מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד הקטן שבתוכי

מאת : מיכל

15 ביוני 2014 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה

מהרהורי ליבי :

היי.
היי.
מי את?
מישהי.
אה. ומה שלומך?
קשה.
שמה?
אני פה עם הבת שלי, מחכה שהיא תירדם.
אה. מה קשה?
אני רוצה לצאת מהחדר והיא לא נרדמת.
אה. מה יש מחוץ לחדר?
שקט.
אה. אבל גם בחדר פה שקט.
כן. אבל אני לא יכולה לעשות כלום.
ומה תעשי מחוץ לחדר?
אנוח קצת.
תנוחי פה בחדר.
לא רוצה. אני רוצה לנוח לבד. אני רוצה להיות חופשייה.
ממה?
ממשימה. לעשות משהו לעצמי.
מה תעשי?
אולי אני אקרא משהו.
מה תקראי?
משהו על אמהות והורות.
ומה כתוב שם?
שחשוב לתת לילד בטחון, להיות שם בשבילו. לא להראות עצבנות.
אה. ומה את חושבת על זה?
זה נכון.
אבל את נראית עצבנית פה בחדר עם הבת שלך.
אני עצבנית.
אני לא מבין. את מחכה לצאת מהחדר, עצבנית, כדי לקרוא שאת צריכה לא להיות עצבנית?
כן.
אז עכשיו את כבר יודעת. למה את לא רגועה?
כי אני לא מצליחה.
אוי. אני מבין.
תודה.
אז מה תעשי?
לא יודעת. יש לך רעיון?
אולי תהיי קצת עצבנית?
לא יכולה.
למה?
זה יפגע בה. אני נהיית אלימה.
וכשאת לא עצבנית, איפה האלימות?
מתחבאת.
ואז מה את?
אני סתם. לא אמיתית.
אז מה את?
משעממת. מזויפת.
וכשאת עצבנית?
כל חוסר סדר, בלאגן, מציק לי ואני משתגעת. מרגישה שיש בי כעס, כוח, מפחיד.
והשעמום?
גם אז הוא קיים.
מה משעמם?
החיים שלי, אני.
למה?
כי אני לא יודעת מי אני.
מה את מתכוונת?
הכל מתחבא, מפחד לצאת, מפחיד שיש שם מפלצת איומה.
ומה משעמם?
אני לא יודעת מה באמת יש שם בפנים.
ואז?
אני לא באמת חיה. אני לא יודעת איפה החיים שלי. נאבדתי.
ואז?
מפחיד לקום בבוקר כי אני צריכה לעשות משהו ולא יודעת מה.
מה את צריכה לעשות?
משהו משמעותי.
ומה את עושה?
סתם. מבשלת, מכבסת מנקה, קצת מטפלת באנשים, קצת מציירת. כל בוקר אני לחוצה מי אני אהיה היום.
מי אני אהיה היום?
כן. מה אני אעשה היום.
אז את מה שאת עושה?
כן.
מי אמר?
אם אני לא עושה אני לא שווה.
אני לא חושב.
כן. כי אתה עושה.
אני הולך לים כל יום. נכון, אני עושה.
זה כל מה שאתה עושה?
כן.
אה.
אני אוהב את הים. כיף לי שם. אני מרגיש את הרוח, אני יושב ומסתכל. לפעמים אני גם נכנס למים. אני נהנה. אולי תלכי גם את כל יום לים.
לא. אין לזה משמעות.
משמעות?
כן.
אני לא יודע מה זה אבל טוב לי בים. אני נושם עמוק.
זה לא חשוב ללכת לים. זה לא בעל ערך.
אה. אשתי חושבת שאני בעל ערך. אני אוהב אותה מאוד וטוב לנו ביחד. ואני רגוע עם הילדים שלי.
כיף לך.
זה לא קשה לי.
כיף לך.
טוב, אני חייב לרוץ לקחת את הבן שלי לים.
תיהנו.
נהנה.
כן, אני יודעת.

 

נשים נוספות כותבות על הקולות שמבפנים: 

 פצפונת / ג'ני גיטלבנד

הגוף שלי ואני נפגשים ומדברים / שירה דרוקר

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים / אמא אנונימית

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך לאתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולקבל במיילים מעניינים medabrot.imahut@gmail.com

 

צילום: Norbert Gunn

2 תגובות ל- “מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד הקטן שבתוכי”

  1. נעה ישראלי הגיב:

    חזק ונוגע. כל כך כנה ורגיש…
    נשמע שאת אמא מדהימה ובן אדם מדהים וקשוב לעצמו, שלא מפחד לתת מקום גם לדברים הלא פשוטים ולקולות האלה.
    מרשה להשתמש בטקסט בעבודה עם אמהות?

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כמה לשחרר? הצד שלו והצד שלה

מאת : אילת ועציון בר-נוי

20 בדצמבר 20109 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

לגברים יש קטע כזה של לקרוא לנשים היסטריות. אולי לא בדיוק היסטריות, אבל לחוצות.
אתם, כידוע, האבות הכי רגועים בשכונה, אלה שילדיהם מתפלשים בבוץ, מקפצים על הנדנדות ועושים תמרונים של קמיקזה בין המגלשות. אנחנו ? היסטריות. מספיק שהילד נדקר מאיזה מזרק תועה וכבר אנחנו רצות איתו למד”א.

שמונה ימים אחרי לידה

מאת : ענת

25 במרץ 2014תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

שמונה ימים אחרי לידה.

עם עייפות מטשטשת חושים,

היא מקהה את מוחי והכל נהפך לכתמים.

על הרצפה כתמי לכלוך מטרידים

בסדין כתמי פיפי של תינוקת זעירה

אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי, אני רוצה לידה נרתיקית

מאת : נורית מלאכי

7 ביוני 2011תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

בחודש שביעי התחלתי להבין שהלידה, המילה הזו, שעד עכשיו רק ריחפה באוויר, כבר די קרובה ואמיתית, ואם אני רוצה שתהיה כמו שאני רוצה, הגיע הזמן להתכונן. אז כתבתי מכתב לעצמי ולגל הדולה המקסימה שלי, בו סיפרתי על פחדיי, ועל הרצון שלי להתגבר עליהם.

התחלתי גם לקרוא המון בפורומים, יותר מכרגיל, והגעתי למסקנה שאני לא רוצה בית חולים, בכלל לא רוצה. מכיוון שהיה לי ברור שאף מיילדת לא תיקח VBAC2 (לידה וואגינלית אחרי 2 ניתוחים קיסריים) בלידת בית, חשבתי על לידה ללא עזרה, רק אני, אבא, וגל אם תהיה מוכנה.