אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

מחשבות על איך לא לאבד שפיות בקיץ הזה

 

מי שאמר "מלחמות כבר לא קורות בקיץ", שיקר.

ומי שאמר "שתגדלי תביני" או "אחרי החתונה זה יעבור" גם כן שיקר.

כי דווקא עכשיו, בקיץ הזה, כשאני אמא, וחשבתי שגדלתי, אני מבינה הרבה פחות, אבל נדמה לי שמרגישה הרבה יותר.

 

המלחמה הזו לא עושה סימנים שהיא הולכת לעבור ואני מרגישה שהחום נהיה בלתי נסבל:

נוסעת באוטו, מדליקה מזגן ואז מדליקה את הרדיו, וכבר ממש אין לי טיפת אויר רק מלשמוע חדשות.

 

עולם כמנהגו נוהג לכאורה- הולכת לעבודה, חוזרת, מתלבטת בענייני גן.

אבל בפנים אני מרגישה שזו אשליית שיגרה, פשוט  כי "צריך"- הרי הקיץ הזה הוא לא קיץ רגיל.

וכמה שאני מדחיקה, זה מתחיל לחלחל: עצב, דמעות וחוסר אונים.

אני מרגישה, שמה שנותר כדי לשמור על שפיות, זה להתמקד בפרטי, בקטן, ביום יום.

כי מעבר לשאלה הפוליטית והמדינית, ואפילו שאני לא ממש מבינה, אני בוודאות מרגישה איך זה אוכל אותנו (או שרק אותי?!) מבפנים.

 

 

תמונה: Jacob Valerio

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ