מאוד קשה לי עם השעון שמתקתק | אימהוּת בוגרת

מאת : אביגיל

6 ביולי 2014 | 6 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

 

שלום אימהות,

הפוסט שלי פונה לאימהות המבוגרות יותר בינינו.

אני בת 40 בעוד כמה ימים. יש לי בת אחת, בת שנתיים וחצי (בחינוך ביתי).

כשהייתי בהריון איתה, הייתי בטוחה שכשנה-שנה וחצי אחרי שהיא תיוולד, כבר אהיה בהריון עם השני/ה.

לקח לי המון זמן להתחיל ליצור איזון מחדש בחיים שלי אחרי הלידה, ועם כל כמה שאני מאושרת בלי סוף מהאהבה שלי כלפיה, ומהקיום שלה בחיינו, כרגע אני מרגישה שאני לא בשלה לעוד ילד.

אני מרגישה שאם היו לי עוד שלוש שנים, זה היה הרבה יותר נכון.

מאוד קשה לי עם השעון שמתקתק, עם ההתלבטות הבלתי נגמרת הזו, כן יהיה עוד אחד, לא יהיה עוד אחד, טוב, כן יהיה אבל מתי…

ומאוד הייתי רוצה לדבר עם אימהות במצבי. אימהות שהגיל הביולוגי שלהן דומה לשלי, ומתלבטות.

אפשר כאן ואפשר באי-מייל.

 

תודה,

אביגיל

nuyoga@gmail.com

 

 

:עוד אמהות כותבות

לא מסוגלת לחשוב על להביא עוד ילד לעולם / אמא אנונימית

תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים לקראת ובתהליך ההורות

בשם אלוהי השחלות/ לי-את דנקר

בבקשה תפסיקו להעביר ביקורת / שירה דרוקר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

6 תגובות ל- “מאוד קשה לי עם השעון שמתקתק | אימהוּת בוגרת”

  1. לי-את דנקר הגיב:

    אני בת 41 בשבוע 23. ההתלבטויות שלך ראויות בהחלט. עם זאת כל אחת בגילנו נמצאת בססטוס שונה למרות גילה, בעיני הגיל הוא לא שיקול. הבשלות או המוכנות בהחלט כן. על מנת להגיע להבנת הבשלות או המוכנות נדרשת עבודה פנימית ובירור מעמיק שלוקח בחשבון את כל הפרמטרים.
    בסופו של יום לא מדובר רק בעוד תינוק, אלא במערך חיים שלם שאת חיה בתוכו.
    מזמינה אותך לבדוק או להכיר אותו היטב, זה יעזור לך מאוד.
    לבד או בתהליך מסודר אחר שתבחרי, את יודעת מה נכון לך.
    כתיבת הפוסט הוא בהחלט קריאה פנימית וחשובה שלך…

  2. איילת הגיב:

    אני בת 42, סביב גיל 41 הייתי בהתלבטות גדולה לגבי השלישי,
    את הבת ילדתי בגיל 35.5 ולמרות הקושי של ההתחלה, פחדתי שככל שאני אחכה יותר, יהיה לי יותר קשה לחזור לזה והאמת שכל כך צדקתי, אני שמחה שעשיתי את השני בהפרש של שנה ו-11 כי למרות הקושי המטורף בהתחלה עכשיו זה נהדר,
    וזה נכון שככל שחיכיתי יותר כבר לא יכולתי לדמיין את עצמי עוברת שוב שוב והחלטתי שלא יהיה שלישי- למרות שבעלי מאוד רצה.
    אני לא יכולתי לחשוב על להשאר עם בת יחידה (למרות שאני מתביישת להודות שהיו ימים אחרי לידת השני שממש פינטזתי על מה היה יכול להיות עכשיו אילו הייתי רק עם בת אחת) בסופו של דבר אני שמחה שהם שניים וקרובים בגיל, הם מעסיקים המון אחד את השני, גם רבים המון ,אבל בעיקר משתלבים נהדר ומעסיקים אחד את השני וזה משחרר אותי מלהעסיק כל הזמן- הכוונה ביומיום. תבדקי טוב עם עצמך איך את מדמיינת את המשפחה שלך בעתיד, והאם את יכולה לדמיין את זה שיהיה רק ילד אחד או שבתחושת הבטן שלך את רוצה עוד אחד?

  3. כרמית הגיב:

    מרגישה שאת מדברת מגרוני..אוטוטו בת 40.אמא לנסיך בן 10 חודשים.ממש דילמה.עדיין עסוקה בארגון חיי החדשים כאמא ומחוגי השעון מהדהדים…לא רוצה להשאיר אותו כילד יחיד ,אבל אחרי לא מעט זמן שחיכינו לנסיך הזה,לא יודעת אם נכון לחכות

  4. ארץ הגיב:

    קרובה לגיל 40. ולי בת אחת בת 5 וחצי. אני גרושה ומקווה שאוכל ליצור עבורנו משפחה גרעינית עם בן זוג וואחים או אחיות. מבינה מאוד את ההתלבטות- הטיפול בתינוק ועוד ראשון יכול להיות חוויה הכי מדהימה וגם הכי מטלטלת. מבינה את הרגשתך אבל שתדעי שהם גדלים מהר…גיל שנתיים עצמאיים יותר וזה הופך להיות הרבה יותר קל ככל שהם גדלים. בגלל הגיל אני לא הייתי מחכה. אבל בלי לחץ תני למחשבות ולחששות לשקוע ואז תחליטי.

  5. מיכאלה הגיב:

    היי אני רוצה לשתף אותך מהנסיון שלי, אני בת 45 חד הורית, יש לי ילדה בת שלוש. בשנתיים האחרונות ביליתי בנסיונות להכנס להריון. זו היתה התקופה הכי קשה, מטלטלת, רגשית פיזית נפשית, קשה לתאר את מה שטיפולי פוריות עושים (אולי מי שעברה את זה יכולה להעיד).

    בכל מקרה, מבחינת פוריות אין לי בעיה, על פניו אני מאד פוריה, הזרע של התורם הוא זרע משובח מבחינת האפשרות להכנס איתו להריון ועדיין, לא הצלחתי. כשזה קורה, את מנסה לחשוב מה היה קורה אם הייתי מתחילה מוקדם יותר, את מבינה שהחל מגיל 40 (וגם לפני) הגוף של האשה מתדרדר מבחינת פוריות, גם אם את מרגישה צעירה, זה לא משנה כלום לביציות שלך שכבר ממש מבוגרות בגיל הזה. כל חודש הוא קריטי, כל חודש מוריד את אחוז הסיכוי להכנס להריון.

    אז נכון, אני נכנסתי להריון בגיל 41 יחסית בקלות אבל זה לא אומר כלום. אני רק רוצה להעלות למודעות שהגיל הוא פקטור מאד גדול בכניסה להריון, ההבדל בין כניסה להריון ביחסי מין לבין כניסה להריון בטיפולי פוריות הם תהומיים!

    אם את רוצה ילד, לכי על זה עכשיו, גם אם את לא מוכנה נפשית. כי אחר כך הדרך היא יותר קשה, ואף אחד לא מבטיח לך כלום. תחסכי את זה מעצמך, אם תדחי יכול להיות שלא תצליחי.

    אני לא הצלחתי. למרות הדרך הארוכה והקשה מנשוא שעברתי. הגעתי לנקודת הסיום בלי תוצאות, בלי הריון, בלי ילד. אל תדחי.

  6. אביגיל הגיב:

    שלום אימהות יקרות,
    מבקשת להודות לכל אחת ואחת מכן.
    כל אחת מבטאת קול אחר בתוכי… ויש משהו מרפא בלקרוא את כל הקולות, אפילו אם הם שונים.
    תודה לכן.
    אני עדיין בתהליך שלי, בהתלבטויות, במחשבות…
    כנראה שזה חלק בלתי נפרד מהכל.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סיפור לידה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

איך זה מרגיש להיות בדיכאון אחרי לידה?

מאת : אמא ש

24 בינואר 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

"דיכאון אחרי לידה", זה נשמע כמו איזו כותרת רפואית לאיזה מצב ש"אין סיכוי שיקרה לי". הרגשתי אותו חזק, את הבייבי בלוז. אחרי הכל, הלידה הייתה טראומתית כל כך, שהיה לי ברור שזה לא יעבור חלק. אבל חשבתי שבזה זה נגמר פחות או יותר, שבזה סיכמנו את העניין, קיבלתי את השיעור שלי, מספיק. לא שמתי לב לכל המרכיבים מסביב שהלכו אט אט ונבנו בתוכי, עד שכבר היה מאוחר מדי.

במבט לאחור, זה קל לראות איך הדברים התגלגלו. ברגע האמת, לא היה לי מושג שהמדרון תלול כל כך.

אני לא מסוגלת לחשוב על להביא עוד ילד

מאת : אמא אנונימית

27 במאי 201424 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

  אמא אנונימית הפנתה אליי, אליכן, שאלה חשובה מאוד: "האם את מכירה עוד אימהות שלאחר הלידה של הילד הראשון פשוט מרגישות שהן לא מסוגלות להביא עוד ילד? אני אוהבת את הילדה שלי בלי סוף, רציתי פעם 3 ילדים, ואז חוויתי את המקום של אחרי הלידה, ואני מרגישה שאני לא מסוגלת לחוות אותו שוב. גם לא […]