חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
לידה ראשונה טובה ומעצימה תינוק

לידה ראשונה טובה ומעצימה: חשוב לי לספר את הסיפור שלי

מנצלת את הזמן שהקטן ישן. חשוב לי לשתף נשים בחוויית לידה ראשונה טובה שהייתה לי. מאד חששתי לקראתה וחיפשתי לקרוא סיפורי לידה ראשונה טובים, אך לא בהצלחה מרובה ולכן אני ממהרת לשתף בשלי.

סוף חודש תשיעי, נהייתי חסרת סבלנות, כבדה וסובלת מחום

יותם התעכב ובחר לצאת בשבוע 40+6, יומיים להסכם הפסקת האש במלחמת צוק איתן (ילד חכם). כבר בשבוע 35 הרופא שלי אמר שהוא ממוקם מאד נמוך וכי לא נראה שאמשוך עד סוף ההריון. בשמחה וחרדה הסתובבתי בעולם, בידיעה שלא אהיה בחודש תשיעי במהלך אוגוסט, דבר ממנו חששתי.

הימים עברו ואני הולכת ונהיית יותר ויותר חסרת סבלנות, כבדה וסובלת מחום בלתי נסבל והתינוק לא רוצה לצאת. החל משבוע 38, לאחר שסיימתי את כל המשימות במקום העבודה שלי, בחרתי להישאר בבית והימים הפכו ארוכים ככל שההמתנה הלכה ונמשכה. ניסיתי עליות וירידות במדרגות (גרה בקומה 3 ללא מעלית), סחיבה של שקיות כבדות, הליכה ואף אכילת מאכלים חריפים, דבר לא קרה.

לידה ראשונה: חשבתי שהילד לעולם לא ייצא

כשהגיע שבוע 40 התחלתי להגיע למעקב באיכילוב ובכל ביקור כזה הייתי בטוחה שהיום יראו במוניטור צירים, חייבים לראות כי הרי הרגשתי וגם הרופא אמר שלא אסחוב עד סוף ההריון. בכל פעם כזו חזרתי מדוכאת ומאוכזבת ובידיעה פנימית עמוקה שהילד הזה כנראה לעולם לא יצא, ואני אכנס לספר השיאים של גינס בזכות זה.

בביקור השלישי שלי במוניטור הוחלט על בדיקה וגינלית על מנת לשקול אפשרות של סטריפינג. הרופאה בדקה ואמרה שיש פתיחה של 1.5 ואפשרי לעשות. באותו הרגע ראיתי כוכבים וצעקתי לשמיים. זה כאב אבל בדיעבד השתלם לחלוטין! עניין של מספר שניות וברגע שנגמר לא כואב יותר. הלכתי הביתה ואמרתי לעצמי – "את עשית כל מה שאת יכולה והוא יצא כשהוא ירצה, וזה בטח לא יהיה היום". המשכתי לאכול חריף ולקוות שמתישהו בכל זאת הוא יחליט לצאת.

בשעה שמונה וחצי בערב, בעודי מקטרת לחברה בלונדון על כך שאין כלום וכנראה גם לא יהיה ובטח בסוף יעשו לי זירוז, אני מתחילה להרגיש כאבי מחזור קלים בגב ובבטן. החברה מציעה שאתחיל לתזמן ואני פסימית, משום שכבר חוויתי צירונים שאף היו מתוזמנים אבל לא התקדמו לשום מקום. בכל זאת מפעילה את האפליקציה שהורדתי כמה ימים קודם וממשיכה בשיחה עם החברה.

הצירים מתחילים להיות סדירים, כל חמש דקות

תוך כדי השיחה אני שמה לב שהכאב מופיע כל כ7 דקות ונראה שזה יחסית סדיר. אנחנו מסיימות את השיחה באיחולי הצלחה והלוואי שהפעם זה באמת זה ואני מודיעה לבת הזוג שלי, שאינה בבית. היא כמוני, סקפטית ואומרת שכדאי לתת לזה עוד זמן ולראות אם מתפתח. אני בינתיים מתחילה לראות סרט וממשיכה לתזמן.

לאט לאט הקצב יורד והצירים מגיעים כל 5 דקות באופן סדיר. אני שוב מתקשרת למאיה והיא אומרת שהיא חוזרת הביתה, אבל דיר באלאק אם הפעם היא חוזרת סתם. אני מתעצבת ואומרת לה לבוא, נראה לי שהפעם זה אמיתי. עד שהיא מגיעה הקצב יורד לכל כארבע דקות. הכאבים ממש סבירים ואנחנו מחליטות למשוך כמה שאפשר בבית.

בשעה בשתיים בלילה, כשהצירים מגיעים כל שלוש דקות ונמשכים כדקה אנחנו מחליטות לנסוע לבית החולים, במחשבה שבטח יחזירו אותנו הביתה אבל לא נורא, איכילוב קרוב ועדיף לנסוע מאשר לפספס אפידורל במידה ומדובר בדבר עצמו. אנחנו נפרדות יפה מהחיות (שני חתולים וכלב) ונוסעות לבית החולים, שם מקבלת את פנינו אחות אנטיפטית ביותר אך לשמחתי לא היא זו שבדקה אותי.

לידה ראשונה: האחות שבדקה אותי נתנה תחושה שהכול יהיה בסדר

האחות שבדקה אותי הייתה מקסימה ונתנה לי תחושה שהכל יהיה בסדר. עשתה לי בדיקה וגילתה פתיחה של 3 סמ אך צוואר לא לגמרי מחוק. מחברת אותי למוניטור ולא מתרגשת מאד ממה שרואה ואני כבר בחרדה שהנה מחזירים אותי הביתה.

לשמחתי, היא שלחה אותי לעשות סיבוב של שעה בחצר ולחזור לעשות שוב מוניטור. במהלך השעה הזו הצירים התחזקו והגיעו לעתים תכופות יותר. עם כל ציר התנועעתי ואמרתי לעצמי שמדובר בגל שעוד רגע ייגמר. כעבור שעה נבדקתי והייתה פתיחה של 4 וצוואר כמעט מחוק לגמרי, אפשר לעלות לחדר לידה! שמחה רבה באותו הרגע, הרגשתי כמי שזוכה לעלות במדרגות הנעות לדיוטי פרי  (בשדה הישן..) ויחד עם זאת עדיין החשש שעוד רגע מישהו יגיד "סליחה, טעות, תחזרי הביתה".

כשהגענו למחלקה הנכספת קיבלנו את החדר עם המספר האהוב עלינו וזו כבר הייתה התחלה טובה. משם דברים קרו מאד מהר. נשאלתי לגבי חוקן וויתרתי עליו, משום שביליתי מספר פעמים בשירותים במהלך הצירים, לאחר מכן ביקשו ממני לענות על מספר שאלות של היסטוריה רפואית ושאלו לגבי הרצון שלי באפידורל.

המחשבה על הכאבים שיבואו גרמה לי להסכים לאפידורל

בעיקרון הייתי יכולה למשוך עוד זמן בלעדיו אבל המחשבה על הכאבים שיבואו בהמשך גרמה לי להסכים מיד. מהר מאד הגיע רופא מרדים שהיה ממש מקסים והתעניין במקצוע שלי ושל בת הזוג שלי. הזריקה עצמה לא כאבה, כמובן שגם ממנה חששתי.

מהרגע שהחומר הוזרק לקחו 20 דקות עד שלא חשתי כלל בצירים והמיילדת המקסימה שלחה אותי לישון, כדי לאגור כוחות. מי יכולה לישון במצב כזה?! האדרנלין בגוף לא הניח לי לרגע, רק מאיה הצליחה לישון ואני שוכבת לידה, מקנאה כי אני עייפה מאד אבל כ"כ נרגשת שלא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי.

קצב הפתיחה לא נראה למיילדת, והיא מציעה פיטוצין

מחכה שהמיילדת תגיע על מנת לבדוק פתיחה. היא מגיעה ואני מתאכזבת, לא התקדמתי הרבה, הפתיחה עומדת על 4 וחצי. היא מציעה ללכת שוב ולחזור בעוד שעה ולראות מה קורה ושוב, הפתיחה רק על 5. הקצב לא נראה לה והיא מציעה פיטוצין ומאחר ואני כבר עם אפידורל זה לא אמור לשנות לי.

במקביל לחומר המוזרם לי לוריד היא פוקעת את מי השפיר ומשם הדברים מתחילים להתקדם מהר יותר. הצירים נהיים חזקים, אני כמובן לא חשה בהם אבל רואה במוניטור שמדובר בצירים חזקים מאד. מפתיחה 6 לפתיחה 8 לקח משהו כמו שעה. כאשר הגעתי לפתיחה 8 התחילו צירי הלחץ והם היו הצירים הקשים  יותר. יש תחושת לחץ מאד חזקה על פי הטבעת והמיילדת הרשתה לי ללחוץ אבל לא קרה דבר.

זה לא בהכרח הקל על התחושה ולא הוציא את התינוק.. בכל ציר כזה אחזתי חזק בידה של מאיה וצעקתי "קקי" למרות שמדובר בראש של תינוק..

המיילדת הקפידה להגיד כמה אני נהדרת

מפתיחה 8 לפתיחה מלאה לקח משהו כמו חצי שעה ומאותו הרגע הכל השתנה משום שהתחלתי ללחוץ. המיילדת המקסימה אחזה רגל אחת ומאיה את השניה ובכל ציר שהיה לי נתבקשתי ללחוץ חזק כמו בשירותים. קצת הסתבכתי עם העניין הזה כי לא היה לי ברור איך לנשום שמהלך הלחיצות אבל המיילדת הייתה סבלנית והסבירה לי שוב ושוב עד שהשתפרתי.

במקביל היא עשתה לי עיסוי פירנאום מאד עדין ואמרה שהכל יהיה בסדר ושהמשמרת שלה מסתיימת בשעה 15 (השעה הייתה 14), ועד השעה הזו התינוק הזה יהיה בחוץ. הקפידה לומר לי כל הזמן כמה אני נהדרת וכמה אני יכולה וצריכה לסמוך על הגוף שלי שיודע מה הוא עושה. לאט לאט התחיל לבצבץ לו קצה ראש.

נגעתי בראש של התינוק והוא היה רך ושעיר

נגעתי בו והוא היה רך ושעיר. בשלב כלשהו אמרתי למיילדת שהיא מכאיבה לי עם העיסוי והיא צחקה ואמרה שהיא לא נוגעת בי בכלל וזה הראש שלו שנע בתוכי. זה דירבן אותי להמשיך בלחיצות ובמקביל מאיה צילמה לי את ההתקדמות של הראש, בכל פעם הראתה לי וגם זה מאד עזר לי להבין את המיקום שלו ואת העובדה שעוד רגע הוא באמת כבר יהיה בידיים שלי.

לצערי, השעה שלוש מגיעה עוד דקה והמיילדת החדשה נכנסת לחדר. נעמי, המיילדת המקסימה שלי אומרת שהיא תישאר בחדר עוד כמה דקות רק כדי לראות אותו אבל היא מבחינתה סיימה את העבודה עמי. תוך מספר רגעים המיילדת החדשה, שמרוב שהייתה חדשה בחדר אפילו את שמה לא הספקתי לקלוט, עשתה התערבות כלשהי שהוציאה את הראש של התינוק לחלוטין.

קרה דבר קסום ומופלא: כשראשו מבצבץ הוא השמיע את בכיו הראשון

ואז קרה דבר קסום ומופלא, באותו הרגע, כשרק ראשו מבצבץ הוא השמיע את בכיו הראשון. זה היה לא ייאמן פשוט. משם הכל קרה מאד מהר ותוך רגע היה לי תינוק בידיים. הגישו לי אותו סגול וענקי במיוחד. הופתעתי לגלות שהוא שקל 3.875 ואני עד היום לא מאמינה שאני הצלחתי להוציא כזה דבר מהגוף שלי.

לאחר שהוא יצא הוא בכה במשך כעשרים דקות, בדיוק הזמן שהיה ריר כדי לנקות הכל ולהכין את השטח לקראת ההנקה הראשונה שלו. הניחו אותו עלי והוא ינק ואני בשוק. נראה לי שעד עכשיו אני קצת בשוק והוא כבר בן 12 ימים. שתינו היינו בשוק ובאדרנלין מטורף שבכלל לא הצלחנו לבכות, דבר שהפתיע אותי ביותר שכן אני בכיינית ידועה. הוא מתוק ומקסים ואנחנו אוהבות אותו מאד.

היה לי חשוב לפרסם את הסיפור משום שאני יודעת שלי סיפורים כאלו נתנו הרבה כח לקראת לידה ראשונה, ואמונה שגם אני אצליח ללדת בסוף, כמו כולן. לסיכום חוויית לידה ראשונה, אני אומרת שהיא הייתה ממש  טובה ומעצימה, והרבה בזכות נעמי המיילדת הנהדרת, הסבלנית והנעימה שידעה לעשות בדיוק מה שצריך ולהגיד בדיוק מה שצריך מתי שצריך.

כתבה: תמר

מחפשת הכנה רגשית ללידה?

לידה היא אירוע עוצמתי שיכול לעורר פחדים, חששות, זיכרונות ותקוות. ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים בהריון ואחרי לידה במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון והחוסן הרגשי. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד. אפשר לשלוח לי הודעה לווטסאפ, לימור.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:


סיפור לידה עצמוני ועוצמתי/ חגית מנדרובסקי
ספרי איך זה שגוף יוצא מתוך גוף?/ מאיה הובני שטיינמן

את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

קבלי בחינם תכנים שיעזרו לך להרגיש מובנת:

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× ליווי תהליכי צמיחה לאמהות רגישות