אמא אנונימית הפנתה אלייי שאלה חשובה:
"האם את מכירה עוד אימהות שלאחר הלידה של הילד הראשון פשוט מרגישות שהן לא מסוגלות להביא עוד ילד?
אני אוהבת את הילדה שלי בלי סוף, רציתי פעם 3 ילדים, ואז חוויתי את המקום של אחרי הלידה, ואני מרגישה שאני לא מסוגלת לחוות אותו שוב. גם לא עוד הריון. הלידה, להבדיל, היתה מדהימה, ואני מוכנה גם עוד 10 פעמים לחוות לידה כזו. אבל הלפני, ובעיקר ה"אחרי", פשוט לא אנושיים בעיניי.
מה עושים?"
זו התשובה שלי אליה:
שאלת שאלה חשובה ונוגעת ללב. תודה ששיתפת.
את מתארת משהו שאימהות רבות חוות, גם אם לא תמיד מדברות עליו בקול רם. התחושה הזו – של לא לרצות לעבור שוב את מה שבא אחרי הלידה – היא לא נדירה, והיא לגמרי לגיטימית.
הרבה פעמים אנחנו מגיעות לאמהות עם איזשהו דימוי של איך זה "אמור" להיות – מתוך חוויות ילדות, ממה שנאמר לנו, מסרטים, משיח חברתי. אבל אז מגיע המפגש עם המציאות, שהוא לפעמים עוצמתי ומטלטל. את מתארת לידה שהייתה טובה עבורך – חוויה חיובית, שזה לא מובן מאליו בכלל – אבל את מה שבא אחריה את חווית כקשה מאוד. זה כבר מספר סיפור אחר.
הרבה נשים מתארות את התקופה שאחרי הלידה כמעין "צונאמי רגשי" או "רכבת הרים רגשית": עייפות קיצונית, סערות הורמונליות, תחושת אחריות עצומה, בדידות, איבוד זהות, ולעיתים גם חרדה או דיכאון. לפעמים אפילו בלי אבחנה ברורה, יש תחושת עומס גדולה, כאילו אנחנו לא מצליחות לנשום. אם חווית תקופה כזו – אפילו אם לא הגדירו אותה כ"דיכאון אחרי לידה" – הגוף והנפש שלך זוכרים את זה. זה טבעי שיהיה בך מנגנון הגנה שאומר: "אני לא מוכנה להיכנס לזה שוב."
חשוב לי לומר לך שני דברים מרכזיים:
את לא לבד. באמת. יש נשים רבות שמרגישות בדיוק ככה – שהחוויה של התקופה שאחרי הלידה הייתה כל כך קשה, עד שהן לא רואות את עצמן עוברות אותה שוב. זה לא הופך אותך לפחות אימא, ולא פחות אוהבת. זה רק אומר שאת אנושית, ואת זוכרת כאב.
הכאב הזה לא חייב לחזור באותה צורה. הרבה פעמים, כשיש התבוננות אמיצה וכנה על מה שהיה קשה – וגם עיבוד רגשי של החוויה – אפשר בהמשך הדרך להרגיש אחרת. זה לא אומר שאת חייבת להביא עוד ילד. אבל זה כן אומר שאפשר לבדוק, בבצורה עדינה ועם הרבה סקרנות, מה בדיוק היה קשה. מה גרם לך להרגיש כל כך לא אנושית. האם זו הייתה תחושת בדידות? העדר תמיכה? חוסר שינה קיצוני? אובדן של עצמך? הפער בין מי שחשבת שתהיי לבין מי שהיית בפועל? ומשם לבדוק מה יכול לעזור לך בפעמים הבאות. יש לא מעט אמהות שהרגישו בדיוק כמוך וחוו אחרת את התקופות שאחרי הלידות הבאות.
לפעמים, כשיש הבנה מדויקת יותר, אפשר גם להיערך אחרת. לדעת לבקש עזרה. לדעת להגיד מה את צריכה. לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור לשחרר משהו מהחוויה הקשה ההיא, כדי שהיא לא תנהל אותך בהווה.
ולפעמים – וזה גם בסדר גמור – מגיעה הבנה פנימית: ילד אחד זה מה שנכון לי. זה מה שנכון לנו. וזה מספיק. מתוך בחירה, לא מתוך פחד. במקום כזה, טיפול רגשי יכול לעזור להשלים עם הבחירה ולהפחית את מידת האשמה.
אני מציעה לך לא למהר לשום החלטה – אבל כן להקשיב לרגש, לחקור אותו, לא לברוח ממנו. כי מתחת לפחד הזה יש גם חכמה עמוקה. ולפעמים, כשנותנים לה מקום, דווקא אז מתפנה מקום לבחירה חופשית, פחות מונעת מטראומה.
אני כאן, אם תבחרי להעמיק. את לא צריכה לעבור את זה לבד. לימור.
לפרטים על ליווי רגשי להתלבטות עם להביא ילד נוסף
כתבי לי בווטסאפ
את מוזמנת לפייסבוק
