אי היאחזות- על השתנות, התבגרות, גוף ומשקל

מאת :

11 בספטמבר 2014 | 2 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

 

 "סרבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן

למה שיהיה בעתיד.

עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל

היום אני חי כל יום ויום

ולזה קוראים שלמות".

צ'ארלי צפלין

 

כל הטבע משתנה כל הזמן, נולד, גדל, מתבגר, מתבלה, מתפורר וחי עם כל אחד מהשלבים כחלק מלהיות שלם, כחלק מהחיים. הבודהה מדבר על אי היאחזות, ואומר שהיאחזות מכל סוג שהוא גורם לסבל. גם היאחזות גופנית, תחושתית, רגשית גורמת לסבל.

בעיניי חלק מההשלמה של להיות אישה או בכלל אדם אנושי היא המוכנות להשתנות כל הזמן עם רכות ואהבה לחלקים שקשה להם להרפות מההיאחזות במה שהיה לפני, ועם הסבלנות לחלקים שפוחדים ממה שיהיה אחרי. זאת הידיעה שהגוף שלי ישתנה כל הזמן ולעולם לא יחזור להיות או להיראות כפי שהיה לפני עשר שנים, והידיעה שכפי שהוא נראה כעת הוא לא יהיה בעוד עשר שנים. ההבנה שזה פשוט מה שקורה לכל היצורים החיים.

 

תארו לעצמכן שהגוף שלכן היה הילדה שלכן והייתן אומרות לה: "ביתי היקרה אין בעיה, אני מוכנה לאהוב אותך אבל רק בתנאי שלא תתבגרי… תהיי מטר שמונים… שיהיה לך שיער בצבע… שתהיי במשקל XX… שתלבשי מידה YY … שלעולם לא יהיו לך קמטים…" ההמשך ידוע לכולנו. הילדה שלכן בעצם לא יכולה להיות היא, כי אם היא תשאר מי שהיא באמת לא תאהבו אותה.

העצוב הוא שכל אחת מהנשים שאני הכרתי בחיי גדלה בתחושה שהיא לא מספיק. לא מספיק יפה, גבוהה, רזה, נמוכה, לא מספיק דומה לשחקנית כזאת או אחרת או לדוגמנית על הפוסטר ואילו מי שהיתה 'מספיק', חיה כל חייה בחרדה שזה ישתנה, וככל הנראה זה מיועד להשתנות, כך או אחרת, מפני שאלו חוקי הטבע.

כל ניסיון שלנו לזכות במירוץ של התחרות הזו נועד לכאב ולסבל, אנחנו יכולות להיות רק מי שאנחנו. לעולם לא אוכל להיות מטר שמונים כי נולדתי להיות מטר חמישים וזה אחלה (אני לעולם לא נתקעת עם הראש בדלתות המטבח שפתוחות). וכן, לפעמים גם אני נהנית ללכת עם עוד כמה סנטימטרים אקסטרה בגלל נעליים, וללבוש בגדים מחמיאים ולהתאפר, אבל זה בסדר גמור גם אם לא. כל עוד יש שם בחירה וידיעה שגם זה יחלוף דיינו.

 

 

ג'ני גיטלבנד- לגעת ברעב. מלווה בהתמודדות עם הזנה רגשית ודימוי גוף. מפגשים אישיים |  סדנאות קבוצתיות.ג'ני גיטלבנד

פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת על ידי ה-EABP (הארגון הישראלי והאירופאי לפסיכותרפיה גופנית)

מטפלת באמצעות: תנועה, מגע, שיחה, נשימה והתמקדות.

050-881-3936

jenny2dance@gmail.com

דף פייסבוק

הסדנא הקרובה תתקיים ב19-9-14. כל הפרטים כאן http://goo.gl/rLBWa0

 

מאמרים נוספים של ג'ני גיטלבנד בנושא אכילה ודימוי גוף:

אליסה בארץ הפלאות- על אוכל, שפע, רע ותשוקה

שוב לא שקט, שוב מתוח ובועט

פצפונת 

 

צילום: Lovrencg

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “אי היאחזות- על השתנות, התבגרות, גוף ומשקל”

  1. אודליה שלמון מימוני הגיב:

    ג׳ני איזה כיף לקרוא אותך.
    פשוט נוגעת.
    חיבוק
    ובהצלחה רבה!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מחשבות על אבל לגיטימי

מאת : אפרת דבוש נאור

1 באוקטובר 201115 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, מקצועניות מדברות, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

כשאני מדברת על מוות, אני לא מדברת רק על מוות גשמי של אדם יקר שאובד, אלא על המוות שאנו פוגשות במעגלי החיים, על הצער שנולד ממוות שאין לו קבר ואין לו שיבה, על הריק של נשים רבות שחודש אחרי חודש מגלות ששוב אינן נושאות חיים ברחמן, על אמהות לעוברים שלא יזכו לסיים את מסעם לעולמנו ועל לידות שקטות. על הכאב של חלום הלידה שהתנפץ, על החלל הגדול שנפער בנו ובגופנו

לקראת לידת בית: הרגע מתקרב

מאת : שירה דרוקר

17 באפריל 20114 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני מרגישה את התנועות שלה בבטן, הן הופכות להיות תנועות של אי נוחות, כאילו היא אומרת: "אוףףף… תנו קצת לשחרר את הרגליים… צפוף כאן!!!", היא דוחפת עם הרגליים והגב שלה נלחץ לעומת הבטן שלי, טוסיק קטן בולט החוצה מהצד… ואני מבינה שזאת תינוקת בגודל אמיתי, אחד לאחד, שנמצאת כרגע בפנים, אבל יכולה באותה מידה לחיות גם בחוץ, וזה מדהים אותי.

יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ב'.

מאת : לי

22 בינואר 20156 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

המפלצת בראש לא נכנעת, לא נסוגה, מכניעה אותי…

אני צועקת, בוכה- ׳תצא מהבית הזה!׳

והזר מסתכל עליי בתיסכול… ׳אני לא יכול לעזוב כשאת במצב כזה… אני מפחד עלייך ועל הילדים!׳

והקול ממשיך, הוא מתגבר, אני כבר לא בתוכי, אני מחוץ לגופי עומדת חסרת אונים ורואה איך המפלצת בתוכי משתמשת בקולי, בגופי כדי להכניע את הזר….

כבר לילה… הילדים ישנים, אני מותשת, זה נמשך כבר יומיים… אבל הקול לא מוותר!