכניס הנאה, שמחה ומשמעות לשגרה האימהית אחרי לידה

מאת : יעל דורון יבין

27 בספטמבר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אחד הדברים שהיו קשים לי באימהות אחרי לידה היה הפער האינטלקטואלי ביני ובין ילדי.

במשך השנה וחצי הראשונות מאוד נהניתי לעשות עם בני הבכור הכול, התלהבתי יחד איתו מכל דבר שעשה וגילה. כמו שאומר השיר- הרגשתי שזו ילדותי השנייה !

לאט לאט, איבדתי עניין, הבנתי את הקטע, השתעממתי. הוא ביקש לחזור שוב ושוב על הדברים, בכל חזרה מגלה עוד עניין בחיים. ואני חושבת גם על עצמי. חשה רגשות אשמה שאני חושבת על עצמי ולא מתלהבת כמו פעם.

אמהות צריכות תמיכה והכלה אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

4 ביולי 201128 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

אני כותבת ממקום שבאמת לא יודע, מקום שבאמת אין לו תשובה.

אני כותבת כי יש משהו שמאוד לא ברור לי ומרגישה שאולי תוכלו לעזור לי או שאולי דרך הכתיבה אגיע לתובנה או תחושה קצת אחרת לגבי הנושא.

האם אמהות צריכות תמיכה אחרי לידה ?