היריון

ליילד משפחה פונדקאית | סיפורה של מיילדת  

 

הגעתי למשמרת בוקר יום שישי, מופקדת בקבלה,

בפתח הקבלה אני רואה זוג ואישה.

'מי כאן בהריון?' שאלתי את עצמי, ומעבר לאישה עם המעיל בטן לא גדולה (הפתעה בהמשך )שאומרת בקול נושם 'יש לי צירים מהלילה ועכשיו הם מסודרים יותר, שבוע 39, לידה רביעית, אני יולדת מ ה ר'.

השלישייה מציגה את עצמה אם ביולוגית, אב ביולוגי, ואם נושאת.

העיניים מדברות  על קשר חזק, בריא, תומך, מכיל, מקבל ונותן אמון וביטחון. כל מה שאישה בלידה צריכה.

בחדר קטן אישה נושמת, אמא מעסה את הגב, אבא מחזיק את היד.

'יש לידה היום' אמרתי, והאור נכנס לחדר יחד עם דמעות של אושר ושמחה.

בחדר עומדים, זזים, נושמים, הולכים, מחפשים תנוחה שתקל, מחפשים מקלחת ומים זורמים ומקום שקט לבכות.

יחד עם הלידה יש פרידה, ויחד עם הפרידה יש התחלה חדשה.

הצירים מחליטים לתת מנוחה והלידה נעצרת,

כולם צריכים את הזמן. האמא, האבא, העובר, ובעיקר היולדת.

צריך להחליט להיפרד, לקבל החלטה עם הלחיצה האחרונה. 'אני משחררת את הילד והוא לא שלי, הוא שלהם', משפט שנאמר בחדר והעיניים נפתחות.

'נצא מהחדר?' שאלתי בשקט, 'אולי הלבד יהיה טוב?'

'לא תישארו כאן עוד רגע, אני מרגישה, הוא מגיע…'

האבא בידיים רועדות מביא  קצת מים.

 

'בואי, געי בראש שלו, תרגישי את התינוק שלך, הראש מתחיל לבצבץ', אמרה היולדת לאמא, 'היד נוגעת בראש הראש הקירח.

כולם מוכנים ושאגת הלידה מגיעה ויחד איתה  הראש. ידה של האם מונחת יחד איתי, מיילדות את התינוק שלה, כתפיים יוצאות היישר לידיה  של האם הביולוגית.

4 קילו של עוצמה וגאווה.

שקט דממה, הרבה רעש פנימי,

ניתוק הטבור, חולצה מופשלת, חום של אמא שלו שיילדה אותו,

שליה יוצאת, ויחד איתה הדמעות של האם הנושאת.

מבט מופנה הצידה לראות מה קורה שם, מי זה שהחזקתי בתוכי,

קדושה של רגע, דממת החיים, בכי של תינוק המפר את השקט .

תודה  לכם שנתתם לי להיות שם בשבילכם.

 

פוסטים נוספים שקשורים למיילדות:

מסיבה קיסרית / מינדי לוי

למה כל מיילדת היא בעצם אישה פמיניסטית / חנה ספרן

מי תהיה מיילדת הבית שלי? / שירה דרוקר

 

צילום: Anatoly Tiplyashin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ