אמהוּת,  גן ובית הספר,  עמוד הבית

רגע לפני פרידה שלישית, מכתב לאורי בני הקטן

 

לאוריק שלי

אתה רק בן 10 חודשים, ואנחנו כבר למדנו מיני פרידות.

את הרחם עזבת, ויצאת בצרחה ושמחה אל אוויר העולם. ערום ומלוכלך נחת עליי, עם קול בכי חלוש, שחקתי באצבעותיך הקטנות, התפעלתי ולא האמנתי שאתה הקטן זה שבעטת וסובבת לי איברים פנימיים במשך חודשים. אביך צחק צחוק גדול, ודיבר אליך מילים משונות על העולם שעוד רגע תפגוש.

(פרידה ראשונה)

6 חודשים הסתכלנו זה על זו במיטות הצמודות, למדת להתגלגל לעברי בלילה, לחום הגוף והחלב. למדנו להתעורר לבכות ולחייך ביחד, עד שהבטן אמרה לי שדיי, אנחנו זקוקים למרחב. אתה ואני צריכים לישון ולא להתחבק כל הלילה. עברת למיטה הגדולה, לחדר ליד. בכיתי המון, התגעגעתי וחסרת לי. אתה למדת לישון יותר טוב.

(פרידה שנייה)

ועכשיו, ממש עוד יומיים אתה הולך לגן. אתה הקטן, היפה, הרך. אני כל כך מתרגשת ופוחדת ומוצפת שלא מצליחה לכתוב על הפרידה הבאה שלנו. חוששת.

שלא יבינו את השפה שלך, שלנו. מתי אתה רעב? או עצוב? איך תירדם?

התרגלתי כל כך לימים המשותפים שלנו, לימים הטובים, הארוכים, המשוגעים, המתישים והמעייפים כל כך.

אוהבת לפגוש אותך אחרי שינה טובה. עומד במיטה ומחייך, שמח לפגוש בי.

אוהבת לראות את הדברים הקטנים שאתה לומד כל יום, ולהיות מוקסמת מהם

אוהבת לחזור להיות גם קצת ילדה איתך- לשיר ולזחול, להוציא לשון ולעשות קולות.

יש בי אהבה כל כך גדולה. לא ידעתי שאפשר לאהוב כך.

אורי שלי,

אתה גדל, ואני צריכה ללמוד להיפרד, וגם אתה.

שבוע הבא כל אחד מאיתנו יתחיל תקופה חדשה ומרגשת בחייו.

ואמא אוהבת אותך, ושומרת עליך מכל רע.

(רגע לפני- פרידה שלישית)

עוד אמהות שנפרדות:

גן בפעם הראשונה/ אביבית זהבי בינשטוק

כשהבית ריק.. הבית ריק| הילדה נכנסת לגן/ ליטל אוהב ציון

אמא בקליטה / הילה גלסר

ועוד במדור 'גן ובית הספר'

צילום: Galina Barskaya

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ