אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

אני רוצה לתקתק

 

אני רוצה לתקתק.

אני רוצה לתקתק כמו שהייתי רגילה: עבודה, לימודים, יוגה, חברות, לרוץ את החיים האלו, להספיק, להיות בהיי.

אני רוצה לישון רק 6 שעות ולקום רעננה ולשים מייק אפ ולהסתדר בשתי שניות ולהיות הכי הכי.

 

אני רוצה לתקתק גם אותך, את ההסתגלות שלך לגן, את העבודה החדשה שלי, את הנסיעות בפקקים את הפליי דייטס ואת החלפת החיתולים.

 

אז אני רוצה.

אבל אותך אי אפשר לתקתק. יש לך מקצב משלך, חייכני ומיוחד, שעכשיו אומר לי עצרי! דרך שלשולים והקאות ודרך מטפלת שמתקשרת באמצע יום עבודה. אני מזכירה לעצמי שקודם אמרת לי שתתהפכי רק ששאת תחליטי. זה אותו מקצב עדין ומיוחד ששמור רק לך, "בשאנטי באנטי" כמו שאני אוהבת לומר מאז שנולדת.

 

אני צריכה להפנים שאני חייבת לתת לזמן זמן, לתת לך להשתלב. החיים עכשיו הם לא מה שהיה:

לא מה שהיה לפני המקסם שנוצר עת הגעת לעולם, לא מה שהיה בחופשת הלידה,  ובטח לא מה שהיה כשיכולתי לחשוב רק על עצמי ויכולתי ליפול ולקום והיתה לכך השפעה בעיקר על עצמי.

 

אבל עכשיו זאת את, יצור מתוק שנותן את הטון. ואת התקתוקים אני יכולה להשאיר לפנטזיה או לכל היותר להיות יעילה יותר, אבל אין להם באמת מקום כי לזמן יש משקל, לתהליך, להסתגלות. בעיקר לטבע שלך.

 

יפה שלי, אין דרך להסביר את הלב שמתרחב לנוכח החיוך שלך, את ההתפעלות מזחילתך על שש, צהלות השמחה כשהסכמת להתהפך. רק את יכולה לגרום לי להתעורר להנקה ברבע לחמש ובכל זאת לשמוח מגרגורי האושר הקטנים שלך.

כנראה שהגעת לעולם הזה גם כדי ללמד אותי שיעור בסבלנות.

 

לבלוג של אמא של רעותי

 

עוד אמהות כותבות על פערים בקצב בהורות:

להיות עוד קצת עם הרגע / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.

איזו מין אמא אני, שלאחרונה מחפשת רק שקט? / ענת

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך לאתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לרשימת התפוצה דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

 

One Comment

  • Avatar

    אנונימא

    מה אומר, אימא של רעותי,
    מזדהה מהמקום שלי,
    בעבר גם חשבתי שאני "תקתקנית", ואחרי שפיצית נולדה לקח לי שעה לצאת מהבית במקום 5 דקות… עד היום, והיום היא כבר גדולה, זה לוקח זמן. כאילו משהו ביכולת התארגנות שלי השתנה.
    מעבר לזה – איתך. הכל משתנה. היום זה כבר לא אני לעצמי. זוכרת שבחודשים אחרי הלידה, הייתי מתעצבנת על עצמי, על כך שאני לא מרשה לעצמי להתעצבן, כדי שהקטנה לא תשמע אותי כועסת (על השכנים, על אבא שלה, על החיים…) 🙂
    מרגישה שהשיעורים הכי חזקים שלי בחיים, הם עם ומול הילדה שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ