כמו שבאת לי הלכת לי. ואולי לא הייתי שם לאהוב.

מאת :

23 ביולי 2014 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

ביום רביעי, לפניי שבועיים, באתי לבית של אישה. אישה בסביבות גיל הארבעים שוכבת חולה במיטתה. מישהי פרסמה שהיא תשמח לכל עזרה/ליווי/תמיכה. אז באתי. לא הכרתי אותה קודם. נכנסתי בדלת הראשית ורגע לפני שנכנסתי לחדרה הרגשתי. הרגשתי את ההרגשה המוזרה הזאת. הרגשה שיש שם מישהו אבל שהוא גם קצת כבר לא כאן. לקחתי נשימה ונכנסתי. אישה צנומה עם עיניים מלאות ברוך וטוב לב התרוממה וקיבלה את פניי. לא ידעתי מה באתי לעשות. רק הקשבתי. הקשבתי לה. לקחתי כיסא והתיישבתי לצידה. היא ביקשה מהמטפלת שלה שתביא לי מים. בזמן כלכך קצר היא סיפרה לי אותה. את דרכה. את חייה. את פחדיה. את רצונה. את הקושי שלה. את האהבות שלה. ובחדר היה אור מיוחד כזה. אור של ילדות. של הנצח. ביקשתי ממנה רשות להתבונן לתוכה פנימה ולראות מה נפשה ורוחה מבקשת. היא כל כך שיתפה פעולה. כלכך רצתה. זה היה מעורר השראה לראות אישה שנלחמת כלכך הרבה שנים, עם כאב פיזי רב, עם תקווה והתנפצות, ושוב תקווה ושוב התרסקות באמת מוכנה ורוצה לקבל עזרה. לא מוותרת. לא מתייאשת. ממשיכה להאמין. נצחית לחלוטין. נכנסתי לתהליך התבוננות ולאט לאט אך בבהירות החל לעלות בליבי שיר ערש, שיר שערב ערב אני נוהגת לשיר לבנותיי. שאלתי אותה אם היא מוכנה שאשיר. היא הסכימה ברצון. היא עצמה את עיניה, כמו ילדה ואני שרתי ותמונות מילדותה החלו לחלוף על פניי. שולחן אוכל, הוריה, תמונת שמן, היא קטנה ומאירה ואחרת. צלילי קסם יצאו מתוכי, צלילים מעולם אחר שבקעו מתוכי ללא כל מאמץ. באיזה שהוא שלב הפסקתי לשיר, למרות שנראה שיכולתי להמשיך עוד ועוד. ועוד. ובפי בקשה אליה- אנא ממך, אפשרי לעצמך להיות ילדה. היא בכתה. תאכלי מה שבא לך, עוגת קצפת. תראי איזה סרט שבא לך. תקשיבי למוסיקה. והיא חייכה והייתה שמחה. כמו ילדה. הבטחתי לה שאבוא בשבוע אחרי ואביא איתי מחברת ואכתוב את מה שקשה לה לכתוב בעצמה. הבטחתי לה שאארגן לה טלויזיה וסרטים, ורמקולים למחשב.

היא שמחה.

החזקתי את ידה. אמרתי לה שהיא מיוחדת. ושזכיתי לפגוש בה. החזקתי את ידה. יד רזה אבל שיש בה כל כך הרבה עוצמה ונוכחות. ואמרתי לה שאני שם בשבילה. וניפגש ברביעי הבא. תודה ענבר היא אמרה. וחייכה.

שבוע שלאחר מכן, ביום שלישי, שלחתי הודעה שלא אוכל להגיע. ביקשתי ממנה שנתאם יום אחר. בסדר, היא כתבה, בסדר ענבר, נדבר. והרגשתי שאין לה כח. וכמו שרציתי לבוא. כך גם לא רציתי לבוא יותר לעולם. לעמוד מול הדלת. רגע לפניי שאני נכנסת. לפגוש שוב את הפחד ממה שאני הולכת לפגוש עתה. או שאולי זה בגלל שכבר ידעתי. ידעתי שזאת הולכת להיות פרידה.

וכך באמת היה.

אתמול התבשרתי שהיא עזבה את גופה. חבוקה בזרועות אביה וחברותיה למסע.

והצטערתי. הצטערתי כל כך. הצטערתי שהיא נפטרה למרות האמונה שגם הפעם תצליח. הצטערתי שהיא סבלה כל כך. הצטערתי שלא פגשתי אותה שוב, שלא כתבתי את מה שאולי היא רצתה שאכתוב.

הרגשתי איך למרות שנפגשנו פעם אחת, ליבי נפתח כל כך אל האישה הזאת. אישה שפגשתי רק פעם אחת.

בשבע בבוקר, ראיתי שיש לי הודעה, מאישה שהכירה אותה לעומק, היא ביקשה שאבוא לשבעה, היא אהבה אותך היא כתבה. גם אני, גם אני אוהבת אותה.

נכנסתי לגן הילדים בו אני עובדת ובעודי עומדת במטבח, קוצצת סלט, הרגשתי איך אני מפוזרת לאלפי חלקיקים. חלק ממני איתה, במימד אחר. המימד שהוא שלה עכשיו. וחלק עם החיילים והמלחמה. וחלק עם הבנות שלי והבית ועם הגן שמתחיל להתמלא בקולות ילדים. נעה בין חיים למוות. בין כאן לשם. קרועה. מבולבת. לא מבינה.

ופשוט, בלית ברירה, החלטתי החלטתי למשוך את עצמי. למשוך את עצמי למטה, לרגע הזה, לעכשיו. ועכשיו הדבר היחיד שנדרש ממני זה להכין ארוחת בוקר לילדים ולעמוד בזמן.

ובעודי ממשיכה בפעולות זו אחר זו, מישהו מהצוות מדליק את המערכת וברי סחרוף שר לו. שר לי.

 

כמו שבאתי הלכתי

זה הכל חלומות

ואולי לא הייתי שם לאהוב

כנראה ששכחתי

אולי הלכתי רחוק

לא יכול לאהוב אותך מקרוב

 

כמו שבאת לי הלכת לי

זה הכל חלומות

ואולי לא היית שם לאהוב

כנראה שנשכחתי

את הולכת רחוק

כנראה שזה ככה

בחלומות.

 

אני אוהבת אותך. כל כך.

 

ענבר לב אלי

ענבר לב אלי. מטפלת ומלווה תהליכי רגשיים. ליווי והכוונה לקראת לידה, ליווי תהליכי יצירה והגשמה, ריפוי מערכות יחסים, ריפוי ואיזון אנרגטי.

inbarleveli@gmail.com

הבלוג שלי

 

אולי גם יעניין אותך:

דרך הכתיבה/ לימור לוי אוסמי

ועכשיו לכתוב/ הדר צפריר ריגר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

 

צילום: ענבר לב אלי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “כמו שבאת לי הלכת לי. ואולי לא הייתי שם לאהוב.”

  1. לי-את דנקר הגיב:

    זכות גדולה הייתה לך

  2. אורה הגיב:

    מכירה את המרום הזה. הקדושה הזאת של נשמה שכמעט ואינה והרגעים שם הם מהמרוכזים ביותר שחוויתי. כמו תמצית העולם הזה חולפת בך כשאת מתבוננת בגוף קמל ונשמה נפרדת.
    תיאור מאלף. הלוואי על שאזכה כמוך בחיי ללוות אנשים את השלב זה בדיוק…
    תודה. אין מה להוסיף.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה של הילה נמצאת כאן

מאת :

29 במרץ 20129 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

הלידה של הילה נמצאת כאן, בבית, ברחוב, בחוץ, בפנים.

היא כל כך נוכחת כאן בשבילי. כל כך עוצמתית ומרגשת.

אני זוכרת אותה יום יום, בצורה כל כך מוחשית וקיימת, למרות שעברו כבר 11 חודשים.

היא נמצאת כאן בכל הדברים.

המטבח שלנו, שכשהתחילו הצירים עוד אפיתי בו עוגיות, ובמהלך הלידה אמא שלי בישלה בו מטעמים שביקשתי ומילאה את הבית בריחות מוכרים ואהובים, המטבח שבו אני מבשלת כעת אוכל שאוכלת גם הילה הקטנה. המטבח שאת ארונותיו היא פותחת בחופשיות, מחפשת תעסוקה.

גם אבא נולד

מאת :

27 באפריל 20113 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

הפכת לאבא. לא פשוט להיות בנעליך עכשיו. דבר גדול נפל בחייך. אתה נרגש, נסער, ואולי גם מבולבל וחושש. ודווקא עכשיו, כשאתה כל כך צריך את בת הזוג שלך לידך, שתתמוך בך, היא עסוקה במישהו אחר לגמרי: בתינוק שלכם. אולי היא בדיוק מנסה ללמוד איך מיניקים, סביר להניח שהיא עדיין מתאוששת מהלידה, והיא ודאי עייפה מאוד, ואולי גם כואב לה.

"הישרדות- הריאליטי שלי"

מאת :

30 באוגוסט 201216 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

עליתי על רכבת ההרים. אני ב"הישרדות" בערוץ הפרטי שלי בין אוהביי, וכמו חצי מהמדינה אני מחכה לתאריך המיוחל ה29 לאוגוסט!!! אז יוכרז הזוכה המהולל, השורד, ולמעשה השורדת זו תהיה אני!!! בלי תחמונים, בלי בריתות, ובלי אסטרטגיות. זכיתי להגיע לפיינל!!!

עליתי על רכבת ההריון הזו לפני תשעה חודשים. אוטוסטרדה של נסיעה רצופה בלי תחנות ביניים, one way ticket של חגיגת הורמונים, בחילות, עליות וירידות, מיחושים וריגושים כאלו ואחרים, בדיקות,דקירות, העמסות סוכר וכל מיני שונות ומשונות ,טרנספורמציה הנמשכת תשעה חודשים ויותר…כשהפרס הסופי להישרדות הזו היא התינוק שלי, שזה הרבה יותר ממיליון שקל. אך גם שמקבלים בוכטה של כסף, הרי שמגיעים עוד עניינים שאין לצפות להם.