תמיד אני שמש וכעת אני מעט ירח

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

4 במאי 2014 | 0 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

 

היי לימור יקרה,

בכל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל אשר מתקרב ובא אני מנסה בכל דרך להנציח בעוד פיסה בעוד מקום ולשתף אנשים שידעו שהיו לי שני אנשים במשפחה, דודי משה זהבי ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים ובן דודתי אורן כמיל ז"ל שנהרג בלבנון .

על בן דודתי {אחיו של אורן )אני לא מספרת כי הוא התאבד, לא בשירותו הצבאי  אלא אחרי הרבה זמן, אך העצב של אחיו שנהרג בהחלט קשור להתאבדות. אני מבקרת בשלושה בתי קברות…

מאז שהפכתי למשרה השווה הקשה והמאתגרת ומלאת האהבה אין סופית, כלומר מאז שהפכתי לאמא לכל החיים, אני חווה זאת אחרת. אני מבינה כל פעם מחדש שלמשה ואורן לא יהיו ילדים לא. איזה קושי עצום.  סבתי וסבי נפטרו אך דודי ודודתי אנשים חזקים ששורדים את החיים . קושי רב עם חור בלב עצום. לאבד שני בנים. תהום פתוחה שלא נסגרת.

אני, תמיד אני שמש וכעת אני מעט ירח. שיר (ילדתי בת ה 3 ) תוהה איך אמא קצת עצובה ? לא הסברתי לילדתי הקטנה, אני מחכה שתגדל, כל החיים לפניה וכל החיים היא תדע מי הם היו.

רוצה להסתגר בקונכייה ורגע להיות בשקט שלי אך החיים מכתיבים אחרת והקונכייה תחכה

יש בי הרבה מילים ורגשות, רוצה לפרוק אך משהו בי תקוע לפתע, סגור ומסתגר. עצור.

 

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2014.

 

ימים עצובים

צפונים בי אלפי מילים

חייבת לכתוב
השעון מראה 04:19
הזמן עובר

שיניתי סטאטוס
ואתם עמוק באדמה
קבורים שם
צעירים לנצח

כל שנה
אני אזכור ואנציח אתכם
באצטדיון ליבי שמור לכם
מקום של כבוד
מקום יקר

מפזמת בראשי את התפילה של הרב
מחר בבית העלמין
אל מלא רחמים
כבכל שנה מקיימת עם עצמי תחרות
האם אני זוכרת היטב את המילים

מרכינה ראשי
לאלה שבמותם ציוו לנו את החיים
יהי זכרם ברוך

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה / סשה חזנוב

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום

4 בינואר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

זה מאתגר יותר להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום.

היציאה מהבית הופכת להיות כמו איזה פרק ב'משימה בלתי אפשרית',

אנחנו לבד ולא פוגשות חברות או מטיילות סתם בחוץ.

הבית מחומם יותר ודחוס יותר, ואין את האוויר, הרוח והשמש שמכניסים נשימה.

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה, ומשהו בלב שלי נמחץ

מאת : נופר בצר שחר

31 ביולי 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, תחושות מגוונות אחרי לידה

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה.
היא ינקה עד שנגמר, וגם כשנגמר הייתה שמה על הציצי ראש עם המוצץ ומתמסרת. 
מתמסרת לחיבוק, לערסול, נרדמת בכיף שלה בכרבול הזה.
והוא דעתן, אין לו זמן לחיבוק, לפינוק. הוא צריך לגדול ומהר.
להספיק לזחול, לטפס, לעמוד, לשבת.
ושוב להספיק למשחק הבא.

האם את יכולה לשחרר את הפחד לקראת הלידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בינואר 20112 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

לא פעם אני שומעת נשים לפני לידה או אחריה אומרות "הייתי רוצה לשחרר את הפחד מהלידה, אני מרגישה שזה מה שיכול לעזור לי להגיע לחוויית לידה טובה יותר" או אומרות "אני מרגישה שהעבודה שלי לקראת הלידה הבאה, זה ללמוד איך לשחרר את הפחד".

אותן נשים מרגישות שהפחד מהלידה מהווה עבורם חסם, המונע מהן לחוות את הלידה בדרך שהיו רוצות, ומרגישות ששחרורו יכול לאפשר להן להיות בתהליך לידה שמתאים להן יותר.