איך לשאול בטבעיות אישה אחרי לידה מה שלומה באמת?

מאת :

30 בספטמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

כשאני פוגשת בעבודתי נשים אחרי לידה (בדרך כלל בטווח של עד 3 חודשים לאחר הלידה) במרפאות בהן אני עובדת כאחות, ישובות על כיסאות ההמתנה, עם תינוקותיהן או בלעדיהם, אני ניגשת בטבעיות לאישה ושואלת אותה: "מה עם הדיכאון והעצב שלך? האם עודם תופסים חלק נרחב מיומך או שהם כבר בדרך ללכת?"

אשתדל לדלג על ה"מה שלומך" הסתמי ובר ההתחמקות בדמותו של ה"בסדר" המחרה מחזיק אחריו באופן אוטומטי פה בארצנו. אגש ישר ולעניין.

על פי רוב השאלה מאפשרת פורקן אמיתי ושיתוף כנה. אין שפיטה, הרי כבר הודנו בקיומו של העצב, אז כל ההכחשות נופלות מעצמן אחת אחרי השנייה. הוא נמצא, הוא נוכח, על כן בואו נכבדו ונתייחס אליהם כולם: אל הדיכאון, העצב, הבלוזיות, הבכי, הכעס ועוד.

 

הדיכאון, העצב, הבכי שלאחר הלידה הם כה טבעיים וברורים. הם שם לדעתי כחלק מתהליך ההריון, הלידה והפוסט הריון. משהו בעיבוד של כל הנשיות והאמהות הזו כנראה דורש שנהיה שם.

ככה הרגשתי זאת אני בגופי בלידת שני בניי וכך, עם התחושה הזו בגוף שזה קיים וטבעי, אני מנסה לאפשר את זה במפגשים השונים עם הנשים במרפאה. זה כנראה איזה שהוא תכנון של הטבע שעדיין לא עמדנו על טיבו. מה פשרו?

מה הוא בא לומר?

זה בדרך כלל לא קורה במחלקת יולדות, שם רובנו עוד אפופות שמחה והתרגשות. זה מגיע בבית, אחרי שהיום יום מזדחל ואנו מגלות שהעולם כמנהגו נוהג למרות שלי יש תינוק לטפל בו ואת 'עצמי' לטפל בה, ועדיין- כמנהגו הוא נוהג.

מעגל הנשיות הכה חשוב, מרכזי, חייתי בחייה של  ילדה-נערה-אישה כנראה נושא בחובו גם את הירידות ההכרחיות האלה של אחרי השיאים הגדולים של חיינו; הריון ולידה. חשוב להתייחס לנפילה שבאה אחרי בטבעיות גמורה (אפילו בציפייה הייתי אומרת), בכבוד, ברגישות בחמלה ובייחודיות לאישה שחשה בו בדיוק כפי שאנו נוהגים בנשים הרות, ערים לכל דבר ושינוי בה.

כחברה שמקדשת הריון ולידה (וזה כבר למאמר אחר) כדאי שלא נזנח את החלק שבא אחרי הלידה, שבו יותר מכל האישה צריכה תמיכה, עזרה, חיזוק וגם ובעיקר נוכחות פיזית קרובה שמאפשרת לה להבין לאט לאט את המציאות החדשה.

 

(הערה- כשהעצב או הדיכאון מופיעים בעוצמה גבוהה ומתמשכים ופוגעים ברווחה הנפשית והאישית של האם או התינוק אפשר לבחור להרגיש טוב יותר באמצעות פנייה לאנשי מקצוע מתאימים).

 

 

נועם דרומי. אחות מוסמכת והומאופתית קלאסית

 

כתיבה נשית נוספת:

 האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי

הולדת תינוק היא מאורע שמח- אבל היא גם לא/ לימור לוי אוסמי

הומיאופתיה קלאסית: איך היא יכולה לעזור אחרי הלידה?/ קרן שרגנהיים שלם

 

תמונה: Kiraly Zoltan

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה נשית – איך זה ללדת בלי בן זוג ? מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

12 בינואר 20114 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, סיפורי לידה

הגענו לבית החולים בשעה 10:00 לערך ומיון יולדות היה עמוס לעייפה. לקח זמן עד שקיבלו אותי ובדיקת המוניטור הראתה שיש צירים לא סדירים. כלומר אני נשארת ולא עוברת למחלקת היי-ריסק.

כאשר סיימתי את כל הבדיקות במיון, העומס עבר לחדרי לידה והייתי צריכה לחכות להיכנס לחדר לידה.

השעה כבר הייתה 12:00. "לכי קצת" ייעצה האחות "זה יזרז את הלידה".

אמא טובה דיה…

מאת : עלמה

19 באוקטובר 20122 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

"אמא טובה דיה"- ויניקוט טבע את המשפט הזה. כלומר, מה שמספיק לתינוק בשביל לצמוח ולהתפתח באופן תקין, הוא אמא טובה מספיק, כלומר אמא לא מושלמת, אך כזאת שתדאג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של ילדה ותדע גם לעשות ולבצע אותם במינון. הוא הכיר בכך שאמא לא יכולה לספק לתינוק את כל צרכיו. לא "לחנוק" יותר מידי, לתת לתינוק לצמוח מתוך התסכול, מתוך הקושי ולא להיענות לכל צרכיו באופן מידי.

אך במציאות היומיומית האמיתית, זאת שאנחנו קמים אליה כל בוקר, זה לא תמיד ככה.

רגשות האשם בתור אמא מציפים אותי, איפה האמא המושלמת שכל כך רציתי להיות?

ההכנה ללידה: "נחשוב טוב, יהיה טוב". לידה טבעית – מסע אישי. חלק 7

מאת : לימור לוי אוסמי

23 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אחרי שלמדה את הנושא במסגרת הקורס באוניברסיטה, היא ידעה שככה היא רוצה ללדת. שהיא רוצה ללדת בבית, במקום הפרטי והמוכר שלה, מבלי שרופאים ייכנסו וייצאו מהחדר. מקום שיאפשר לה להיות רגועה ומשוחררת, כפי שהיא הרגישה שתהליך הלידה מבקש. מחשבה על לידה בבית החולים גרמה לה ללחץ ומתח גופני והיא ידעה שהיא לא רוצה את המתח הזה, במיוחד אחרי שקראה שמתח ולחץ בזמן הלידה עלולים לעכב אותה.