ישנן סיבות רבות שמהן יכולה לנבוע הכמיהה ללידה טבעית

מאת : קרן פרידמן גדסי

8 ביוני 2014 | תגובה אחת

לרוב, הסיבות הללו יהיו בלתי נראות, שקופות, אפילו לנו עצמנו.

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

 

בשבועות האחרונים אני מוצאת את עצמי  חוזרת ללידה הראשונה שלי. אני מעריכה שזה קשור בחלקו לכך שסהר תהיה בת 18 בקיץ אבל זה בעיקר התעורר מאז שהזמינו אותי ללמד בקורס לידה טבעית למיילדות.

מהרגע שהזמינו אותי המונח 'לידה טבעית' הסתובב בתוכי, לא עסקתי בו הרבה זמן. אני הרי מלווה נשים בתהליך הפנימי שלהן – בהריון בלידה ואחריה, זהו ליווי שלא מניח אג'נדה מסוימת, ואין לו קשר לאופן הלידה או תוצאותיה.

לא מזמן ליוויתי לידה שהתפתחה מאד מהר. בפגישות שלנו לפני הלידה היא אמרה שהיא בדרך כלל שקטה ולא מביעה את מה שהיא מרגישה ושחשוב לה בלידה הזו לא להיות עצורה. ההתפתחות המהירה של הלידה לא הותירה ברירה אלא להגיב לאינטנסיביות ולעוצמות – מה שגרם לה לצעוק ולנהום ולזוז במהירות וחופשיות – ונזכרתי כמה בדיוק הדבר הזה מרגש ומשמעותי לי, כי עבורי, האופציה להיות כל כך אותנטית, חופשייה או קולנית, לא לנסות להיות גיבורה וגם לא להתבייש ולהסתיר – זו אופציה לא מובנת מאליה. הלידה הראשונה שלי פתחה לי את האופציה הזו לראשונה בחיי.
נולדתי בקיבוץ. אני שומעת את אמא שלי חוזרת ומספרת  איך הסתובבה עם שדיים מלאים סביב בית התינוקות וחיכתה בסבל בכאב ובציות ל'שעת ההנקה', כדי שירשו לה להיכנס לבית התינוקות להניק אותי.
רוב ילדותי הייתה במושב קטן בערבה. אני נזכרת בחיוך בחיים בין שדות העגבניות לפלפלים ובקיץ – גם מלונים ואבטיחים. אבל מה.. מושב קטן מאד, מעט אנשים, לכולם יש מה להגיד על כולם כל הזמן.  וככה גדלתי  – מפחדת לעשות משהו קצת אחר או 'לא מקובל',  'שלא יגידו..'
תמיד דאגתי להתנהג 'כמו שצריך'.

 

ואז הגיע ההיריון הראשון. אני, כלפי חוץ עצמאית ודעתנית,  אבל כל ביקור אצל רופא הנשים אני קופאת. חוזרת הביתה עם כל רשימת השאלות שרציתי לשאול.  לא הצלחתי להוציא מילה. אני נכנסת, שותקת, שוכבת, נבדקת, שותקת, הולכת.  באמצע ההיריון  – אני מבינה שאני בפאניקה מהלידה. לא מהכאב וגם לא מלהיות אמא – אלא בפאניקה מלאבד את עצמי בלידה, מלקפוא בלי יכולת להגיב. ככה הגעתי לקורס ללידה טבעית לפני  18 שנה – פחות מהרעיון של 'לידה טבעית'  הרבה יותר מהפחד שאשתתק.

ובלידה, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי – פשוט כי לא הייתה לי ברירה אחרת –  שנהמתי, שאגתי, צעקתי, נשכתי וזזתי כמו שלא זזתי בחיים וגיליתי משהו שלא ידעתי עד אז שיש בי  – כוח שקשור רק אליי, וידיעה שקשורה רק אליי וחופש שקשור רק אליי.   וגיליתי להפתעתי – שדווקא ה'השתגעות' הזמנית הזו שם, הייתה הכוח שלי. היא זו שאיפשרה לי ללדת.
לכן, הלידה הזו שליוויתי לא מזמן ריגשה אותי כל כך, אני אוהבת את השלב 'המטורף' הזה בלידה. הגוף שלי זוכר איך ממש הדבר הזה, פתח עבורי עוד דרך לחיות את החיים.
אז זה לא ש – מהרגע הזה והלאה כל חיי השתנו ונהייתי חופשיה ולא עצורה –  אבל זו הייתה ההתחלה,  הלידה כמו פתחה בתוכי מסלול עצבי חדש, אשר לאט לאט התעבה ופתח לי עוד אפשרויות חיים.

 

וכל זה מזכיר לי שוב שיש סיבות רבות שמהן יכולה לנבוע הכמיהה של אישה ללידה טבעית. יהיו מקרים בהם הרצון ללידה טבעית יופיע מתוך הפחד – הפחד מהקפיאה שבאפידורל, הפחד לאבד שליטה למישהו אחר. במקרים אחרים זו תהיה כמיהה להזדמנות אחרת – הזדמנות לפרוץ את המצב הקפוא שהיא שרויה בו בקשר לגוף שלה, לשנות את הקשר שלה עם האיברים האינטימיים שלה, כמיהה להזדמנות להיות מסוגלת להגיב לסמכות ולא לקפוא, כמיהה להצליח להשתחרר מ'מה צריך' וממה יגידו', ולהצליח להגיב באותנטיות. ואלו רק דוגמאות מעטות.

וכל זה גם מזכיר לי שוב, שלרוב, הסיבות הללו יהיו בלתי נראות, שקופות, אפילו לנו עצמנו.
האפשרות לתת להן ניראוּת – עשויה לשנות חיים.

 

על כך, ועוד – נספר בערב 'השדה השקוף' שיתקיים על גג ה- HUB בתל-אביב, בחמישי הקרוב, 12 ביוני.
בערב 'השדה השקוף'  נספר על החיבור בין תרפיה לשדה-הלידה ועל הדרך שבה הוא קורה בפועל באזורים שונים כמו: בעבודת המיילדת בחדר לידה בבית חולים, במרכז לידה ייחודי,  ובליווי ארוך של נשים לאחר טראומה או פגיעה מינית – פרויקט המשלב ליווי של דולה עם תמיכה אישית של צוות בית חולים וגורמים טיפוליים נוספים.

מוזמנים כל מי שילד ונולד.. המפגש יכול לעניין במיוחד את מי שהעבודה עם נשים בתקופה שסביב הלידה קשורה אליהם באופן מקצועי או אישי, וגם להוות השראה למי שחיבור בין שדות מקצועיים שונים מעניין אותו.
להתראות, קרן

 

לידה טבעית

קרן פרידמן גדסי, מפתחת גישת B.O.T – תרפיה מוכוונת לידה, מתעניינת בדרך בה אנחנו ודברים אחרים משתנים.
אפשר ליצור איתי קשר גם דרך כאן : keren.f.gadasi@gmail.com  050.7986902

 

כתבות נוספות המשקפות ראייה שונה על מה שנהוג לקרוא 'לידה טבעית':

לידה טבעית- מסע אישי / לימור לוי אוסמי

"לידה מבפנים"- אמנות הכנה ללידה ולהורות / דנית צור אלמוג

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך לאתר, להשתתף בדיונים בדף הפייסבוק ולהירשם לעדכונים במייל medabrot.imahut@gmail.com

 

צילום:  Aleksandra Boguslawska

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “ישנן סיבות רבות שמהן יכולה לנבוע הכמיהה ללידה טבעית”

  1. ניצן הגיב:

    תודה שהפכת לי תחושות פנימיות חזקות אך מעורפלות למילים.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

היומולדת הראשון לאימהות שלי

מאת : שירה דרוקר

18 באפריל 20129 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הילה חוגגת יומולדת ראשון. היא מקבלת המון תשומת לב ומתנות.

אני מרשה לעצמי לקחת קצת תשומת לב לעצמי ולחגוג את היומולדת הראשון לאימהות שלי.

שנה שלמה עברה מאז הרגע שבו הפכתי לאמא.

בתאריכים חשובים בחיי, בחגים, בשמחות, אני אוהבת לנסות להיזכר – איפה הייתי ביום הזה בשנה שעברה? ובזו שלפניה? וכבר מזמן שהתחלתי לפתוח מדי פעם את היומן ולבדוק.

הנה, בתחילת אוגוסט 2010 סיפרנו למשפחה שאני בהריון.

ב- 23/11/2010 חגגנו חצי שנה לנישואינו וגילינו בסקירת מערכות שיש לנו בת בריאה ואמיתית לחלוטין.

בדצמבר הרגשתי לראשונה בעיטה, ופגשתי את מאיה המיילדת.

בינואר חגגתי יומולדת עם אחותי האהובה ועם בטן גדולה.

הפגישות עם המיילדת הפכו תכופות, והנה הגיע התאריך המשוער – 18/04/2011, ליל הסדר.

אמא'לה, ללדת זה פחד מוות!

מאת : רעות שלומי רסלר

14 ביולי 20120 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני בדיוק 4 חודשים אחרי לידה ורק עכשיו מתיישבת לכתוב את סיפור הלידה שלי.

התעכבתי כי אני רוצה הפעם לספר סיפור אמיתי, פנימי, אבל למרות זאת לשמור חלק מהחוויה לעצמי.

הפעם אנסה לוותר על הפרטים היבשים שכוללים בדיקות טרחניות, תרגול יוגה או טלפונים למיילדת.

הפעם אני רוצה לכתוב על התחושות והרגשות ועל העוצמות שהלידה הזאת הביאה אותי להתמודד איתם.

עוצמות שאני מתרגשת ומפחדת לפגוש.

אולי בגלל זה לקח לי זמן לשבת ולכתוב.

מחשבות על אבל לגיטימי

מאת : אפרת דבוש נאור

1 באוקטובר 201115 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, מקצועניות מדברות, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

כשאני מדברת על מוות, אני לא מדברת רק על מוות גשמי של אדם יקר שאובד, אלא על המוות שאנו פוגשות במעגלי החיים, על הצער שנולד ממוות שאין לו קבר ואין לו שיבה, על הריק של נשים רבות שחודש אחרי חודש מגלות ששוב אינן נושאות חיים ברחמן, על אמהות לעוברים שלא יזכו לסיים את מסעם לעולמנו ועל לידות שקטות. על הכאב של חלום הלידה שהתנפץ, על החלל הגדול שנפער בנו ובגופנו