הולדת התינוק היא לא רק מאורע משמח
אחרי לידה,  עמוד הבית,  ציפיות מהסביבה,  רגשות אשם אחרי לידה

הולדת התינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא

הולדת התינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא.

לידת התינוק לא מביאה רק שמחה ואושר, אלא גם עצב, קושי יומיומי, חוסר הנאה, עייפות בלתי נגמרת, התנפצות פנטזיית האמהוּת, אובדן הזהות הקודמת, רצון להיות לבד, העדר הנאה מהתפקיד האימהי, העדר אהבה כלפי התינוק, כעס וקנאה כלפי בן הזוג ועוד המון חלקיקי חוויות ותחושות שמפתיעות, כי לא ידענו שהן אמורות להופיע, הרי למדנו שאמהות היא הגשמת הייעוד הנשי.

בשנים האחרונות ישנה כתיבה הולכת וגוברת המציפה את נושא הקושי שאחרי הלידה, אז למה עדיין רובנו מלאות באשמה כשתחושות הללו נחוות בתוכנו? האם עוד לא הגענו לתקופה בה אמורה להיות הבנה טריוויאלית שקושי אחרי לידה הוא טבעית וחלק בלתי נפרד מההסתגלות להורות?

כשנולד לנו ילד אנחנו חוות מחדש את הרגשות שהיו לנו בילדותנו. אנחנו חוות אהבה עזה, שנאה וכעס לא מדוללים, וגם פחד וחרדה נוראים; אנחנו מסוגלות לנוע מרגש קיצוני אחד לרגש קיצוני אחר תוך דקות, בדיוק כמו ילד.

– החיים אחרי הלידה. קיית פיג'ס –

למה עדיין רוב האמהות מלאות אשמה על תחושות שעולות בהן?

אם ננסה להסתכל על זה מנקודת מבט קצת אחרת, נוכל להבין שהמצוקה הרגשית הגדולה ביותר, זאת שמחוררת את הנפש, היא לא בגלל הימצאותן של התחושות הקשות –אלא דווקא בשל המחשבה שהן לא אמורות להיות.

כשעולה בנו תחושה קשה, כזאת שאנחנו מרגישות שלא אמורה להיות אצל 'אמהות טובות', אנחנו מתחילות לתהות 'מה לא בסדר איתנו?', ובמהרה נכנסות למעגל האשמה, הבושה וההסתרה ומתנהלות עם מה שמרגיש כמו מפלצת קטנה/גדולה בעודנו מנסות להעמיד פנים שהכול ממש בסדר.

כדאי שלא נשכח. כשאנחנו הופכות לאמהות, משהו חשוב מתרחש בחיים שלנו, והוא לא התוספת הכמותית של עוד תינוק או תינוקת במשפחה. מתרחש בתוכנו שינוי אישי נפשי משמעותי שהוא לא רק קל, ולא רק שמח, ולא רק מרחיב את הלב, אלא הוא גם מתיש, אינטנסיבי, מפחיד, מעלה חרדות וגובה מאיתנו מחירים אישיים, חברתיים, זוגיים, כלכליים ותעסוקתיים.

ההורות לא דומה לפירסומת

אנחנו נכנסות לעידן הפתיחות, עידן שבו הכל נהפך ליותר גלוי ופחות מוסתר. אנחנו אט אט מוכנות להיפרד מהדימויים שינקנו בילדותנו ופתוחות יותר להבין שמותר שיהיה לנו קשה, מותר לרצות להיות לבד, מותר לרצות לברוח ולא לחזור, מותר להתחרט, מותר לכעוס, מותר להתייאש. מותר. לא, זה לא פוגע בתינוק או בתינוקת כשאנחנו מרגישות. להרגיש תחושות מעולם לא הייתה בעיה.

אני חושבת שבשלב הראשון האומללות שלי הייתה הרבה יותר גדולה מן ההנאה.

– החיים אחרי הלידה. קיית פיג'ס –

ככל שאנחנו נשכיל להבין שאמהוּת אחרי לידה היא לא רק אושר ומימוש, אלא אחת התקופות הקשות בחיינו הבוגרים, כך יש סיכוי גדול יותר שנוכל להתמודד בצורה קלה יותר עם תחושות עוצמתיות שגואות בנו, שנדאג לתמיכה טובה עבורנו ועבור המשפחה בשנה שאחרי הלידה, שנוכל להכניס חמלה ורכות כשדברים יוצאים משליטה ורחוקים מאיך רצינו שייראו.

מותר לך להרגיש, מותר לך לחוות קושי ותסכול, מותר לך להיות עטופה ונתמכת בתקופה הזאת, ממש כמו שאת דואגת לתינוק או לתינוקת שלך. גם את גדלה כאמא, גם את לומדת, מגששת, נופלת ומבינה בכל יום מי את בתוך המציאות החדשה שנכנסת אליה. אני יודעת כמה זה מכאיב, מאכזב, מתסכל להרגיש תחושות שלא חשבת שתרגישי. ויחד איתן, עם כל תחושה שאת מרגישה עכשיו, תזכרי – את אמא נהדרת, מותר לך להרגיש את הכול.

** מידע נוסף על המעבר הרגשי להורות אפשר למצוא בהרצאה הדיגיטלית שלי, שמסבירה בפשטות ובגובה העיניים על התהליכים הרגשיים של נשים אחרי לידה ומעניקה כלים להתמודדות. ואם את מרגישה שאת רוצה כבר לעבור דרך עם האשמה הזאת שנדבקת ולא נותנת מנוחה, ממליצה לך לבדוק את האופציה של ליווי רגשי איתי.

אשמח לשמוע אתכן בתגובות,

לימור

לימור לוי אוסמי, מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, בכרכור ובשיחות וידאו. יוצרת האתר.
על ליווי רגשי אחרי לידה
על עיבוד חוויית אחרי הלידה
קצת עליי
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית

אפשר ליצור איתי קשר דרך הודעה למייל או לווטסאפ : medabrot.imahut@gmail.com 052-2835020

הכתבה פורסמה לראשונה באתר מאקו

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

2 Comments

  • Avatar

    הדס פורת

    ממש מסכימה ומרגישה הרבה מאוד מהנאמר כאן.
    הכנה נכונה להריון ללידה והורות יכולים מאוד לעזור ולהקל על הסמתומים, על זיהוי התחושות והמצבים בהן אנחנו נמצאות וחוות לאחר הלידה.

    דבר אחד שלא דובר בו והוא לדעתי אחד הדברים החשובים, אם לא החשוב מכולם – בניית סביבה תומכת של חברות ומשפחה, של אוזן קשבת "שפויה" שמבינה אותי, שתדע לתמוך בי, שנמצאת איתי באותו הכיוון אליו אני מכוונת ולא שוללת ומבקרת אותי.
    סביבה כזו שתדע לעזור לי בזיהוי המצבים, ותוכל במהרה להושיט לי חבל הצלה.
    סביבה שאפשר לפנות אליה תמיד והיא תמיד זמינה.
    סביבה שחושבת עלי ואני עליה וממנה אני מקבלת כוחות, ובעצמי תומכת בה כשצריך, אי אין אדם מציל את עצמו מבית האסורים, ולפעמים הדבר שהכי מרפא הוא השיתוף והעזרה לחברות.

    שנדע ימים יפים ושקטים, שנצליח להתעלות מעל המצבים ולראות בהם הזדמנות ליצירה ולחיזוק הקשרים ביננו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ