התבוננות עצמית בהורות

תמיד אני שמש וכעת אני מעט ירח

 

היי לימור יקרה,

בכל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל אשר מתקרב ובא אני מנסה בכל דרך להנציח בעוד פיסה בעוד מקום ולשתף אנשים שידעו שהיו לי שני אנשים במשפחה, דודי משה זהבי ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים ובן דודתי אורן כמיל ז"ל שנהרג בלבנון .

על בן דודתי {אחיו של אורן )אני לא מספרת כי הוא התאבד, לא בשירותו הצבאי  אלא אחרי הרבה זמן, אך העצב של אחיו שנהרג בהחלט קשור להתאבדות. אני מבקרת בשלושה בתי קברות…

מאז שהפכתי למשרה השווה הקשה והמאתגרת ומלאת האהבה אין סופית, כלומר מאז שהפכתי לאמא לכל החיים, אני חווה זאת אחרת. אני מבינה כל פעם מחדש שלמשה ואורן לא יהיו ילדים לא. איזה קושי עצום.  סבתי וסבי נפטרו אך דודי ודודתי אנשים חזקים ששורדים את החיים . קושי רב עם חור בלב עצום. לאבד שני בנים. תהום פתוחה שלא נסגרת.

אני, תמיד אני שמש וכעת אני מעט ירח. שיר (ילדתי בת ה 3 ) תוהה איך אמא קצת עצובה ? לא הסברתי לילדתי הקטנה, אני מחכה שתגדל, כל החיים לפניה וכל החיים היא תדע מי הם היו.

רוצה להסתגר בקונכייה ורגע להיות בשקט שלי אך החיים מכתיבים אחרת והקונכייה תחכה

יש בי הרבה מילים ורגשות, רוצה לפרוק אך משהו בי תקוע לפתע, סגור ומסתגר. עצור.

 

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2014.

 

ימים עצובים

צפונים בי אלפי מילים

חייבת לכתוב
השעון מראה 04:19
הזמן עובר

שיניתי סטאטוס
ואתם עמוק באדמה
קבורים שם
צעירים לנצח

כל שנה
אני אזכור ואנציח אתכם
באצטדיון ליבי שמור לכם
מקום של כבוד
מקום יקר

מפזמת בראשי את התפילה של הרב
מחר בבית העלמין
אל מלא רחמים
כבכל שנה מקיימת עם עצמי תחרות
האם אני זוכרת היטב את המילים

מרכינה ראשי
לאלה שבמותם ציוו לנו את החיים
יהי זכרם ברוך

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה / סשה חזנוב

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ