אליסה בארץ הפלאות- על אוכל, שפע, רעב ותשוקה

מאת : ג'ני גיטלבנד

29 ביוני 2014 | 2 תגובות

לקח לי זמן לגלות שלהיות חנוקה ממש לא עושה לי טוב

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

 

I want it all 

חנוכה, סופגנייה עם ריבה, שירים למכבים והנה אני ילדה בת שש, מישהו לוקח את כף ידי בעדינות ומניח על אצבעותיי מטבעות זהב. שואלים אותי מה הייתי רוצה לקנות ב"חנוכה גילד"?

הבטתי בסקרנות וקפצתי על ההזדמנות ועניתי בהתלהבות : דובי ענק, ו…אממ.. גם בית ברביות,  ו… וגם בובה מהלכת וגם צבעי פנדה חדשים עם כל… הצבעים שיש.

לא הייתי צנועה. לא אמרתי שטוב לי עם מה שיש. לא הייתי מנומסת. לא חייכתי את החיוך הביישני  ואמרתי שאני לא רוצה כלום. קיבלתיאת המבטים שאומרים לי שאני מגזימה. עניתי את התשובה הלא נכונה. הרצונות שלי הם "יותר מידי" וגם כנראה שדמי החנוכה לא יספיקו לזה. רציתי להגיד להם אני רוצה לטרוף את העולם להגיע לפסגות ושמישהו יענה לי בחזרה  – "נשמע טוב. לכי על זה ! ".

לשמחתי ה רעב שלי נשאר, תמיד שאפתי לצמוח מעלה, עם שורשים איתנים והרעיון של התפשרות והצטמצמות לא התקבלו אצלי בצורה יפה.

 

פסטה ברוטב שמנת פטריות ומרנג לימון עם גלידה

עד שלא פגשתי את חמותי לא הבנתי מה הסיפור של אנשים עם אוכל. תמיד אכלתי כי צריך, כי הגיע הזמן לארוחת הבוקר או הצהריים, אבל אף פעם לא השתוקקתי למאכל מסוים. ואז הגיע הרגע שנכנסתי למטבח של חמותי.

יום שישי מגיע ואיך שיוצאים מהמעלית, יש ניחוחות של אוכל ביתי באוויר. המערכת שולחת פקודה מרגשת לתוך הבטן "כוננות שפע", כמו ילדה טובה אני מתכוננת.

טעמים של מלוח, מתקתק שמשתלב עם פיקנטיות עדינה ואיזה חמצמצות מפתיעה לפעמים, הצבעים, המרקמים והאהבה שלה לבישול, מרקדים ביחד בתוך כל אחד מהמאכלים. איזה שפע!

יש תמיד הכל מהכל ותמיד הרבה מעבר למה שצריך, סלט קצוץ עם רוטב ממש טעים שאין לי מושג מה יש בפנים, סלט חצילים, פטריות מוקפצות, סלט גזר וסלט תפוחי אדמה. אחריהם מרקדים בחמימות שני סוגי מרקים, לידם פסטה ברוטב שמנת פטריות, אורז, תפוחי אדמה ובטטות. לידם קציצות, בדרך כלל גם שניצלים (כי על זה הנכדים לא מוותרים) מנות צמחוניות ועוד איזה מנה מיוחדת שמישהו מהמשפחה מאוד אוהב. ולפינאלה גלידות בשלל צבעים, עוגת תפוחים, עוגת פסיפלורה ומרנג לימון.

כך לראשונה מצאתי את עצמי בסיטואציה שאני מכושפת ומוקסמת, משתוקקת למאכלים ולא יכולה לוותר על כלום. תחושת השפע ושהכל אפשרי,שהעולם והטעמים פתוחים ופרוסים בפני, שיש מגוון אדיר, שקיים שפע כזה בחיים האמיתיים, את כל זה מצאתי בעולם האפשרויות הבלתי נגמרות במטבח של חמותי. התחושה שמותר לי דובי ענק, בית ברביות, ובובות מהלכות, וצבעי פנדה במארז של עשרים וארבעה צבעים, מתוק, מלוח וחמצמץ. הרגשתי שאני צריכה לטעום מכל זה ועכשיו, כי אולי כל זה חלום וזה ייגמר.

 

לראשונה אכלתי לא מתוך רעב אלא מתוך כמיהה, השתוקקות, סקרנות ותאווה, נגלה לפני עולם של טעמים וריחות שלא פגשתי מעולם. הייתי יוצאת מכל ארוחה בקושי גוררת את עצמי החוצה, בכל פעם מבטיחה שזאת הייתה הפעם האחרונה שאני במצב שעוד חלקיק חמצן שינסה להיכנס עכשיו לבטני יפוצץ אותי לחלקיקים.

לטעום מהכל מבחינתי היה לחיות את החיים עד הסוף. ולבלוע את החיים עד הטיפה האחרונה נחשב למשהו שיעשה לי טוב. לא משנה שסבלתי מאוד מתחושת המחנק אחרי שבלעתי את כל העולם והדבר האחרון שזה עשה לי זה להרגיש טוב.

לקח לי זמן לגלות שלהיות חנוקה ממש לא עושה לי טוב, ושהשפע הוא ביכולת לבחור. גיליתי שאני יכולה לקחת take away  בקופסא ושבשבוע הבא שוב יהיה נשף טעמים מסעיר לא פחות. הבנתי שאני כבר לא בת שש ושאני כבר יכולה להרשות לעצמי לכבוש עולמות ולהחליט איפה יהיה הגבול (והוא עובר הרבה לפני התחושה שאני לא מסוגלת לגרור את עצמי אפילו עד הדלת). רק אז שאלתי את עצמי ובדקתי מה אני רוצה כרגע, מה אני לא רוצה בכלל, איזה עוגה מאוד מתחשק לי, או אולי אני כבר שבעה כרגע אז די. הגבול הזה משתנה כל הזמן אני משתדלת שיישאר גמיש ולהישאר סקרנית ולא לדעת מראש מהו, כדי לגלות אותו כל פעם מחדש. לפעמים הוא מדויק וברור, לפעמים הוא עמום ויש ערפל שעוטף אותו, אז אני ממש הולכת לאט כדי להרגיש אותו. יחד עם הגמישות במקומות מסוימים הוא נשאר פנימי והוא שלי.

 

 

ג'ני גיטלבנד– לגעת ב רעב .מלווה בהתמודדות עם אכילה רגשית ודימוי גוף. מפגשים אישיים |  סדנאות קבוצתיות.ג'ני גיטלבנד

פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת על ידי ה-EABP (הארגון הישראלי והאירופאי לפסיכותרפיה גופנית)

מטפלת באמצעות: תנועה, מגע, שיחה, נשימה והתמקדות.  050-881-3936   jenny2dance@gmail.com

הסדנא הקרובה תתקיים ב30.7.14

 

 

כתיבה נוספת על הקשר שלנו עם הגוף :

פצפונת / ג'ני גיטלבנד, פסיכותרפיסטית גופנית

הגוף שלי ואני נפגשים ומדברים / שירה דרוקר

מה הקשר בין חנות בגדים, שומנים ונשים אחרי לידה ? (ולא מה שאת חושבת) /לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר ומלווה נשים.

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק  ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

צילום: Natalie Bedacht

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “אליסה בארץ הפלאות- על אוכל, שפע, רעב ותשוקה”

  1. קרן ברודרס הגיב:

    ג'ני יקרה, התגעגעתי.. איזה כשרון יש לך לתאר בכל כך מעט מילים מדויקות תהליכים ארוכים ומורכבים.. גם אני עברתי תהליך שכזה מול האוכל של אמו של החבר הראשון (אז הייתי חוזרת לנשום אחרי ארוחת שישי רק בראשון בבוקר) והיום חמותי.. כמה חופש יש בבחירה (למרות שעד היום, בעיקר כשאני עייפה, אני עוד מועדת, מזל שבן זוגי עוזר לי בחמלה וברגישות לשים לב ולעצור לפני שקוצר הנשימה מופיע..) חיבוק גדול, קרן

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך אתן מתמודדות ?

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

3 בינואר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

הכוחות שלי….

אני צריכה לאגור כוחות ולא יודעת כיצד, אני אמא לכל החיים וזאת הבנתי מיד , לעיתים אני מרגישה שכולנו אמהות חד הוריות, הכל מוטל על הכתפיים שלנו, התינוקת, הבית, הסידורים, העבודה, החיים האהבה, המראה האוכל הכל, ואין אין עזרה.

פעם היו גרים יחד בשכונות וכולם עזרו לכולם והסבתות היו שם לטפל לשמור ולתמוך .והיום…..הסבתות עובדות עצמאיות , יש להן לו"ז צפוף ואנו נותרנו לבדנו, מנסים לאגור כוחות , לשאוב כוחות ויחד עם כל זה לתת לקטנה שלנו {בת 10 חודשיים} את כל האהבה והיחס החם שניתן לתת.

אז, למה יצאתי למסע בכלל ? לידה טבעית- מסע אישי.חלק 4

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 201020 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

מהמקום שאני נמצאת בו, שאני פוגשת אמהות אחרי הלידה, אני רואה שאותן אמהות ששמעו את האמירה הזאת בקורס הכנה ללידה, במשפחה או מחברות, מגיעות ללידה במחשבה של "אני יכולה. כל אישה יכולה. זה הטבע שלנו ללדת ללא אפידורל. אם נשים אחרות יכולות ללדת בלי אפידורל, אז גם אני יכולה". ואז- הלידה לא מתפתחת לפי התכנון, האכזבה והתסכול בשיאם והנה, עוד מתכון ללידה טראומטית (כאילו שחסרים מתכונים…).

ילד שלי, בוא אליי הביתה

מאת : אפרת

19 באוקטובר 2012תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כשעצוב לי וקשה, כשרע לי על הלב ואני לא מצליחה לראות את ההתקדמות אלא רק את הקשיים, אני פותחת את מה שכתבתי כאן באתר וקוראת את התגובות שלכן נשים יקרות.

הבן שלי עדיין לא חזר הביתה אבל הוא כבר לא מונשם, הוא ער, בוכה ועוד בוכה בגלל כאבים בטן עזים (כך לפחות כך אומרים הרופאים אבל רק לאל הפתרונים).

עברו חודשיים מאז שילדתי אני יודעת שקרה לנו נס מאוד גדול – הוא הורד ממכונת ההנשמה והוא כמו ילד רגיל עכשיו רק עם חמצן באף ומערכת עיכול לא בריאה עדיין.

הוא לא ילד רגיל, את זה אני יודעת. הוא מחובר למכשירי ניטור, ניזון דרך זונדה ומקבל חמצן בכמויות שאני מקווה שלא יזיקו לו בהמשך למרות שאין שום ברירה אחרת.