רגע לפני פרידה שלישית, מכתב לאורי בני הקטן

מאת :

31 באוגוסט 2014 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

לאוריק שלי

אתה רק בן 10 חודשים, ואנחנו כבר למדנו מיני פרידות.

את הרחם עזבת, ויצאת בצרחה ושמחה אל אוויר העולם. ערום ומלוכלך נחת עליי, עם קול בכי חלוש, שחקתי באצבעותיך הקטנות, התפעלתי ולא האמנתי שאתה הקטן זה שבעטת וסובבת לי איברים פנימיים במשך חודשים. אביך צחק צחוק גדול, ודיבר אליך מילים משונות על העולם שעוד רגע תפגוש.

(פרידה ראשונה)

 

6 חודשים הסתכלנו זה על זו במיטות הצמודות, למדת להתגלגל לעברי בלילה, לחום הגוף והחלב. למדנו להתעורר לבכות ולחייך ביחד, עד שהבטן אמרה לי שדיי, אנחנו זקוקים למרחב. אתה ואני צריכים לישון ולא להתחבק כל הלילה. עברת למיטה הגדולה, לחדר ליד. בכיתי המון, התגעגעתי וחסרת לי. אתה למדת לישון יותר טוב.

(פרידה שנייה)

 

ועכשיו, ממש עוד יומיים אתה הולך לגן. אתה הקטן, היפה, הרך. אני כל כך מתרגשת ופוחדת ומוצפת שלא מצליחה לכתוב על הפרידה הבאה שלנו. חוששת.

שלא יבינו את השפה שלך, שלנו. מתי אתה רעב? או עצוב? איך תירדם?

התרגלתי כל כך לימים המשותפים שלנו, לימים הטובים, הארוכים, המשוגעים, המתישים והמעייפים כל כך.

אוהבת לפגוש אותך אחרי שינה טובה. עומד במיטה ומחייך, שמח לפגוש בי.

אוהבת לראות את הדברים הקטנים שאתה לומד כל יום, ולהיות מוקסמת מהם

אוהבת לחזור להיות גם קצת ילדה איתך- לשיר ולזחול, להוציא לשון ולעשות קולות.

יש בי אהבה כל כך גדולה. לא ידעתי שאפשר לאהוב כך.

אורי שלי,

אתה גדל, ואני צריכה ללמוד להיפרד, וגם אתה.

שבוע הבא כל אחד מאיתנו יתחיל תקופה חדשה ומרגשת בחייו.

ואמא אוהבת אותך, ושומרת עליך מכל רע.

(רגע לפני- פרידה שלישית)

 

 

עוד אמהות שנפרדות:

גן בפעם הראשונה/ אביבית זהבי בינשטוק

כשהבית ריק.. הבית ריק| הילדה נכנסת לגן/ ליטל אוהב ציון

אמא בקליטה / הילה גלסר

 

ועוד במדור 'גן ובית הספר'

צילום: Galina Barskaya

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כמה אהבה

מאת :

7 בפברואר 201211 תגובות

מתוך אחרי לידה, רגשות אשם, רק אהבה

מתי זה בדיוק קרה, מתי התאהבתי? אני לא יודעת להגיד, אבל זה בטח לא קרה ברגע הלידה…
כשפגשתי אותו לראשונה, כמה שעות ספורות לאחר הלידה שהרגישו כמו חיים שלמים, הרגשתי הרבה דברים, התרגשות, גאווה, פחד, אשמה, בלבול, כאב, כמעט הכל, רק לא אהבה.

"מי גנב את הלידה שלי?"

מאת :

3 ביולי 20130 תגובות

מתוך הריון, חופש בחירה בלידה, קוראות לשינוי

בין אם ההתערבויות הרפואיות השגרתיות הונהגו במקור מפאת רדיפת בצע, שיקולי יוקרה או רתיעה מן הגוף הנשי, ובין אם הן מדובר היה במיטב הידע הרפואי נכון לאותה תקופה, השורה התחתונה היא שכפיית הניהול הרפואי של הלידה על כלל היולדות, על אחת כמה וכמה כשהדבר נעשה שלא בהתאם לרצונה, היא בבחינת החזקת רכוש גנוב. כעת הגיע הזמן להחזיר את הלידה לבעליה החוקיות.

"אני פשוט מרגישה מטומטמת.. לא מצליחה לארגן את השינה ולא מסתדרת עם ההנקה" – שאלה של אמא

מאת :

14 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

"אני פשוט מרגישה מטומטמת. התינוקת שלי בת חודשיים ואני לא מצליחה לארגן טקס שינה או סדר יום מינימאלי עבורה. ניסיתי כבר את כל הטכניקות ורשמתי כמה ימים בקפידה את סדר היום שלה ושום דבר לא עוזר. הקטנה לא מבחינה בין יום ולילה. בנוסף להכול, אני כבר ממש מותשת מההנקות. גם בזה, אין שום דפוס קבוע. יש […]