להשלים עם עצמי = לעשות שלום בתוכי

מאת : אמא

8 ביוני 2014 | 4 תגובות

 אני חושבת שנמנעתי המון המון שנים להסתכל לעצמי בעיניים

מתוך אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא, רגשות אשם

 

בשעה 20:30 אני משכיבה את איילה ונכנסת לעשות אמבטיה.

הנה אני יכולה לנשום, היום שלי מתחיל.

אני כבר פחות מתביישת לומר, כן, אני זקוקה להמון זמן לעצמי. אני זקוקה להמון שקט והרבה מאד מרחב.

אני פוגשת את עצמי מתוך המנוחה המוחלטת, מתוך מרחב שבו אין לי צורך לעשות שום דבר, ורק אז אני יכולה להתחיל להתעורר ממש לחיים.

זה לא אומר שאני לא אוהבת ויכולה להיות בחברת אנשים ובסביבה של רעש וחגיגה, אבל זה אומר שאני צריכה הרבה מקום בתוכי כדי שאוכל באמת באמת ליהנות.

אני מהאנשים האלה, שאם אני צריכה לעשות משהו, אני לא ארצה. כי הצורך והלחץ חונקים אותי, מקפיאים אותי, עוצרים בתוכי כל תנועה.

ראו ערך – אימהות.

ברגע שאני ״צריכה״ לקום בבוקר, להתארגן, להכין אוכל, למהר לעבודה, להגיע, לעבוד, לעשות, לחזור הביתה, לשחק, להכין ארוחת ערב, לעשות אמבטיה, להשכיב לישון – אין פלא שהיום שלי מתחיל רק בשעה 21:00 בערב.

 

בשנה וחצי האחרונות חייתי עם כמות מופרזת של ״צריכה״.

וזה היה מעבר חד ממקום שלפני כן, השתדלתי לתת עוד ועוד מקום ל״רוצה״.

 

בשנה וחצי האחרונות החלטתי שאני צריכה להיות אימא ששמה לב תמיד לבת שלה, שאני צריכה להיות בת זוג מסוימת, שאני צריכה להתמודד כשיש קשיים, צריכה לעבוד קשה גם כשזה לא תמיד נעים לי, צריכה להיות שמחה רוב הזמן, צריכה לקום בבוקר עם חיוך מרוח על הפרצוף ולשמור אותו במהלך כל היום, צריכה לחייך לאיילה בכל רגע נתון, צריכה לאכול איתה ארוחות משותפות, צריכה להיפגש עם חברים שיש להם עוד ילדים, צריכה להכיר עוד אימהות, צריכה להצליח לדאוג גם לעצמי על הדרך, צריכה להרגיש מגובשת , שלמה עם עצמי ולהיראות טוב, צריכה לסלוח, צריכה לעשות הכל כדי שדברים יסתדרו, צריכה להיות בן אדם טוב, צריכה צריכה צריכה צריכה…………

 

וכמובן, כל דבר כזה, אבל כל דבר, ללא יוצא מן הכלל, התנפץ לי בפרצוף.

למה?

לא בגלל שאני לא כל הדברים האלו שציינתי למעלה, אלא בגלל שפשוט הכרחתי את עצמי להיות.

 

אולי מתוך המרחב הפנימי, מתוך החופש בתוכי, הייתי מגלה שאני רוצה לשים לב לבת שלי..

אולי מתוך המרחב הפנימי, מתוך החופש בתוכי, הייתי מגלה שאני רוצה לאכול איתה ארוחות משותפות,

אולי מתוך המרחב הפנימי, מתוך החופש בתוכי, הייתי מגלה שאני רוצה להמשיך להקדיש את עצמי לעבודה גם אם היא מאתגרת לפעמים,

אולי מתוך המרחב הפנימי

מתוך החופש בתוכי

הייתי מגלה שאני בעצם בן אדם טוב אחרי הכל….

 

 

היום בזמן שאיילה שכבה לידי במיטה ועמדה להירדם, אני גלשתי לי בטלפון

האשמה איימה להרים את ראשה – זאת לא האימא שאני צריכה להיות

אני צריכה להיות במאה אחוז איתה כשהיא עומדת להירדם

אני צריכה להתאפק

אני צריכה להקדיש את עצמי לאיילה ורק אחר כך לעצמי

 

אבל עצרתי

והחלטתי

לא.

אולי אני לא האימא הזאת שהחלטתי שאני כל כך צריכה להיות?

אולי אני אימא אחרת?

אולי אני אימא שדווקא כן לפעמים גולשת בטלפון כשהיא משכיבה את הבת שלה?

 

אולי אני אימא שלפעמים לא מקדישה תשומת לב?

 

אולי אני יכולה לפעמים להיות כזאת ולפעמים כזאת

 

קראתי לפוסט הזה להשלים עם עצמי, כי אני חושבת שנמנעתי המון המון שנים להסתכל לעצמי בעיניים

וניסיתי לאמן את עיניי לראות השתקפות מאד טהורה ועל טבעית כשאני מביטה לעצמי במראה

 

והיום אני שואלת,

אולי אני לא כל מה שחשבתי שאני צריכה להיות..?

 

התפילה שלי היא לעשות שלום בתוכי עם כל מה שאני, מה שנראה טהור ומה שנראה פחות טהור

לקבל את הכל כשלם.

 

אמן.

 

 

עוד אמהות תוהות האם הן אמהות מספיק טובות:

אני אמא הכי טובה.. שאני יכולה / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גופנית

תודה לעצמי, כי אני האמא הכי טובה שאני יכולה / עידית סברדליק

למה אני לא אמא אדמה? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך לאתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהצטרף לרשימת התפוצה דרך המייל medabrot.imahut@gmail.com

 

צילום: hava

4 תגובות ל- “להשלים עם עצמי = לעשות שלום בתוכי”

  1. מדהים (ומפחיד) לגלות עד כמה אנחנו דומות בממדים רבים. אני חושבת שחלק מהדברים שדיברת עליהם, כמו הצורך בשקט ומרחב לעצמי גובר אצל נשים רגישות ואני שמה לב כמה חשוב לי לשפיות הנפשית האישית והמשפחתית לא לשכוח לקחת את הזמן הזה.

  2. ענת הגיב:

    כל כך מבינה אותך! הצריך הזה חונק אותי גם וכמה זה משחרר לעצור רגע ובאמת לשים לב מה אנחנו רוצות. באמת רוצות. ואז באמת להצליח לקחת את זה לעצמנו למרות כל המסביב.

  3. ארץ הגיב:

    אמן. מזדהה עם מה שכתבת. עם כל הצריכים שהיו וחלק עודם. מה יאוורר אותי באמת. מתאווררת מתכווצת מתאווררת מתכווצת. שואפת ל "שלמה".

  4. מאוד הזדהיתי.

    לנשום נלנשום לנשום
    אומרת לעצמי ולא מספיק מיישמת.

    🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בדצמבר 20107 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כשמקשיבים לאמהות המתמודדות עם דיכאון אחרי לידה, הן מספרות שכשהן נפגשות עם מציאות השונה מהציפיות שאיתן הן הגיעו לאמהוּת, הן בטוחות שהן עושות משהו "לא טוב" ומנסות לשנות את עצמן (ללא הועיל) על מנת להתאים את עצמן לאידיאל "האמא הטובה". הן מספרות שהן מתקשות לקבל את המציאות החדשה כפי שהיא.

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים !!

מאת : לימור לוי אוסמי

5 בפברואר 20116 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

בישראל אוהבים ילדים, הרבה ילדים. ילדים זה נהדר, ילדים זה נפלא ו 3 ילדים במשפחה חילונית 'רגילה' זה הכי הכי טוב. אושר גדול.

אושר או אולי סתם נוהל רגיל ? לא משנה, לא נתקטנן, יש נורמה ולא משנים את הקיים, כי כנראה יש סיבה טובה לקיומה, ובכלל, יש לנו בעיה דמוגרפית שצריך לפתור, זה לא רק שהילדים הם אושר גדול- זו מצווה !

האם זה שאני רוצה אפידורל אומר שגם אקבל?

מאת : mother cat

12 בפברואר 20112 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בשיעור ששרי לימדה על תנוחות, נשימות וכו', טענתי שאני מקשיבה רק ליתר ביטחון, כי לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה… אבל אני הרי מקבלת אפידורל בשניה שאני מגיעה לבית-החולים. בהיותי פחדנית גדולה מכל דבר כואב, ובעיקר ממחטים, הבעיה היחידה היתה שלא ידעתי אם לפחד יותר מהלידה עצמה או מהאפידורל והעירוי….