רע לי, פשוט רע לי

מאת : אמא

23 במאי 2014 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, קושי אחרי לידה, קושי באמהות

 

רע לי, פשוט רע לי.

מרגישה כמו לביאה בתוך כלוב קטן, הולכת הלוך ושוב, אין מקום להסתובב, אין מקום לשאוג את השאגה העצורה בתוכי.

בא לפרוץ החוצה, להשתחרר מהכבלים והסורגים, לצאת למרחבים ולא לחזור.

וכמו לביאה, באינסטינקט הכי בסיסי והכי חייתי, לקחת בשיניי את הגורות יחד איתי.

לרוץ איתן ולא לחשוב. פשוט לרוץ, להשתחרר, לשחרר.

לא מצליחה אפילו לדמיין את המקום אליו אגיע, לא מצליחה לחשוב על מקום ורגע בזמן ובמרחב בהם ארצה ואוכל לעצור.

בהם אוכל לקבל כרגע אויר, מים, מנוחה, ואעז ואכתוב – שלווה.

המקום הזה לא קיים מבחינתי כרגע. אין מקום בו אני מקבלת אנרגיה, נטענת, מרגישה את גופי את נשמתי שבים אליי.

רק כלוב שסוגר עליי, המרחב והאוויר המחניקים, כל יום, עוד קצת. חונקת את דמעותיי, חונקת את שאגתי, מתפללת שהישועה תגיע. וכ"כ, כ"כ, לבד.

מוקפת אנשים סביבי, עוברים ושבים, מסתכלים בחיה המרשימה, המופלאה, בעלת יכולות רבות, בעלת חוזק ועוצמה, אך בפנים – ביני לבין עצמי – פשוט כלואה.

אפילו גורותיי והאריה שלצידי, אינם בכלוב איתי.

כנראה שיש להם כלוב משל עצמם, או שאולי הם נמצאים במרחב הפתוח. אינני יודעת.

כ"כ חנוקה שאיני בטוחה כי אני מצליחה לראות, להבחין.

פותחת עוד יום בתחושה שרק מתעצמת, ולא יודעת איך להשתחרר.

 

שיתופים נוספים של אמהות שכותבות על הקושי שלהן כרגע:

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן / אמא של שירה

רק אל תגידי שקשה / אמא טרייה

גיליתי שיש שם למה שהיה לי- דיכאון אחרי לידה / חני סער

 

תמונה: Tirza van Dijk

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “רע לי, פשוט רע לי”

  1. אישה יקרה,
    תודה, תודה, תודה שכתבת ולא נשארת עם זה לבד. את יודעת, ככשולחות לי קטעים, אני בדרך כלל מרווחת קצת בין השורות כדי שיהיה קל יותר לקריאה, אבל את הקטע שלך בחרתי להשאיר כפי שהוא כי משהו בדחיסות שבין המילים והשורות מרגישה לי מאוד משקפת את התחושה שלך כרגע.
    אני קוראת אותך ומרגישה כמה לא קל לך כרגע, זה כל כך לא פשוט להרגיש כל כך רע, כלואה בתוך כלוב.
    אני לא יודעת אם את מרגישה את זה, אבל אני שומעת גם את הכוחות שלך. הכוח שלך להסתכל למציאות בעיניים, כפי שהיא, הכוח להרגיש שמגיע לך מציאות טובה יותר, הכוח לפנטז על השלווה שמגיעה אלייך, הכוח לשלוח את מה שכתבת, הכוח להבין שמוטב להיות ביחד עם מה שאת מרגישה, הכוח לשחרר החוצה חלק ממה שתקוע עמוק בפנים.
    מגיע לך המון טוב, מקווה שתמצאי את הדרך אל הטוב הזה.

  2. מאמאיוגה הגיב:

    אמא יקרה,
    כל כך מלאת אומץ וכנות,
    ואני כל כך מזדהה איתך,
    כי גם אני מרגישה כמוך לפעמים.

    ביום שישי, ממש בסופ"ש האחרון, יצא כך ש"קיבלתי חופש" לכל היום. לא הרגשתי טוב, הילדה בבוקר היתה אצל מטפלת, ואח"כ בן הזוג לקח אותה למשפחה.
    ואני – בפעם הראשונה מאז הלידה, הייתי יום שלם איתי.
    היום הזה, ריפא אותי. עשיתי יום שלם דברים רק עם עצמי,
    ולא ידעתי אפילו כמה נזקקתי לזמן החסד הזה.
    רקדתי, בכיתי, צחקתי, כתבתי, ראיתי סרטונים מצחיקים,
    שמעתי מוסיקה עצובה ומוסיקה שעושה שמח,
    ישבתי בחוץ ובהיתי בשמיים.
    בשקט, רק עם עצמי.
    באמצע היום פתאום הבנתי כמה אין לי זמן לרגשות שלי, לתהליכים שאני עוברת. כמה אני "שמה בצד" ולא מתיחסת לדברים מאוד בסיסיים שאני זקוקה להם.
    אני, אחרי היום הזה, מאמינה בכל יישותי, שכל אישה זקוקה לזמן חסד כזה פעם בכמה שבועות.
    כי עם כל האהבה העצומה, המבורכת,
    עם כל המופלאות שבלהיות אימא ואישה,
    בכל הברכה האינסופית הזו, יש גם משהו שמרתק. מרתק מבחינת כבלים שמרתקים אותנו לברכה הזו.
    וכמו שצמח זקוק למים, לשמש, לאדמה,
    כך גם אנחנו, ואנחנו קודם כל בנות אדם (או חווה) – זקוקות לחופש, לנשימה, למקום שבו נוכל לעבד, לבטא, לשחרר, וגם פשוט לנוח.

    שולחת לך חיבוק מכל הלב, עם ברכה שתמצאי את המרחב שלך בתוך עולם המחויבויות.

  3. רעות הגיב:

    לביאה יקרה,
    שמעתי את שאגתך הנוראה.
    שמעתי שאת מרגישה שאין ברירה אלא לחנוק אותה.
    אני אשמח לשמוע אותך עוד יותר חזק,
    רעות

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סליחה שאני זו אמא שלך

מאת : אמא אנונימית

23 במרץ 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

סליחה,

אני מבקשת סליחה.

סליחה שאני זו אמא שלך,

סליחה על בילבול,

סליחה על כאב,

סליחה שעדיין לא נפתח לי הלב,

סליחה על תשישות,

להיות עוד קצת עם הרגע

מאת : לימור לוי אוסמי

17 באפריל 20140 תגובות

מתוך לכל אמא

היום הייתי עם נוגה בחי בר. נכנסנו לממד זמן אחר. הכל היה שקט, היינו לבד רק היא ואני. שתינו והטבע. ראינו את הנשרים חגים מעלינו, את יערות הכרמל מסביבנו והתקדמנו אט אט בקצב של ילדה בת שנה ושמונה חודשים.

לנצור את זה. לתעד. מבינה קצת יותר את הצלמים, שמבקשים להיות עוד קצת עם הרגע, עם חוויה פנימית שהם מרגישים ורוצים לשמר, להעמיק, לתעד, לחוות אותה בממד נוסף.

הנקה שהתחילה בקושי וכאב ולבסוף הסתיימה קצת אחרי גיל שנתיים

מאת : שלומית

9 בינואר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בבית המשכתי להניק ללא הגבלה וגם לשאוב. כ"כ כאב לי, שאמרתי לעצמי: "עכשיו אני רוצה אפידורל!" אך בכל זאת המשכתי להניק. לבסוף, הזמנתי יועצת הנקה שאישרה שאכן יש לי חלב בשפע, אך לא הועילה לי בעניין הכאבים. כשנטע היתה בת 10 ימים בלבד, כבר לקחתי אותה לרופא ילדים כדי לבדוק אם יש לה פטרייה או לשון קשורה. הרופא שלל זאת, אך שלח אותנו לבדיקה דחופה בחשד לצהבת… יועצת אחרת הורתה לי להניק רק בתנוחה צידית