הבנתי למה אני זקוקה כדי ללדת. כדי לחיות | על תהליך עיבוד חוויית הלידה

מאת :

31 באוגוסט 2014 | 2 תגובות

הבנתי מה התנאים שאיתם אני יכולה להגשים את עצמי, את הרצונות שלי, את המהות שלי, את הלידה שרציתי.

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

 

אישה יקרה מאד לליבי הציעה לי להיכנס לאתר הזה, לקרוא קצת ואולי גם לכתוב בעצמי ולשתף בחוויית הלידה שעברתי.

הלידה הראשונה.

אירוע הלידה של אביגיל היה אירוע טראומטי עבורי. אביגיל נולדה בניתוח קיסרי.

חירום.

טראומטי.

מהלך לידה שהותיר אותי מצולקת בגוף ובנפש. חסרת כוחות, חסרת אנרגיות, חסרת אמונה בעצמי וחסרת בטחון. הרגשתי כמו מישהי שקיבל בוקס בפנים ובעיטה בבטן שהעיפו אותה עד לקיר ממול, והיא נותרה ישובה על הרצפה בחדר חשוך.

חבולה, מבוישת, מובסת.

באותו רגע ידעתי שחוויתי משהו שהיה לי טראומתי. חשבתי שאם אשתף בחוויה, ואדבר עליה, זה ימנע ממנה לשקוע ולהיספג אצלי בנפש ובגוף כטראומה.

אז חשבתי.

היום אני יודעת להגיד שהייתי ממש בדיכאון. היה לי קשה להתחבר אל אביגיל, ולסמוך על עצמי בטיפול בה. הייתי עייפה כל הזמן, כועסת, עצובה. עצורה, קפואה. לא נהניתי.

לאחרונה נזכרתי שבחודשיים הראשונים לחייה לא העזתי לרחוץ אותה לבד. פחדתי. ביקשתי מבן זוגי שיעשה את זה כי לא סמכתי על עצמי. הייתי בודדה, עצובה, חסרת אנרגיות וחסרת ערך עצמי. הרגשתי שאני לא מכירה את עצמי יותר. שאני לא מכירה את הגוף שלי יותר. שאני לא מכירה את החיים יותר. לא הבנתי מה זאת הצלקת הזאת שבמרכז הגוף שחוצה אותו, כמו שחוויית הלידה חצתה לי את הנפש. הייתי חסומה בכל נתיב אפשרי בחיים: מקצועי, אישי, זוגי, אימהי. פיתחתי כל מיני כאבים מוזרים וכרוניים: כאבי בטן, כאבי ראש, כאב אוזניים מסתורי שאף רופא לא הבין את מקורו… הרגשתי כל הזמן, כאילו משהו אצלי תקוע, ורוצה לצאת, רוצה לפרוק, רוצה לצעוק, רוצה להשתחרר.

כנראה שאותו "משהו" גרם לי להיכנס להריון שוב כעבור שנה ותשעה חודשים. למרות הכול.

ברמה הרציונאלית זאת הייתה החלטה לא ברורה, לא הגיונית, לא במקום. אבל משהו בי הרגיש שאני חייבת. שזה הזמן.

 

הלידה השנייה.

הגורל והמזל הכווינו אותי לפגוש אישה נדירה ומיוחדת (אותה אישה שהציעה לי לכתוב כאן). כל מילה שאכתוב עליה היא סופרלטיב לא מדויק לעומת המשמעות האמיתית שלה עבורי ומה שהיא נתנה לי. בעזרתה ובעזרת התהליך שעשיתי איתה הצלחתי ללדת את יהלי בלידה טבעית, וגם ללדת את עצמי. בלידה טבעית.

הבנתי למה אני זקוקה כדי ללדת. כדי לחיות. לא ויתרתי.

הבנתי מה התנאים שאיתם אני יכולה להגשים את עצמי, את הרצונות שלי, את המהות שלי, את הלידה שרציתי.

הבנתי מה הגבולות שלי, מה עושה לי טוב ומה עושה לי רע, באילו תנאים סביבתיים אני מתפקדת טוב, אליו תנאים עוזרים לי להיות מחוברת אל עצמי. מה גורם לי לקיפאון, לשיתוק, מרפה את ידיי. מה מחזק אותי.

למדתי מה עוזר לי ללדת את הלידה שאני רוצה, ומה עוזר לי לחיות את החיים שאני רוצה.

אז על הלידה אני יכולה לסמן "וי", ולגבי החיים…. אני עדיין עובדת על זה 🙂

 

 

 אולי גם יעניין אותך לקרוא:

מחשבות על אבל לגיטימי / אפרת דבוש נאור, פסיכותרפיסטית גפנית

עיבוד חוויית הלידה: הלידה כשער לחיים/ רות לב, מלווה אנשים בתהליכי צמיחה

למה? למה? למה ניתוח קיסרי?/ אמא אחרי לידה

נשות מקצוע מומלצות להכנה רגשית ללידה/ עיבוד חוויית הלידה/ עיבוד טראומה בלידה

 

וגם: על עיבוד חוויית הלידה

* התמונה מהאלבום המשפחתי

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “הבנתי למה אני זקוקה כדי ללדת. כדי לחיות | על תהליך עיבוד חוויית הלידה”

  1. אנונימא הגיב:

    כרמל יקרה,

    מבינה לליבך,
    על אף שלא עברתי קיסרי, חוויתי את מה שאת מתארת מבחינת חוסר יכולת לסמוך על עצמי, פחד לרחוץ אותה לבד,
    בהתחלה היה בי פחד אפילו להיות איתה לבד בגלל הסטוריה של דכאונות לאחר לידה במשפחה שלי, ופחדתי שמשהו לא צפוי יקרה גם לי… לשמחתי לא קרה.
    אבל עדיין – היה ממש לא פשוט.
    ואחרי ניתוח קיסרי – אני רק יכולה לנסות לתאר את גודל הטראומה להתמודד איתה.
    שמחה עבורך, שמצאת את מי שעזרה לך להמשיך הלאה, ושעכשיו את חווה את התקופה הראשונית של בנך/ביתך השניה בצורה טובה יותר.

    תודה לך על השיתוף שנוגע ללב.

    • כרמל רגב די סגני הגיב:

      הי

      תודה על מה שכתבת, ובכלל שקראת והגבת..
      בחרתי לא לשתף בפרטי הטראומה מהלידה הראשונה, כמובן שעצם חוויית ניתוח חירום היא חוויה קשה, אבל הטראומה נבעה ממקומות אחרים, מהדברים שקרו עד לניתוח ומסביב לו.. אני יודעת שיש "שם בחוץ" עוד הרבה נשים שחוו לידות טראומטיות, אך לא מודעות לכך אפילו. לידות רגילות, ללא תפרים, ללא התערבויות ועדיין טראומטיות. יש משהו כל כך חשוף בתקופה הזו של הריון, ברגע הזה של לידה. כל כך פגיע. שכמו שיכול להעצים ולבנות חיים, יכול גם להיות משהו אחר לגמרי..
      🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

פשוט שפה אחרת

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוגוסט 20119 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

מאוד מוצאת חן בעיניי המחאה הזאת.

מעבר לעניין המאבק לצדק חברתי, אני מאוד אוהבת את הדרך האחרת, השפה האחרת שבה היא מתנהלת.

אני מרגישה שבחיי היום אנחנו כל כך רגילות לשפה מסוימת, שחייבת להודות שלא שמתי לב לשלטון שלה, עד לא מזמן. אני מרגישה השפה השלטת, ה'נחשבת', המוערכת יותר בחברה היא השפה ה"יודעת".

הילה בת חודש

מאת : שירה דרוקר

5 ביולי 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

מזל טוב הילה ! את כבר בת חודש.

קודם כל – את כבר הילה. כבר לא "חבובה" וגם לא "התינוקת". יש לך שם, והוא יפה והולם אותך. ואנחנו משתמשים בו… את כבר בנאדם נוסף שחי איתנו בבית. ומרגישים בנוכחות שלך עד מאוד…

מצד אחד – נראה לי שעברו מאה שנה מאז הלידה. כבר קשה לי ממש לזכור איך נראו החיים שלי בתור אישה בהריון. מה עשיתי, איך נראיתי, מה לבשתי, לאן הלכתי… חיים אחרים לגמרי…

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי

מאת : אמא ל3

28 בדצמבר 201012 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, קושי אחרי לידה, קושי באמהות

לא היה לי דיכאון אחרי לידה. אבל לדעתי הייתי ממש על הסף.

לא ידעתי למה אני נכנסת. שום דבר לא הכין אותי לזה. בעיקר אמרו לי לפני הלידה- תשני כמה שיותר. אז הכינו אותי ללילות ללא שינה. אבל מה עם כל השאר ??? תינוק חדש זו חוויה כ"כ ממלאת, ומכילה כל רגש אפשרי במנעד הרגשות…אשר הופכת אותי פתאום מאישה עם כל הצרכים שלה- לאמא.

קודם כל זה צרכי התינוק. אוכל, חיתולים, אמבטיות, חיסונים, רופאים, כביסות, עגלה, סלקל.