תמיד אני שמש וכעת אני מעט ירח

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

4 במאי 2014 | 0 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

 

היי לימור יקרה,

בכל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל אשר מתקרב ובא אני מנסה בכל דרך להנציח בעוד פיסה בעוד מקום ולשתף אנשים שידעו שהיו לי שני אנשים במשפחה, דודי משה זהבי ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים ובן דודתי אורן כמיל ז"ל שנהרג בלבנון .

על בן דודתי {אחיו של אורן )אני לא מספרת כי הוא התאבד, לא בשירותו הצבאי  אלא אחרי הרבה זמן, אך העצב של אחיו שנהרג בהחלט קשור להתאבדות. אני מבקרת בשלושה בתי קברות…

מאז שהפכתי למשרה השווה הקשה והמאתגרת ומלאת האהבה אין סופית, כלומר מאז שהפכתי לאמא לכל החיים, אני חווה זאת אחרת. אני מבינה כל פעם מחדש שלמשה ואורן לא יהיו ילדים לא. איזה קושי עצום.  סבתי וסבי נפטרו אך דודי ודודתי אנשים חזקים ששורדים את החיים . קושי רב עם חור בלב עצום. לאבד שני בנים. תהום פתוחה שלא נסגרת.

אני, תמיד אני שמש וכעת אני מעט ירח. שיר (ילדתי בת ה 3 ) תוהה איך אמא קצת עצובה ? לא הסברתי לילדתי הקטנה, אני מחכה שתגדל, כל החיים לפניה וכל החיים היא תדע מי הם היו.

רוצה להסתגר בקונכייה ורגע להיות בשקט שלי אך החיים מכתיבים אחרת והקונכייה תחכה

יש בי הרבה מילים ורגשות, רוצה לפרוק אך משהו בי תקוע לפתע, סגור ומסתגר. עצור.

 

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2014.

 

ימים עצובים

צפונים בי אלפי מילים

חייבת לכתוב
השעון מראה 04:19
הזמן עובר

שיניתי סטאטוס
ואתם עמוק באדמה
קבורים שם
צעירים לנצח

כל שנה
אני אזכור ואנציח אתכם
באצטדיון ליבי שמור לכם
מקום של כבוד
מקום יקר

מפזמת בראשי את התפילה של הרב
מחר בבית העלמין
אל מלא רחמים
כבכל שנה מקיימת עם עצמי תחרות
האם אני זוכרת היטב את המילים

מרכינה ראשי
לאלה שבמותם ציוו לנו את החיים
יהי זכרם ברוך

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה / סשה חזנוב

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלב שלי ישן לצידי

מאת : רקפת לרר

22 במרץ 20130 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

הלב שלי ישן לצידי.

ריסיו ארוכים,

לחייו אודם,

נשימותיו קצובות

מתוקות.

שם הציור: "התגלות- חשיפה"

מאת : אהלה מוזיקנט

23 במאי 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.

ביצירה הזו משולב צילום שלי שנעשה מייד אחרי לידת בני והוא מבטא את התחושה שהייתי מוסתרת על-ידי צעיפים רבים ולאט לאט נחשף טפח ועוד טפח עד שיכולתי להתגלות/להיחשף במלואי!

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

מאת : שירה דרוקר

16 באפריל 20112 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.