ליילד משפחה פונדקאית | סיפורה של מיילדת  

מאת : ורד דלאל

21 במאי 2014 | 0 תגובות

מתוך הריון, מחלקת יולדות

 

הגעתי למשמרת בוקר יום שישי, מופקדת בקבלה,

בפתח הקבלה אני רואה זוג ואישה.

'מי כאן בהריון?' שאלתי את עצמי, ומעבר לאישה עם המעיל בטן לא גדולה (הפתעה בהמשך )שאומרת בקול נושם 'יש לי צירים מהלילה ועכשיו הם מסודרים יותר, שבוע 39, לידה רביעית, אני יולדת מ ה ר'.

השלישייה מציגה את עצמה אם ביולוגית, אב ביולוגי, ואם נושאת.

העיניים מדברות  על קשר חזק, בריא, תומך, מכיל, מקבל ונותן אמון וביטחון. כל מה שאישה בלידה צריכה.

בחדר קטן אישה נושמת, אמא מעסה את הגב, אבא מחזיק את היד.

'יש לידה היום' אמרתי, והאור נכנס לחדר יחד עם דמעות של אושר ושמחה.

בחדר עומדים, זזים, נושמים, הולכים, מחפשים תנוחה שתקל, מחפשים מקלחת ומים זורמים ומקום שקט לבכות.

יחד עם הלידה יש פרידה, ויחד עם הפרידה יש התחלה חדשה.

הצירים מחליטים לתת מנוחה והלידה נעצרת,

כולם צריכים את הזמן. האמא, האבא, העובר, ובעיקר היולדת.

צריך להחליט להיפרד, לקבל החלטה עם הלחיצה האחרונה. 'אני משחררת את הילד והוא לא שלי, הוא שלהם', משפט שנאמר בחדר והעיניים נפתחות.

'נצא מהחדר?' שאלתי בשקט, 'אולי הלבד יהיה טוב?'

'לא תישארו כאן עוד רגע, אני מרגישה, הוא מגיע…'

האבא בידיים רועדות מביא  קצת מים.

 

'בואי, געי בראש שלו, תרגישי את התינוק שלך, הראש מתחיל לבצבץ', אמרה היולדת לאמא, 'היד נוגעת בראש הראש הקירח.

כולם מוכנים ושאגת הלידה מגיעה ויחד איתה  הראש. ידה של האם מונחת יחד איתי, מיילדות את התינוק שלה, כתפיים יוצאות היישר לידיה  של האם הביולוגית.

4 קילו של עוצמה וגאווה.

שקט דממה, הרבה רעש פנימי,

ניתוק הטבור, חולצה מופשלת, חום של אמא שלו שיילדה אותו,

שליה יוצאת, ויחד איתה הדמעות של האם הנושאת.

מבט מופנה הצידה לראות מה קורה שם, מי זה שהחזקתי בתוכי,

קדושה של רגע, דממת החיים, בכי של תינוק המפר את השקט .

תודה  לכם שנתתם לי להיות שם בשבילכם.

 

פוסטים נוספים שקשורים למיילדות:

מסיבה קיסרית / מינדי לוי

למה כל מיילדת היא בעצם אישה פמיניסטית / חנה ספרן

מי תהיה מיילדת הבית שלי? / שירה דרוקר

 

צילום: Anatoly Tiplyashin

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

רע לי, פשוט רע לי

מאת : אמא

23 במאי 20143 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, קושי אחרי לידה, קושי באמהות

  רע לי, פשוט רע לי. מרגישה כמו לביאה בתוך כלוב קטן, הולכת הלוך ושוב, אין מקום להסתובב, אין מקום לשאוג את השאגה העצורה בתוכי. בא לפרוץ החוצה, להשתחרר מהכבלים והסורגים, לצאת למרחבים ולא לחזור. וכמו לביאה, באינסטינקט הכי בסיסי והכי חייתי, לקחת בשיניי את הגורות יחד איתי. לרוץ איתן ולא לחשוב. פשוט לרוץ, להשתחרר, […]

כבוד לתחושות מוקדמות – חלק א'

מאת : ורד ל

20 ביולי 20112 תגובות

מתוך הריון

ההריון הזה התחיל אחרת.

אז נכון, כל הריון הוא אחר, ואני שונה בכל פעם, והסביבה היא אחרת ובלה, בלה, בלה.

ובכל זאת, משהו בתחושה שלי היה שונה.

לקח לי כמה ימים עד שהעזתי לחשוב שאולי יש פה משהו, כי כל סימן תמיד יכול להתפרש כהריון, אז קצת קשה לעקוב אחרי דברים אם הם לא "נשארים" או "מתפתחים".

ואז הופיעו קצת הפרשות ומעין תחושה עמומה בבטן, קצת כואב כזה, אבל לא ממש. לא בדיוק. לא ברור מספיק.

האם האמהוּת מביאה לנו את האושר המיוחל ?

מאת : אורית פינגלה

7 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

רגעי האושר באמהות שלובים יד ביד מרגע שהתינוק מגיח לאוויר העולם, מרגע שמביטים בו בפעם הראשונה, שומעים את הבכי הראשון, מריחים את עורו…כל דבר שנעשה בפעם הראשונה ואולי מהצד נראה בנאלי, אבל בשבילנו ההורים כל כך מיוחד, מצחיק, מרגש..כל תזוזה, חיוך, מלמול..כל פעם אנו נדהמים מחדש ביחד איתו, כמו שלו כל פעם היא הפעם הראשונה, מיוחדת..