אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות,  עמוד הבית

נוף ילדותי

 

מהו נוף ילדותי? מסתכלת על בנותיי ותוהה – עד כמה שונה הולך להיות נוף ילדותן מילדותי?

נולדתי בבריה"מ וגדלתי שם עד היותי בת 7, הגיל בו החליטו הורי להגר מהמדינה ולעלות ארצה. כל כך הרבה זיכרונות צברתי שם, זיכרונות שצרובים בגופי. ריח של גשם, מגע האדמה, מראה העצים והיערות, טעם נטיפי הקרח בבית המשחקים בחצר הגן, מגע השלג וההרגשה כאשר מחליקים על הקרח, טעמם של פירות יער, טיפול בערוגת ירקות בדאצ'ה (בית קיץ), בישול מרק דגים שמשינו מהנהר ופטריות שקטפנו בעצמנו תוך שאבא ואמא מלמדים אותנו מה רעיל ומה לא. ההליכה לבית הספר בתלבושת אחידה (ומכוערת להפליא) עם סרט ענק על הראש, הציפייה לקבל את הכוכב האדום על דש בגד בית הספר ולהיות חלק מ…., הישיבה בכיתה בצורה שקטה ומסודרת, הצבעה על ידי הרמת היד כל עוד המרפק על שולחן הלימוד ולא מעלה. ישיבה בארוחות משפחתיות בלי לקום מהשולחן, כן, גם אם אתה ילד, כי ככה מכבדים מבוגרים. הירדמות לצלילי אגדות ילדים שמתנגנות כל לילה בפטיפון, שאגב עד היום מעלות חיוך אינסופי על פני ואת מילותיהן ומנגינתן אני יודעת בעל פה. טעם הכרוב הכבוש שהושאר בכפור בחוץ כדי לשפר את טעמו, טעמם הפריך של המלפפונים בכבישה ביתית וטעמם של תפוחי אדמה מטוגנים בבצל ובקילו שמן.

 

IMG_20140925_154726153_HDR
הדאצ'ה שלנו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למה אני חושבת על כל זה? כי בנותיי לומדות ממני את השפה הרוסית, מדברות בה ואף מבקשות שאקריא את הספרים שהקריאו לי בילדותי, יודעות כבר לספר בעל פה סיפורים עליהם גדלתי, ובכל זאת, נוף ילדותן יהיה שונה. הוא יהיה מורכב גם מתירס חם בים בם בם, משירי הסתיו והאביב, חגי תשרי, מהמילה אמא (ולא מאמא), מהחום הארץ-ישראלי, מהחמימות והישירות. טעם ילדותן יהיה פירות קיץ מדהימים ותפוזים, מנהר הירדן והרי ירושלים והגולן.

 

בכל יום בו אני רואה אותן גדלות עוד קצת ועוד קצת, צוברות חוויות, מכירות אנשים, חוות צלילים, ריחות, טעמים – אני תוהה מה הן יזכרו מילדותן? מה ייצרב אצלן? עד כמה זה יהיה שונה? ובעצם עד כמה ולמי זה משנה?

 

מאמא שחיה בעולמות שונים ומחוברים, נהנית מהם ומאחלת לבנותיה שיהיו מעושרות בהם ובעיקר מאושרות.

 

בתמונה: אנה מישל בת 3 .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ