לכי תסבירי כמה זה קשה לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

22 ביוני 2014 | 6 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה

 

כששואלים אותי איך זה לחזור לעבוד אני אומרת "בסדר".

לאנשים קצת יותר קרובים אני אומרת "קשה".

 

אני לא רוצה להעיק, אבל אם באמת יכולתי לפרט ולהסביר, הייתי מספרת שזה ממש קשה לחזור לעבודה ושלא הייתי מוכנה לכמה זה יתיש אותי, אפילו יותר מאחרי הלידה.

 

כי לכי תסבירי שזו לא סתם חזרה לעבודה:

זה לחזור לעבוד כאמא, אחרי 10 חודשים, למשרה מלאה בסביבה גברית.

ולגלות שפתאום קצת איבדתי את עצמי, את מה שרציתי להיות, בשבילך, הקטנטונת, שאני כמעט לא רואה.

 

לכי תסבירי ששמונה שעות, עם הפקקים הלוך- חזור הופכות להיות 10, ועם חוסר בשעות שינה, מרגישות כמו 12.

 

לכי תסבירי את ההרגשה שאיבדתי את עצמי מול האיש שלי, ושאני מוציאה עליו את כל העצבים וכל הזמן מצפה שיבין ויקבל ומתאכזבת ומרגישה כל כך רע עם עצמי.

 

לכי תסבירי, שלא זכרתי כמה אני זקוקה לזמן לעצמי: וגם שכבר יש לי זמן, אני לא מספיקה כלום.

לכי תסבירי, שזה מרגיש נורא רע, לעמוד בדלת של הבוס בארבע או בחמש ולהגיד שאני "חייבת לעוף". זה כאילו לגיטימי, אבל איכשהוא ברגע הנתון, זה תמיד מרגיש שאני משאירה ים של מטלות מאחורי.

 

ומעל הכל, לכי תסבירי איך בימים שאני סוף סוף מוציאה אותך מהגן,

וכל כך מתרגשת לקראתך ביציאה מהמעלית,

וכל הדרך חזרה אני חושבת איך אני רוצה:

להיות אמא הכי הכי

ולהקריא לך סיפורים

ולשיר לך שירים

ולחייך אלייך בלי סוף

ולתת לך רק מזון בריא ולא מעובד, מקולף וחתוך לחתיכות מזעריות…

 

אבל לכי תסבירי כמה אני מאוכזבת מעצמי, כי עד שאני סוף סוף מגיעה לאסוף אותך, בחמש ודקה, אני נורא נורא עייפה והרבה פחות,

מכל מה שבשבילך רציתי להיות.

 

לבלוג של אמא של רעותי

 

אמהות נוספות כותבות על החזרה לעבודה:

לחזור לעבודה / אמא של רעותי

נשואה + 1 / אביבית זהבי בינשטוק

שלוש ארע וחזרה לעבודה / נטע רותם ימינצקיי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים בפייסבוק ולהתעדכן דרך המייל .

 

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “לכי תסבירי כמה זה קשה לחזור לעבודה”

  1. לא כולם יבינו, אבל עצם זה שאת מודעת לתחושות האמיתיות שבתוכך, מצליחה לשים אליהם לב ולשתף אותם, זה ממש מתכון בטוח לבריאות נפשית. מכאן, אפשר רק להמשיך ולבדוק מה את צריכה ומה מפריע לך במצב החדש. זה לוקח זמן, אבל את עושה את זה נפלא.

  2. ארץ הגיב:

    עשית לי לבכות. כל כך ככה.

  3. אנונימית הגיב:

    וואו. התרגשתי. בכיתי. הזדהתי.
    תודה ששיתפת את מה שאני מרגישה.

    ולימור, לך רציתי להגיד תודה על האתר הנפלא הזה שנותן את הבמה לשתף ולהזדהות.

  4. אנונימא הגיב:

    כל כך כל כך מחבקת אותך, אימא של רעותי
    מרגישה רגשות מאוד דומים
    מבינה את ליבך
    ושולחת לך אהבה ואור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חלוק לבן. שיגעון ולידה.

מאת :  ענבר לב אלי

31 בדצמבר 2014תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

יום

אחד

בחיים

בעשרים ושמונה לחודש

את

יולדת.

הגוף שלך

עובר

טלטלה

בין אם זה טבעי

או לא

בין אם זה בבית

או

בבית חולים.

הקושי וההתמודדות עם ההנקה

מאת : אמא אורית

3 באוגוסט 2010תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הנקה

אי אפשר להגיד שמההיריון היה ברור לי שאניק, אבל היה ברור לי שאנסה להניק. שמעתי הרבה על כך שלא פשוט להניק ולכן לא רציתי להתחייב לעצמי ובסופו של דבר להתאכזב.

מיד אחרי הלידה לקחו אותנו לחדר שבו האחות המקסימה ניסתה ללמד אותי להניק. לא ממש הצלחתי ורוב החלב שלי לכלך את הפנים של הנסיכה הקסומה שלי. גם אני וגם האחות לא ויתרנו וכנראה שהיא הצליחה לאכול משהו.

במהלך שהותי בבית החולים, הצהרתי על "הנקה בלבד" כדי שגם בלילה יקראו לי להניק ולא יתנו לה בקבוק.

מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?

מאת : מירב שרייבר

29 בינואר 2012תגובה אחת

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אגתה כבר בת 9 חודשים. היא ערנית וסקרנית ונראה שהיא יודעת מאד מה היא רוצה וצריכה. את זה כבר חשתי בבטן. ידעתי שיש לה אישיות חזקה. איך? התנועות שלה היו מאד מפוקסות. כשלא אהבה משהו, כמו מוסיקה חזקה או ריח סיגריות, הייתה בועטת מבפנים, כשרצתה שאוכל משהו או אשתה, הייתה מתנועעת בחוסר נחת ומעירה אותי באמצע השנה כדי לאכול. כשעמדתי קרוב מדי למערבל כדי להכין עוגה, היא סימנה לי בברור, שהרעש חזק לה מדי ושאתרחק.

איך הבנתי מה היא אומרת או צריכה ממני? התחושה הייתה שהיא מדברת איתי בלי מילים. לא הייתי צריכה לנחש או לנסות להבין. זה היה חד וברור. זו לא הייתי אני שחשבתי עבורה, אולי זה לא נעים לה, היא פשוט דיברה איתי.

אני מנסה לחזור אחורה להחלטה שלי ללדת בבית ואני שואלת את עצמי, אז מי בעצם עשתה את ההחלטה הזאת, אני או היא? אף פעם לא חלמתי או דמיינתי ללדת בבית. לא הכרתי אף אחת שילדה בבית. אמא שלי אחות בבית חולים והדרך לבית היולדות באיכילוב היה די ברור עם כל הקשרים שיש לנו שם. אך הסיפור שלי מוביל אותי לאיטליה, שם חייתי בארבע שנים האחרונות, שם התאהבתי, הריתי וילדתי.