אמהוּת,  גוף ומשקל,  עמוד הבית

שוב לא שקט, שוב מתוח ובועט

 

בשבועות האחרונים אני פוגשת אנשים שמספרים לי על תחושות בלתי נסבלות של לחץ, חרדה, עצב מאוד גדול ועל ההתבוננות שלהם על ההשפעה של רגשות אלו על האכילה שלהם. השאלה הראשונה שעולה לי היא

"כשאת/ה אוכל/ת, לֶמה (for what) את/ה רעב/ה?"

קיבלתי הרבה תשובות, רובן הגדול לא היה שייך לשובע פיזי, או לצורך גופני בטעמים מסויימים. רוב התשובות לרעב ולצרכים היה רגשי. רעב וצורך גדול בריפוד, בתחושת ביטחון ויציבות, בתחושת בית והגנה, במציאת מקום של שקט ורוגע, בהקלה על העוצמה של התחושות והרגשות הקשים שנמצאים בתוכם, ברצון להעלים את הכאב וחוסר האונים. ועוד תשובות כאלה ואחרות. חלק מאותם אנשים מספרים על זה שאוכל הוא המקום שאליו הם פונים בשעות מצוקה ומשבר כי האוכל תמיד שם ולזמן מסוים אפילו מרגיש שהכאב או הבורות נעלמו. אכן, יש משהו מאוד מנחם, משקיט וידוע באוכל. העניין היחיד שהתחושות של אותו שקט ורוגע נעלמות ברגע שהאוכל נאכל או התעכל ואז הצורך מתעורר לחיים בחזרה. זה פלסטר זמין שתמיד שם אבל ברגע שהוא נופל, הפצע עדין נמצא שם כי הוא לא נעלם משם לרגע הוא פשוט היה מוסתר.

בית שעשוי מפסטה

אחד השינויים הגדולים בחיי מבחינת חוסר ודאות היה עזיבת בית הוריי. עזבתי בית, משפחה, חברים, עבודה בטוחה ובעיקר חיים מאוד ברורים בטוחים וצפויים. הייתי צעירה מאוד, תמימה עם חלומות ורודים על העולם והחיים, ובעיקר מאוד תמימה. הגוף שלי באותו הזמן שעפתי בראש על עננים ורודים היה מפוחד, מכווץ, רועד ובעיקר מחפש מקום לשים עליו שתי רגליים ותמיכה מאחורי הגב.

המאכל האהוב עליי היה פסטה. כל שבוע הפסטה הגיעה בצורה אחרת, סלטים, רטבים, צבעונית ובשלל צורות. היה בה משהו מנחם, קצת כבד, חמים, מרפד, עסיסי ובעיקר חדש. היו בה טעמים, מרקמים, ריחות שעזרו לי בעיקר עם מקומות חדשים בתוכי. באותה תקופה שיצאתי מבית הורי, התחלתי את חיי העצמאיים והקרקע מתחת לרגליי רעדה. איך אסתדר, מה יהיה, מה אעשה, הכל היה באוויר. הפסטה ריפדה לי את הבטן ואת הקרקע, רק שהקרקע חזרה לרעוד ישר אחרי שהפסטה הייתה מתעכלת. באותה תקופה ממש לא ידעתי דבר על הזנה רגשית, ידעתי רק שמאוד אהבתי את הפסטה.

לקח לי שנים להסתכל על התקופה הזאת של יציאה מהבית, לראות שניסיתי להכניס לתוכי בית, ריפוד, פינוק, יציבות, תמיכה אוכל והזנה פיזית, כשכל כך הייתי זקוקה לכל אלו ברמה הרגשית ולא הצלחתי לקבל הזנה ראויה למקומות הללו. בלקסיקון שלי לא הייתה קיימת השאלה הפשוטה של

"למה (for what) באמת את רעבה עכשיו?" השאלה הזאת היא תחילת הדרך פנימה. נכון, אין בה קסמים ושינויי בזק, זאת דרך שלצעוד בה דורש לא מעט אומץ ומוכנות באמת לכבד את הצרכים הפנימיים שלנו. אבל לדעתי היא שווה את ההליכה בה כי בדרך הזאת יש אינטימיות ואהבה.

 

ג'ני גיטלבנד– לגעת ברעב. מלווה בהתמודדות עם הזנה רגשית ודימוי גוף.

מפגשים אישיים |  סדנאות קבוצתיות.ג'ני גיטלבנד

פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת על ידי ה-EABP (הארגון הישראלי והאירופאי לפסיכותרפיה גופנית)

מטפלת באמצעות: תנועה, מגע, שיחה, נשימה והתמקדות.

050-881-3936   jenny2dance@gmail.com

הסדנא הקרובה תתקיים ב30.7.14

 

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

אליסה בארץ הפלאות- על אוכל, שפע, רע ותשוקה/ ג'ני גיטלבנד, פסיכותרפיסטית גופנית

השמנה והרזה/ שלומית ארד

מה הקשר בין חנות בגדים, שומנים ונשים אחרי לידה ? (ולא מה שאת חושבת) /לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר.

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה – להכניס נשימה אל תוך הדחיסות

מיליוני נשים עוברות בכל יום את תקופת ההיריון ואחרי לידה, אך אין אישה שלא מרגישה כיצד החיים שלה משתנים ללא היכר. בשינוי של ההורות יש משהו מבורך, שמתקרב לתחושת הנס או הבריאה, אך השינוי הזה מביא איתו גם אתגרים פיסיים ורגשיים, המפגישים עם תחושות לא צפויות או לא נעימות.

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא הדרך להכניס נשימה, הקלה, ביטחון בהורות, ולהפחית שיפוטיות, ביקורת, הלקאה עצמית ונוקשות. תהליך הליווי עוזר לנשים לפתח חמלה עצמית, יכולת קבלה של המציאות ומודעות למחשבות ודפוסים שלא בעדן. הוא מסייע לרכך ולהיטיב עם החוויה ההורית ולהכניס הקלה, חיבור ומשמעות.

רוצה לשמוע עוד על תהליך הליווי? כל הפרטים נמצאים כאן. 

אשמח ללוות אותך,

לימור, יוצרת האתר.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?