'אבל למה?'  או  'איך שיחת חולין משנה כיוון…'

מאת :

1 ביוני 2014 | 6 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

 

היה לי זיכוי לתכשיט שקיבלתי מתנה. טיילתי עם העגלה של התאומים והסתכלתי מבעד לזכוכית בדוכן התכשיטים. מחפשת משהו שימצא חן בעיניי. ואז המוכרת ניגשת. מחייכת. שואלת בני כמה הקטנים והשמות. ואומרת 'תיקחי שרשרת עם תליון ודמויות ילדים'.

ואני אומרת 'לא תודה' ומחפשת משהו אחר לגמרי.

והיא מספרת שגם לה יש בנות תאומות. ומספרת עוד על ילדיה ושוב שואלת למה אני לא רוצה כזו שרשרת.

ושוב אני מסרבת בנימוס והיא שוב שואלת 'למה'. ואני מתחמקת. ובוחרת משהו אחר והיא אומרת 'יש מבצע אולי בכל זאת תיקחי גם את השרשרת עם דמויות הילדים' ואז היא שואלת אם הקטנים הם הלידה הראשונה שלי. ואני אומרת שלא, ואז היא שואלת מה יש לי בבית. ואני משיבה שאין ומספרת שעברתי לידה שקטה של תינוק מת. אם היא כל כך שואלת שתתמודד בעצמה עם התשובות.

היא אורזת את הסט שבחרתי והיא קצת בשוק. לא מרימה עיניים להסתכל עליי אבל ממלמלת שתזכור אותי לתמיד… ואני מקווה שהיא גם תזכור לא לשאול יותר 'למה' כי אני כבר שואלת מספיק 'למה זה קרה'?, 'למה זה קרה לנו'?, 'למה למה למה'.

והדמעות ממלאות את העיניים והקטנטנים מחייכים אליי מהעגלה. והלב – הלב לא מוצא נחת או רגע של שקט. באמת למה..

 

אמהות נוספות כותבות על אובדן הריון:

סיפור הילדה של אמרי דוד / גליה

שנתיים בלי התינוקת שהיתה יכולה להיות לי / נירה טל

נשים שמעניקות ליווי ותמיכה ב'לידה שקטה' / שיר גלבוע

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך לאתר, להשתתף בדיונים בדף הפייסבוק ולהירשם לעדכונים במייל medabrot.imahut@gmail.com

 

צילום: Anna Dziubinska

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

6 תגובות ל- “'אבל למה?'  או  'איך שיחת חולין משנה כיוון…'”

  1. נעה שפר הגיב:

    יקרה,
    שולחת חיבוק גדול.
    רק לומר שגם לי יצא לענות תשובות שהשתיקו כמה מתעניינות למיניהן… יש בזה משהו משחרר 😉
    ״בהריון?״
    ״לא, אחרי הפלה״
    -שתיקה-

  2. אנונימא הגיב:

    חיבוק אהובה יקרה
    3>

  3. בריג'יט הגיב:

    מאחלת לך ריפוי בגוף ובנפש. שתצליחי לעבד את כל הרגשות הקשים שבאים עם האובדן. שבכל פעם שעולה בך הספק או שאלות שמורידות אותך לבור שחור שתזכרי שהכל עוד פתוח לפנייך מה שקרה לך לא מעיד כלום על מה שיהיה.
    הלוואי שפעם הבאה מוכרת תשאל אותך על תליון של תאומים זה לא ירעיד את עולמך אלא תראי את השאלה כשאלה סתם

  4. גמאני הגיב:

    כמעט שנתיים אחרי "הלידה השקטה" של ביתי בשבוע ה40 להריוני, ועדין אחת השאלות הנפוצות שהכי חונקות אותי זה "כמה ילדים יש לך?".
    בהתחלה היה חונק לגמרי, כיום מעיזה בראש מורם גם לענות …
    ומוסיף המחנק ומופיע שוב במפגש עם כתיבת קורות חיים או שאלונים שונים בהם מתבקשת אני לציין את מספר ילדי…

    בתקווה לפחות "לידות שקטות" ליותר אנשים רגישים…

  5. Aileen הגיב:

    Damn, I wish I could think of soimnhetg smart like that!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מהי תאומות? הצד שלהם והצד שלי

מאת :

13 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

תאומות – היא השוואה בלתי פוסקת. לא, לא של ההורים. שלנו. אחד מול השני, כל הזמן. השוואה שיוצרת לפעמים תחרות ולפעמים ויתור מראש. אם הוא כל כך טוב בזה, אני אפילו לא מנסה.

תאומות – היא חברות לעד, לטוב ולרע, אין שחרורים. אין התנתקות (גם אם לא נמצאים ביחד) .

כמה תובנות על לידת בית

מאת :

18 במאי 20117 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כן, זה נכון שהכאב הולך ונשכח. זה נכון ומעודד ומחזק. אני כבר מסוגלת לדבר על הלידה כעל חוויה מדהימה… חוויה שכל מי שזוכה להיות חלק ממנה נולד מחדש. לא רק התינוק.

אני מרגישה גאווה גדולה בכל פעם ששואלים אותי על הלידה. אני משתפת בכיף בסיפור. אני מקבלת בכיף מחמאות על אומץ וכוח סבל. כבוד גדול.

אמא ספורטיבית !! בנגיי, וולטרן, כרית חימום וחיוך גדול

מאת :

27 בינואר 20118 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

לפני שבועיים כתבתי איך אני וספורט לא ממש חברים טובים, תיעדתי את רשימת מנויי לחדרי הכושר בסביבה ויכולתם אפילו להציץ אל ארון הבגדים שלי למדף בגדי הספורט שלרובם עדיין מחובר טיקט….. על הטור הזה קיבלתי הרבה מיילים ושיחות טלפון מחברים, בעיקר חברות, שצחקו ובעיקר הזדהו…וכאילו קיבלו ממני אישור להתבטל….