אני רוצה לתקתק

מאת :

8 ביוני 2014 | תגובה אחת

כנראה שהגעת לעולם הזה גם כדי ללמד אותי שיעור בסבלנות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

אני רוצה לתקתק.

אני רוצה לתקתק כמו שהייתי רגילה: עבודה, לימודים, יוגה, חברות, לרוץ את החיים האלו, להספיק, להיות בהיי.

אני רוצה לישון רק 6 שעות ולקום רעננה ולשים מייק אפ ולהסתדר בשתי שניות ולהיות הכי הכי.

 

אני רוצה לתקתק גם אותך, את ההסתגלות שלך לגן, את העבודה החדשה שלי, את הנסיעות בפקקים את הפליי דייטס ואת החלפת החיתולים.

 

אז אני רוצה.

אבל אותך אי אפשר לתקתק. יש לך מקצב משלך, חייכני ומיוחד, שעכשיו אומר לי עצרי! דרך שלשולים והקאות ודרך מטפלת שמתקשרת באמצע יום עבודה. אני מזכירה לעצמי שקודם אמרת לי שתתהפכי רק ששאת תחליטי. זה אותו מקצב עדין ומיוחד ששמור רק לך, "בשאנטי באנטי" כמו שאני אוהבת לומר מאז שנולדת.

 

אני צריכה להפנים שאני חייבת לתת לזמן זמן, לתת לך להשתלב. החיים עכשיו הם לא מה שהיה:

לא מה שהיה לפני המקסם שנוצר עת הגעת לעולם, לא מה שהיה בחופשת הלידה,  ובטח לא מה שהיה כשיכולתי לחשוב רק על עצמי ויכולתי ליפול ולקום והיתה לכך השפעה בעיקר על עצמי.

 

אבל עכשיו זאת את, יצור מתוק שנותן את הטון. ואת התקתוקים אני יכולה להשאיר לפנטזיה או לכל היותר להיות יעילה יותר, אבל אין להם באמת מקום כי לזמן יש משקל, לתהליך, להסתגלות. בעיקר לטבע שלך.

 

יפה שלי, אין דרך להסביר את הלב שמתרחב לנוכח החיוך שלך, את ההתפעלות מזחילתך על שש, צהלות השמחה כשהסכמת להתהפך. רק את יכולה לגרום לי להתעורר להנקה ברבע לחמש ובכל זאת לשמוח מגרגורי האושר הקטנים שלך.

כנראה שהגעת לעולם הזה גם כדי ללמד אותי שיעור בסבלנות.

 

לבלוג של אמא של רעותי

 

עוד אמהות כותבות על פערים בקצב בהורות:

להיות עוד קצת עם הרגע / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.

איזו מין אמא אני, שלאחרונה מחפשת רק שקט? / ענת

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך לאתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לרשימת התפוצה דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “אני רוצה לתקתק”

  1. אנונימא הגיב:

    מה אומר, אימא של רעותי,
    מזדהה מהמקום שלי,
    בעבר גם חשבתי שאני "תקתקנית", ואחרי שפיצית נולדה לקח לי שעה לצאת מהבית במקום 5 דקות… עד היום, והיום היא כבר גדולה, זה לוקח זמן. כאילו משהו ביכולת התארגנות שלי השתנה.
    מעבר לזה – איתך. הכל משתנה. היום זה כבר לא אני לעצמי. זוכרת שבחודשים אחרי הלידה, הייתי מתעצבנת על עצמי, על כך שאני לא מרשה לעצמי להתעצבן, כדי שהקטנה לא תשמע אותי כועסת (על השכנים, על אבא שלה, על החיים…) 🙂
    מרגישה שהשיעורים הכי חזקים שלי בחיים, הם עם ומול הילדה שלי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיות אמא: החיים לפני הלידה ואחריה

מאת : קרן נחמיאס

6 באפריל 20110 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

לפני כמה ימים היה לי רגע קטן של שקט, 5 דקות בלי עבודה, בלי הילדה, בלי הבעל, בלי סידורים. 5 דקות לעצמי, 5 דקות שלמות שנראו כמו נצח, בחמש דקות האלו חוץ מלנוח כמובן, יצא לי לחשוב על החיים שלי לפני שהפכתי להיות אמא והחיים היום.

אז שלא תבינו לא נכון, זה ממש לא פוסט מתלונן על החיים היום או כמיהה לחיים שהיו אלא פוסט שעומד על ההבדלים המשמעותיים בין שני העולמות, הרי לא ממש מבינים את השינוי שהולך לקרות, גם כשנמצאים בחודש תשיעי רגע לפני לידה.

על ההצגה 'יומן הריון' של הילה שרעף גלסר

מאת : הילה שרעף גלזר

14 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הריון, יומן הריון

כל כך הרבה פחדים התעוררו: "אני מתאימה ?" "בשלה ?" "מחוברת ?" והרבה חוסר סיפוק מעצמי. עלה בי גם: " האם העולם הזה באמת נכון לילד ?" "האם אני הילה, האוסף רעיונות הזה, באמת מבין לקראת מה הוא הולך ?" מה אני בכלל יודעת על אמהוּת ? על הורות ? על אחריות ? איך אצליח לגדל מישהו, הרי בקושי הצלחתי לגדל את עצמי ? הרי הובחנתי מספר פעמים בחיי כמרחפת, זורמת, מצחיקה, כייפית… האם אלו תכונות שתואמות הורות ? –אמהות ?

לומדת להיות סבתא

מאת : כרמי מרציאנו

27 בפברואר 2013תגובה אחת

מתוך לכל אמא, סבתאות

שמי כרמי.

אני אמא של מורן, דנה ועדי.

מחוברת ליוסי.

דולה שנים רבות. על זה אספר בהמשך.

אני לומדת להיות סבתא.

כשאני ילדתי את בני הבכור, אמי הגיעה אלי לשבועיים.

כבסה. בישלה. ניקתה.

האירה והעירה.

וכשנסעה הביתה קבלתי באותו ערב חום גבוה.