אי היאחזות- על השתנות, התבגרות, גוף ומשקל

מאת : ג'ני גיטלבנד

11 בספטמבר 2014 | 2 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

 

 "סרבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן

למה שיהיה בעתיד.

עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל

היום אני חי כל יום ויום

ולזה קוראים שלמות".

צ'ארלי צפלין

 

כל הטבע משתנה כל הזמן, נולד, גדל, מתבגר, מתבלה, מתפורר וחי עם כל אחד מהשלבים כחלק מלהיות שלם, כחלק מהחיים. הבודהה מדבר על אי היאחזות, ואומר שהיאחזות מכל סוג שהוא גורם לסבל. גם היאחזות גופנית, תחושתית, רגשית גורמת לסבל.

בעיניי חלק מההשלמה של להיות אישה או בכלל אדם אנושי היא המוכנות להשתנות כל הזמן עם רכות ואהבה לחלקים שקשה להם להרפות מההיאחזות במה שהיה לפני, ועם הסבלנות לחלקים שפוחדים ממה שיהיה אחרי. זאת הידיעה שהגוף שלי ישתנה כל הזמן ולעולם לא יחזור להיות או להיראות כפי שהיה לפני עשר שנים, והידיעה שכפי שהוא נראה כעת הוא לא יהיה בעוד עשר שנים. ההבנה שזה פשוט מה שקורה לכל היצורים החיים.

 

תארו לעצמכן שהגוף שלכן היה הילדה שלכן והייתן אומרות לה: "ביתי היקרה אין בעיה, אני מוכנה לאהוב אותך אבל רק בתנאי שלא תתבגרי… תהיי מטר שמונים… שיהיה לך שיער בצבע… שתהיי במשקל XX… שתלבשי מידה YY … שלעולם לא יהיו לך קמטים…" ההמשך ידוע לכולנו. הילדה שלכן בעצם לא יכולה להיות היא, כי אם היא תשאר מי שהיא באמת לא תאהבו אותה.

העצוב הוא שכל אחת מהנשים שאני הכרתי בחיי גדלה בתחושה שהיא לא מספיק. לא מספיק יפה, גבוהה, רזה, נמוכה, לא מספיק דומה לשחקנית כזאת או אחרת או לדוגמנית על הפוסטר ואילו מי שהיתה 'מספיק', חיה כל חייה בחרדה שזה ישתנה, וככל הנראה זה מיועד להשתנות, כך או אחרת, מפני שאלו חוקי הטבע.

כל ניסיון שלנו לזכות במירוץ של התחרות הזו נועד לכאב ולסבל, אנחנו יכולות להיות רק מי שאנחנו. לעולם לא אוכל להיות מטר שמונים כי נולדתי להיות מטר חמישים וזה אחלה (אני לעולם לא נתקעת עם הראש בדלתות המטבח שפתוחות). וכן, לפעמים גם אני נהנית ללכת עם עוד כמה סנטימטרים אקסטרה בגלל נעליים, וללבוש בגדים מחמיאים ולהתאפר, אבל זה בסדר גמור גם אם לא. כל עוד יש שם בחירה וידיעה שגם זה יחלוף דיינו.

 

 

ג'ני גיטלבנד- לגעת ברעב. מלווה בהתמודדות עם הזנה רגשית ודימוי גוף. מפגשים אישיים |  סדנאות קבוצתיות.ג'ני גיטלבנד

פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת על ידי ה-EABP (הארגון הישראלי והאירופאי לפסיכותרפיה גופנית)

מטפלת באמצעות: תנועה, מגע, שיחה, נשימה והתמקדות.

050-881-3936

jenny2dance@gmail.com

דף פייסבוק

הסדנא הקרובה תתקיים ב19-9-14. כל הפרטים כאן http://goo.gl/rLBWa0

 

מאמרים נוספים של ג'ני גיטלבנד בנושא אכילה ודימוי גוף:

אליסה בארץ הפלאות- על אוכל, שפע, רע ותשוקה

שוב לא שקט, שוב מתוח ובועט

פצפונת 

 

צילום: Lovrencg

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “אי היאחזות- על השתנות, התבגרות, גוף ומשקל”

  1. אודליה שלמון מימוני הגיב:

    ג׳ני איזה כיף לקרוא אותך.
    פשוט נוגעת.
    חיבוק
    ובהצלחה רבה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"פשוט להיות " – מסע הפריון של רינה רונן

מאת : רינה רונן

6 במאי 20128 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

מסע הפריון שלי התחיל לפני הרבה שנים בצימר יפה בגליל, כשבתמימותי חשבתי ששעה אחרי אני אהיה בהריון. ליטפתי את הבטן ועפתי לדמיונות על תינוקות, הרגשתי כאב תוך כדי הליטוף שהתברר כווסת ..

המסע המשיך לטיפולים של שנים, להזרקות, לכאב, לתקווה,עוד בדיקה, עוד, US הרדמות, מיליוני מקלות לבדיקה עצמית.

אני אישה ירוקה עם עיני רקון בחודש שמיני…

מאת : אמא של שירה

27 בנובמבר 20100 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

נמאס לי מכל דבר: מאנשים שאומרים שאני יפה ואני נראית כמו רקון (דביבון ) עם שני פנסים שחורים מסביב לעיניים שפעם היו יפות, מהשבדיות שנראות יפה כל כך בהריון כאילו שהריון הוא עוד המצאה שבדית – שלא לדבר כמה נהדר הן נראות אחרי הלידה…כואב הלב! אני ירוקה מקנאה…

אני אישה ירוקה עם עיני רקון בחודש שמיני…

הפחד הגיע והתחיל לחלחל כבר בבוקר שאחרי הלידה – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

19 בינואר 20115 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אחרי הלידה, ההתאוששות והפרידה מהמשפחה, הגעתי למחלקת היולדות בשעה 21:00. בבוקר הציף אותי פחד, פחד גדול עמוק וסודי – האם אצליח לזהות את הבת שלי ? צעדתי לכיוון חדר הילודים, הגוף כבד וכואב מהטראומה של אמש (הלידה) והראש עובד שעות נוספות. בחשש נכנסתי לחדר ולהפתעתי, ברגע ראשון קלטתי אותה, ילדתי היקרה, "הנה אמא שלך זיהתה אותך, […]